הנאשמת שבפני הואשמה, בצוותא עם 6 נאשמות נוספות, בעבירה של הפרת אמונים בתאגיד, עפ"י סעיף 425 לחוק העונשין, בגין קבלת מוצרים שונים, מיבואנים וזאת במהלך השנים 2000-2002, בעת ששימשו כפקידות שחרורים במדור שחרורים של מעבדת חשמל על ואלקטרוניקה במכון התקנים הישראלי (אישום רביעי בכתב אישום מתוקן בת.פ. 2694/04 בימ"ש שלום ת"א, הכולל גם נאשמות אחרות).
עניינה של הנאשמת שבפני הופרד, בהסכמה וכתב אישום לדידה, הזהה במתכונתו לכתב האישום שהוגש נגד יתר הנאשמות, כאמור, הוגש בפניי (ת.פ. 2594/04 הנ"ל).
הנאשמות 3,4,6,7 ו-9 נשוא האישום הרביעי, דלעיל, הגיעו להסדר טיעון עם המאשימה, במסגרתו הודו באישום הרביעי הנ"ל, לא הורשעו בדין והוטל עליהן של"צ, ללא הרשעה. הסדר דומה נעשה עם הנאשמת שבפני ובמסגרתו גם הופרד עניינה מיתר הנאשמות, והובא כאמור בפני. לטענת הסנגור, עו"ד לנדשטיין, לאחר שנודע לו כי לגבי נאשמת נוספת באותה פרשה, שנכללה בכתב האישום, טרם תיקונו, היא נאשמת 5, אורה בהרוזי (להלן: - אורה), בוטל כתב האישום, סבר כי גם הנאשמת שבפני אינה אמורה להכלל באותו הסדר הנוגע לנאשמות האחרות, מלבד אורה, לו נתן תחילה הסכמתו, שבמסגרתו הודתה במיוחס לה, וזאת בשים לב למעמדה הזהה של הנאשמת שבפני למעמד אורה, שכתב האישום כנגדה בוטל כאמור, ונטען כי גם כנגד הנאשמת צריך להתבטל כתב האישום. הסנגור עותר על כן לזיכויה בדין משלושה טעמים, שהם אלו:
א. טענת זוטי דברים - כשלענין זה מציין הסניגור כי מדובר במתנות חג פעוטות - הכוללות קערת זכוכית, יומנים, מחשבון, בקבוקי יין, פמוטים - מתנות שנתקבלו בידיעת הממונים עליה ועקב חוסר נסיונה של הנאשמת, לרבות חוסר יכולתה להשפיע כהוא זה בכל הנוגע לנותני המתנות הללו.
ב. טענה בדבר הפליית הנאשמת ואכיפה בררנית - לענין זה מפנה הסניגור לכך כי מעמדן של הנאשמות ואורה, היא נאשמת 5 בכתב האישום המקורי, דומה בעיקרו, מה גם שאורה קיבלה בסופו של דבר כמות פריטים, כמתנות, העולה על זו של הנאשמת שבפני (עמ' 3 לטיעונים בכתב מטעם הסניגור) וכתב האישום כנגד אורה בוטל כאמור.
ג. בסיכומם של דברים ונוכח אכיפה בררנית ומפלה נטענת זו, עותר ב"כ הנאשמת לביטול כתב האישום נגדה, מהטעם של הגנה מן הצדק, שיש להחיל עליה ומפנה בנדון לפסה"ד שניתן בע"פ 4855/02
מדינת ישראל נ' בורוביץ, בהקשר זה. יצויין עוד כי עלה, כי הנאשמת שבפני, כדוגמת יתרת הנאשמות שלעיל, התפטרה מעבודתה במכון התקנים וניתנו לה פיצויי פיטורין.
ב"כ המדינה מסכים לכך כי הנאשמת היתה במדרג הנמוך של מקבלי המתנות.
