1. המבקש נאשם בביצוע עבירות שעניינן - תקיפת שוטרים, הפרעתם במילוי תפקידם והעלבת עובד ציבור. על פי האישום , העבירות בוצעו ביום 26.8.03, בהיות המבקש עצור בתא מעצר בבית המשפט בחיפה. כתב האישום הנוכחי הוגש לבית המשפט במאי 2007.
2. בענייננו הוגשו שלושה כתבי אישום. הראשון מביניהם הוגש ביום 20.10.04, השני ביום 13.7.06 (-להלן: "כתבי האישום הקודמים"), והשלישי, הנוכחי, הוגש ביום 24.5.07 (להלן: "כתב האישום הנוכחי"). כתבי האישום הקודמים בוטלו, לנוכח בעייתיות באיתור המבקש, וחודשו מכתובות שונות, עד הגיענו הלום, לכתב האישום הנוכחי.
3. ב"כ המבקש טוען כי יש לבטל האישום
מכח הטענה המקדמית הנקובה בסעיף 149 (10) לחסד"פ (נ.מ.) התשמ"ב-1982 (-להלן: "הוראת החוק החדשה"). טענותיו מתמקדות בעיקר בשני צירים.
הציר האחד - השיהוי הבלתי סביר בהגשת כתבי האישום ובעיקר - הנוכחי, כאשר ניתן היה בשקידה סבירה לגרום להופעת המבקש בבית המשפט, והציר האחר - מחדלים מהותיים בשלבי החקירה, שיש בהם כדי לפגוע באופן ממשי בהגנת המבקש. ב"כ המבקש סבור כי צירופם של שני הצירים הללו, במקרה זה, גורם לכך שהגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי נגד המבקש, עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
באופן זה, לדעתו, מתמלאים יסודותיה של ההגנה מן הצדק, בהתגלמותה כיום בהוראת החוק החדשה.
ב"כ המשיבה ציין כי לא היה שיהוי בפתיחת ההליכים נגד המבקש. בתחילה המתינה המאשימה למסקנות מח"ש ולאחר מכן פעלו לאיתור המבקש, על פי כתובות שהיו ברשות המאשימה.
לדעתו של ב"כ המשיבה, למרות קיומו של המחדל החקירתי, לא מתקיימות הדרישות שהתגבשו בפסיקה לביטול כתב אישום מטעמי צדק. יצויין כי ב"כ המאשימה התייחס למצב המשפטי
הקודם, ולא להוראת החוק החדשה.
4. ציר הטיעונים הראשון, בענין השיהוי בהגשת כתב האישום, נסמך על כך שהמבקש מצידו עשה את כל המוטל עליו בענין האפשרות לאתרו, וכי ניתן היה בנקל לגרום להופעתו לדיונים עוד במסגרת כתבי האישום הקודמים. נטען כי המבקש שינה כתובות במשרד הפנים, במועדים הראויים, וכי בכל עת שעוכב על ידי המשטרה לצורך בירור כתובתו, הקפיד למסור כתובת עדכנית מדוייקת, כולל פרטיו המדוייקים של בא כוחו, שבאמצעותו ניתן תמיד ליצור עימו קשר. יצויין כי טיעון ב"כ המבקש מתבסס על מסמכים שהוצגו לעיוני, כולל שינוי כתובות בתעודת הזהות.
בנוסף נטען כי במהלך השנים הרלבנטיות יזמו רשויות אכיפת החוק, לזרועותיהן השונות, מספר הליכים נגד המבקש, ביניהם הליכים ממושכים. אף המבקש עצמו יזם הליכים מסויימים, באופן שקיים קשר עם רשויות אכיפת החוק. בנסיבות אלה, התייצב המבקש פעמים לא מעטות אצל רשויות אכיפת החוק, כולל במשטרה ובבתי המשפט השונים (כולל ביהמ"ש בחיפה) - וניתן היה לאתרו על נקלה, לגרום להתייצבותו המיידית ו/או לחדש כתב האישום נגדו מכתובת רלבנטית.
אכן, עיינתי בכל החומר שהוגש לעיוני, ונוכחתי כי בנושא איתורו של המבקש, נהגה המשיבה לפחות באופן חלמאי.
