החלטה בתיק פ 1805/02

1.         בתום פרשת התביעה בתיק זה טען הסניגור המלומד, שבכל הקשור לאישומים 14 עד 16 (ועד בכלל) לכתב האישום המתוקן השני, אין להשיב לאשמה. המדובר באישומים כלפי הנאשמים 2, 3 ו - 4, בהם הואשמו כל אחד מן הנאשמים הנ"ל (בסעיף נפרד לכתב האישום הנ"ל) באי הגשת הצהרת הון לפקיד השומה במועד ללא סיבה מספקת. זאת בניגוד לסעיפים 216 (1) ו - 135 (1) לפקודת מס הכנסה. לטענת ההגנה, התביעה לא הוכיחה את קבלת דרישת פקיד השומה על פי סעיף 135 (1) לפקודת מס הכנסה בראיות, המחייבות מתן תשובה  בפרשת ההגנה.

2.         ראוי לציין, כי בסעיף 135 (1) לפקודת מס הכנסה הוסמך פקיד השומה לדרוש (מן הנישום - ג'ט"ל) בהודעה בכתב  למסור לו כל דו"ח שיציין בהודעה, ובכלל זה דו"ח על הונו ונכסיו. בסעיף 216 (1) לפקודת מס הכנסה נקבע עונשו של אדם, אשר בלי סיבה מספקת, לא קיים דרישה, הכלולה בהודעה שניתנה לו לפי פקודת מס הכנסה. מכאן, שהיסוד העובדתי/הנסיבתי להתהוות העבירה של אי-קיום דרישה (לענייננו למסור הצהרת הון) לפי סעיף 216 (1) לפקודת מס הכנסה הוא:

1.         מסירת הודעת הדרישה בכתב על ידי פקיד השומה לנישום להגיש הצהרת הון (תוך 120 יום מיום קבלת ההודעה);

                                    2.         אי-הגשת הצהרת ההון במועד ללא סיבה מספקת לכך.

לפי הסניגור המלומד, בעדותה של ע.ת. 1, הגב' צביה סעדון, לא הוכח כלל היסוד של מסירת הודעת הדרישה להגיש את הצהרת ההון לידי הנאשמים 2, 3 ו - 4. זאת, כי, לפי הטענה, כל אשר היה בידה של הגב' סעדון להעיד היה, שלפי הרישום במחשב, יצאה הודעת פקיד השומה (ביום 10.12.00). נטען, שהגב' סעדון לא ידעה להעיד ספציפית על ההודעות לנאשמים 2, 3 ו - 4, כיצד הן יצאו (עמ' 8 שורות 23-24 לפרטיכל). נטען, שבמצב זה, לא הוכח (ולו ברמה של ראיות לכאוריות - ג'ט"ל), שנמסרה הודעת פקיד השומה, בה נדרשו הנאשמים 2, 3 ו - 4 להגיש הצהרות הון, לנאשמים הנ"ל. מנגד נטען על ידי התביעה, שקיימת חזקה, שעם משלוח ההודעה על ידי פקיד השומה (כעבור זמן מסוים - ג'ט"ל) גם נתקבלה ההודעה על ידי הנישום. לזאת השיב הסניגור המלומד, שלא הוכח משלוח ההודעות בדואר רשום, שהוא בגדר היסוד העובדתי, שיש להניח על מנת להפעיל את החזקה הנ"ל.

3.    לענין מסירת הודעת הדרישה לנאשמים 2, 3 ו - 4 להגיש הצהרת הון, העדה היחידה

                     שהעידה היתה הגב' צביה סעדון. הגב' סעדון ידעה להעיד באיזה יום נשלחו ההודעות הנ"ל           (10.12.00) (עמ' 7 שורות 29-30 לפרטיכל ועמ' 8 שורות 26-27 לפרטיכל). אולם, היא לא ידעה

                    להעיד, כיצד נשלחו ההודעות הספציפיות לנאשמים 2, 3 ו - 4, שהרי יש הודעות, שיוצאות

מפקיד השומה, ויש הודעות, שיוצאות מנציבות מס הכנסה ואזי (אצל פקיד השומה - ג'ט"ל)        רואים זאת במחשב (עמ' 8 שורות 23-26 לפרטיכל). במצב הזה, היה על המאשימה להוכיח אחד מן השניים [בהתאם לסעיף 238 (א) לפקודת מס הכנסה]: או את עצם מסירת ההודעה לנאשמים או, תוך ההסתמכות על החזקה בסעיף 238 (א) הנ"ל, את משלוח ההודעה לפי מען עסקו או מענו הפרטי של הנאשם הרלוונטי, כפי שידועים לאחרונה, בדואר רשום. אזי קמה החזקה, שהומצאה ההודעה ביום השלישי לאחר יום המשלוח [בנוסף, גם אם סרב הנמען לקבל את ההודעה בדואר רשום, יראוה כאילו הומצאה כדין: סעיף 238 (ב) לפקודת מס הכנסה]. בעדותה של הגב' סעדון לא הוכחה המסירה בפועל של הודעת הדרישה להגיש הצהרות הון לנאשמים 2, 3 ו - 4. בעדותה הנ"ל גם לא הוכח עצם משלוח הודעת הדרישה לנאשמים 2, 3 ו - 4 בדואר רשום. מכאן, שהחזקה בסעיף 238 (א) לפקודת מס הכנסה, שנמסרה הודעת הדרישה להגיש (בענייננו - ג'ט"ל) את הצהרת ההון לנאשמים 2, 3 ו - 4, אינה ברת הפעלה.

4.  מן המקובץ עולה, כי המאשימה לא הוכיחה - ולו ברמה של ראיות לכאורה - את היסוד

     הנסיבתי להתהוות העבירה לפי הסעיפים 135 (1) ו - 216 (1) לפקודת מס הכנסה של מסירת

  דרישת הגשת הצהרת ההון לידי הנאשמים 2, 3 ו - 4. על כן, אין עליהם להשיב לאישומים 14,

   15 ו - 16 לכתב האישום המתוקן השני. לפיכך, הריני מזכה את הנאשמים 2, 3 ו - 4 מן המיוחס

   להם באישומים 14, 15 ו - 16 לכתב האישום המתוקן השני בתיק זה.

ניתנה היום ג' בטבת, תשס"ח (12 בדצמבר 2007) במעמד הצדדים

החלטה

בית המשפט הודיע היום לבאי כוחם המלומדים של בעלי הדין על עובדת מתן הודעתו על פי סעיף 13 (ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984. באי כוחם המלומדים של בעלי הדין יהיו רשאים להגיש כל בקשה ו/או הודעה מתאימה בעקבות הודעותו זו של בית המשפט (ואם ניתן, רצוי שההודעה/בקשה תהיה משותפת). תשומת לבם של באי כוחם המלומדים של בעלי הדין מוסבת לזאת, שתיק זה קבוע להמשך ההוכחות ביום 20.12.07.

ניתנה היום ג' בטבת, תשס"ח (12 בדצמבר 2007) במעמד הצדדים