1. המחלוקת שקמה בין הצדדים בתיק דנן, בטרם שמיעת הראיות לגופן, עניינה באחריותו הפלילית של הנאשם למעשים המיוחסים לו בכתב האישום.
מחלוקת זו התעוררה עקב חוות דעת סותרות שהוגשו מטעם הפסיכיאטר המחוזי (שבעקבותיהן הוגשה אף חוות דעת פסיכיאטרית מטעם הנאשם), כפי שיפורט להלן.
2. כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו הצתה ואיומים - עבירות לפי סע' 448(א) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
כמפורט באישום הראשון, ביום 26.6.06 נטל הנאשם בלון גז ביתי, עטף אותו בשמיכות, הניחו בסמוך לדלת בית אמו, והציתו. באותה עת שהו בבית אמו ואחיו של הנאשם. עוד נטען, כי בהמשך הניח הנאשם בלון גז נוסף, עטוף במזרון, על שני כלי רכב השייכים לאחיו, והציתו.
בשל מעשים אלו עלו הבית והרכבים באש, כאשר אמו של הנאשם נאלצה לצאת מביתה דרך חלון הבית, נפלה ואיבדה את הכרתה.
על פי האישום השני, במהלך שלושת החודשים עובר ליום 26.6.06, איים הנאשם על אמו, באמצעות סכין, כי יהרגנה. עקב איומים אלו נאלצה האם לישון בחדרה בדלת נעולה.
3. עם מעצרו, ביום 26.6.06, נשלח הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית. הוא נבדק בביה"ח הפסיכיאטרי "כפר שאול" על ידי הרופאות ד"ר בורדה וד"ר פוליאקוב, וכן נערכה לו בדיקת שתן לגילוי סמים. במכתב שהופנה לבית המעצר, נושא תאריך אותו היום, נאמר על ידי הרופאות בורדה ופוליאקוב כדלקמן: "אפקט במהלך הבדיקה מרומם. לא נצפו סימנים פסיכוטיים פעילים. שולל הפרעות בפרפרציה. שולל מחשבות וכוונות אובדניות. תובנה חלקית למצבו. שולל בתוקף את המעשים המיוחדים לו... לסיכום: מדובר בגבר בן 26 אשר נמצא תחת השפעת הסמים. ללא עדות למצב פסיכוטי חריף. לא זקוק לאישפוז פסיכיאטרי" (ההדגשות כאן ולהלן - לא במקור).
4. במסגרת הדיון בבקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים נגדו, הורה ביה"מ ביום 4.7.06, על צו הסתכלות. לצורך זה הופנה הנאשם לבית החולים הרצוג.
בעקבות הבדיקה דנן, ניתנה, ביום 19.7.06, חוות דעתה של ד"ר אגנס וואש, בה נאמר:
"לאחר הבדיקה הפסיכיאטרית בנוכחות צוות רב מקצועי פעמים חוזרות ובדיקת שתן הוחלט שהנבדק לא סובל ממחלת נפש, יש לו קווים אישיותיים אנטי סוציאליים. משתמש בסמים ואלכוהול והתנהגותו אלימה. כנראה קשורה לשימוש בחומרים פסיכוסטימולנטים ולא מחלה אפקטיבית במצב מאני.
ה וא מבדיל בין טוב לרע, אחראי על מעשיו, מסוגל לעמוד בדין ולעקוב אחרי תהליכים משפטיים, מבין תפקודי הסניגוריה והקטגוריה.
לאור האמור לעיל אני סבורה שהנבדק אחראי למעשיו במובן המשפטי ויכול לעמוד בדין"(עמ' 2 לחווה"ד).
לפיכך הוחזר הנאשם לבית המעצר. דא עקא, משבבית המעצר עשה הנאשם "הרבה צרות" - כהגדרת ב"כ המאשימה, החליט רופא בית המעצר, ביום 25.7.06, לשלוח אותו שוב לביה"ח הרצוג לבדיקת מצבו. שם שהה הנאשם עד יום 11.8.06.