באשר להגשת כתב האישום הראשון - זו אמנם בוצעה בתוך תקופת זמן סבירה. אך, החל מאותו שלב, נקטו גופי המשטרה השונים בפעולות איתור עקרות, כאשר במהלך כל התקופה הרלבנטית היה המבקש לכאורה זמין, כתובתו העדכנית מדווחת והוא נתון בעיצומם של הליכים מסוגים שונים אצל רשויות אכיפת החוק.
5. אשר לציר הטיעונים המרכזי השני. עיינתי בקפידה בכל החומר ונוכחתי כי טענותיו של ב"כ המבקש מבוססות, עובדתית ועניינית. המבקש טען, למן שלבי החקירה הראשונים, כי העבירות שבביצוען נחשד לא בוצעו על ידו, ואף ציין במפורש שמותיהם של מספר עדים שנכחו במהלך האירועים הרלבנטיים. עדים אלה, שהיו ידועים וזמינים בזמן אמת, טרם נחקרו במהלך כל השנים הארוכות, עד עצם היום הזה.
מחדל חקירה מעין זה הינו משמעותי ביותר ומהותי בכל הנוגע לניהול הגנת המבקש. עדי הראיה שבשמותיהם נקב היו, כנראה, בעת הרלבנטית, עצורים/אסירים במשמורת רשויות החוק.
כיום, מטבע הדברים, בהעדר פרטים מספקים, יתקשה המבקש לאתר אותם העדים, ואם יאתר מי מהם, ספק אם הלה יזכור פרטי ארועים מלפני שנים.
כפי שצויין, גם ב"כ המשיבה מסכים לכך כי
"היו מחדלים במהלך חקירת האירוע הנדון, בכך שלא נחקרו עדים נוספים לאירוע" (- פסקה 2 לסיכומים). אלא שלטעמו, כפי הנראה, לא נגרם עוול או עיוות דין למבקש.
6. למרות צירוף שני צירי הטיעון בעלי המשקל הנ"ל,
אני מסופקת, אם במסגרת הפסיקה שקדמה להוראת החוק החדשה, ניתן היה לבסס החלטה מאוזנת, המורה על ביטול האישום מטעמי צדק.
זאת, בין היתר, מאחר והקריטריונים שנקבעו במסגרת הפסיקה היו מצומצמים ביותר וכוונו למקרים קיצוניים, שערורייתים. בנסיבות אלה, אף אני נאלצתי בעבר לדחות טענות של הגנה מן הצדק, למרות שמצאתי בהן ממש מבחינה עניינית.
7. בינתיים, כאמור,
שונה המצב המשפטי, ונקבעה מסגרת חוקית לטענת ההגנה מן הצדק, בדמות הוראת החוק החדשה. עיינתי עיין היטב בהוראת החוק, בהצעת החוק, על גילגוליה בשלוש הקריאות, בטעמיהם של חברי הכנסת, כולל בועדת חוקה חוק ומשפט ובמסקנות "ועדת נאור".
על סמך בדיקת חומר הרקע הנ"ל ונוסחה הסופי של הוראת החוק החדשה, נוכחתי כי הוראת חוק זו באה להרחיב הסיטואציות המשפטיות המבססות טענה של הגנה מן הצדק.
כפי שצויין, לצורך קבלת טענת ההגנה במצב המשפטי הקודם, נדרש קיומם של אלמנטים ומחדלים נדירים ו/או פעולות מקוממות קיצוניות ובלתי נסבלות מצד הרשות. אכן, בין ההצעות שהועלו בוועדות ובכנסת, עובר להוראת החוק החדשה, היו כאלה שכוונו להנצחת המצב המשפטי הקודם, כפי שהתגבש בפסיקה, כגון - דרישת קיומה של פגיעה
חמורה בעקרונות צדק, או קיומן של סיטואציות העומדות בסתירה
קיצונית לעקרונות אלה.
הצעות אלה לא התקבלו אצל המחוקק.
בשולי ענין זה אציין כי מן הראוי היה שב"כ המשיבה, בתגובתו (לפחות זו שבכתב) יתייחס למצב החוקי הנוכחי ולהוראת החוק החדשה.
המצב המשפטי החדש שגובש בחוק מרחיב את ספקטרום המקרים של קבלת ההגנה, ודי בכך שהגשת כתב האישום או ניהול ההליך המשפטי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות.