עם זאת עולה, כי קיים הבדל משמעותי בין הנאשמת שבפני לבין אורה, כשמסתבר כי מעמדה של הנאשמת - מיכל זילברמן - היה זהה במהותו למעמדן של שאר הנאשמות. שלדידן נעשה הסדר הטיעון, שצויין לעיל, בעוד שמתברר כי אורה שימשה כטלפנית ומזכירה במכון. לאמור, הנאשמות האחרות היו כולן פקידות שחרורים, במכון התקנים, שהיתה להן היכולת לזרז את הטיפול באותם יבואנים, כאשר מסתבר כי גם כלפי הנאשמת מיכל, נעשו פניות כדי לזרז טיפול (הודעתה מתאריך 30/1/02, עמ' 2, שורה 3-10).
על כן, הטענה המרכזית שמעלה ב"כ הנאשמת לענין הפליה ואכיפה בררנית, צריכה להדחות נוכח זאת, שאורה, כאמור, לא היתה במעמד זהה למעמדה של הנאשמת שבפני ולמעמד הנאשמות האחרות, שהיו פקידות שחרורים וכפי שעולה מטיעוני ב"כ המאשימה הקשר בינן לבין אותם נותני מתנות היה ממשי ומהותי, בעוד שבתפקידה של אורה לא נוצר קשר או מגע עם הקבלנים, מכח תפקידה כטלפנית ומזכירה ולא היתה לה נגיעה או סמכויות אחרות בנוגע לאותן בקשות שחרורים, שהגישו הקבלנים למכון התקנים.
נמצא אפוא כי אין מדובר במעמד דומה של הנאשמת למעמדה של אורה ומדובר בשני תפקידים השונים לחלוטין, באופיים ובמהותם, כאשר יש להשוות כאמור את מעמדה של הנאשמת - גם אם מדובר בפרק זמן קצר יותר בתפקידה כפקידת שחרורים, לעומת האחרות - למעמדן של שאר פקידות השחרורים, ולא למעמדה של אורה, כפי שהתברר למאשימה לאחר הגשת כתב האישום נגד אורה והיה בכך כדי ליצור הבדל מהותי בינה לבין האחרות לרבות למול הנאשמת שבפני.
נמצא על כן כי דינה של הטענה בדבר אכיפה מפלה ובררנית להדחות.
אשר לטענת זוטי הדברים - אכן, ערכם הכולל של מכלול הפריטים שקיבלה הנאשמת שבפני אינו רב. עם זאת, מדובר בתופעה פסולה, כמסתבר, בהתנהלות פקידות השחרורים, לרבות הנאשמת, אל מול אותם קבלנים ואין מדובר בארוע בודד של קבלת פריט כלשהוא שערכו הכספי זניח, אלא בקבלת מתנות מקבלנים שונים, לאורך זמן, כאשר שיגרה קלוקלת זו, ונוהג נפסד זה קנו להם שביתה במכון והפכו למעין שיגרה, כעולה מכתב האישום ומדבריה של הנאשמת בחקירתה במשטרה. שכיחות והתמשכות התופעה, כאמור, מעמדה של הנאשמת ושל האחרות במכון התקנים ויכולת ההשפעה שהיתה בידן בכל הנוגע לזרוז בקשות שחרורים, כל אלו שוללים ממעשיה את אותו איפיון של זוטי דברים שלא ניתן למקדו, אך בהשוואת שווי המוצרים, שקיבלה הנאשמת שבפניי, אל מול שווים של מוצרים שקיבלו האחרות, כפי שטען הסניגור, וזאת גם לאור הנסיבות הנילוות לכך, כפי שפורטו לעיל. האינטרס הציבורי והסטייה מן השורה, הנובעת מהתנהגות נמשכת מעין זו מחייבים בכגון דא להשאיר את כתב האישום כנגד הנאשמת שבפני על כנו.
בסיכומם של דברים נדחות אפוא טענותיו של הסנגור, כפי שהועלו בסיכומיו בכתב ובטיעוניו ע"פ בפני .
ניתנה היום, טו' בחשון, תשס"ו (17 בנובמבר 2005), במעמד ב"כ הצדדים והנאשמת.
הסניגור:
לאחר הדיון נודע לי מפי מרשתי כי מעמדה לא היה כפי שהוא מתואר בכתב האישום, היא שימשה כפקידת שחרורים חצי שנה בלבד, בעוד שאורה עבדה שם שנים רבות.