בשלב זה, לקראת סוף האישפוז, נכתבה חוו"ד נוספת, הפעם ע"י ד"ר וינוקור (חוות הדעת אינה נושאת תאריך, אם כי לדברי ד"ר וינוקור היא נערכה ביום 10.8.06). בחוות דעת זו, שניתנה על דעתה של ד"ר וינוקור בלבד נאמר: "מדובר בנבדק המאושפז בהצתת בית ורכב. בעבר ה[מ]טופל עבר אשפוזים פסיכיאטרים רבים עקב מצבים פסיכוטיים, ידוע על שימוש בסמים שונים. בתקופת ההסתכלות הנבדק היה במצב מני פסיכוטי (שיפוט לקוי, מצב רוח מרומם ולא תואם, סב [צ"ל סף - ח'ב'] גירוי נמוך, פעילות יתר). הפעם לא נמצאו סמים בבדיקות. אנו מתרשמים מקיומה של הפרעה בתוך הספקט טרום [ספקטרום - ח'ב']של הפרעות דו כותביות [קוטביות - ח'ב']. הפגיעה העיקרית נובעת משיפוט הלקוי ומצב הרוח אינו תואם. בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, הנ"ל לא היה מסוגל להבין את משמעותו של המעשה ותוצאותיו, בשל מחלתו הנפשית הממושכת ומצב מני חריף כמתואר לעיל. לאור האמור אני סבורה שהנבדק לא היה אחראי למעשה במובן המשפטי. המטופל במצבו הנוכחי אינו מבין ההליכים המשפטים, המהלך ותוכן החשיבה יחד עם התנהגותו פגועים באותה מידה.
הנבדק אינו מסוגל לשתף פעולה בצורה רלוונטית ועם עומק. המטופל אינו מסוגל לבנות קו הגנה בבית משפט. במצבו לא כשיר לעמוד לדין. במצבו הנוכחי מומלץ על המשך אשפוז פסיכיאטרי כפוי בתוקף צו אשפוז".
5. בהתייחס לכל אלו, נבדק הנאשם פעם נוספת על ידי הפסיכיאטר המחוזי ד"ר קיליאן וסגנו ד"ר אומנסקי, שלאחר פירוט מימצאיהם כתבו: "אנו משוכנעים כי הוא [הנאשם - ח'ב'] הבין את הפסול שבמעשיו בעת שאירוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. יתכן וכושרו לריסון עצמי במועד ביצוע המעשים המיוחסים לו נפגע עקב היותו נתון להשפעת סמים באותו היום, ואולם, אין בכך כדי לפטור אותו מאחריות למעשיו" (עמ' 6 לחווה"ד). בחוות הדעת יש התייחסות לחווה"ד הקודמות. כ"כ צויין כי
בדיקת הנאשם נערכה בשפה העברית, אולם הוא הבין את השאלות וידע לענות עליהן, לעתים תוך מתן תשובות מגמתיות. עוד ציינו, כי הנאשם מבין את הפסול החוקי במעשים המיוחסים לו, וכי הוא מוסר גרסתו לאירועים. בענין זה נאמר על ידו, כי מעשי ההצתה נעשו בעקבות "קולות של אנשים [ש]אמרו לי אם לא תשרוף אותם אנחנו נהרוג אותך", אולם הפסיכיאטר המחוזי מציין כי "בד בבד הוא מאשר כי הוא מבין שמדובר בקולות דמיוניים" (עמ' 5 לחווה"ד).
עוד צויין ע"י הפסיכיאטר המחוזי וסגנו כי הנתונים בבסיס חווה"ד של ד"ר וינוקור (מידע בדבר אישפוזים קודמים בבי"ח פסיכיאטרים שונים) אינם מדוייקים, בלשון המעטה, וכי יש בחוות-הדעת עירוב תחומים בין אחריות פלילית לבין כשירות לעמוד לדין. מה גם שהיא אינה מתייחסת לחוות דעתה של ד"ר וואש, שניתנה קודם לכן, לתיקיו הרפואיים של הנאשם, ולחוות דעתן של ד"ר בורדה וד"ר פוליאקוב.
