החלטה בתיק פ 1028/05

1.         המדינה מבקשת לחלט לטובתה רכבה של המשיבה, גב' סנז'נה ליזנק - הבעלים הרשום של הרכב (להלן: הבעלים), מסוג פולקסוואגן מ"ר 8495915 מודל 2002 (להלן: הרכב)  בנימוק כי נאשם 2 השתמש ברכב, יחד עם נאשם 1 לצורך הגעה למקום השוד בו הורשעו הנאשמים, וכן לצורך מילוטם מהמקום.  לעומתה, מבקש עו"ד קובו, בא כוח המשיבה להחזיר הרכב לחזקת מרשתו.

2.         הרכב משועבד לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ (סניף קריית יובל) (להלן: הבנק), וזאת להבטחת הלוואה שלקחה בעלת הרכב מהבנק לצורך רכישת הרכב. הבנק ציין בתגובתו כי הוא פנה לראש ההוצאה לפועל בבאר שבע על מנת למנות כונס נכסים, כך שבמידה ובית המשפט יורה על החילוט, יש להעביר את הרכב לחזקת כונס הנכסים לצורך סילוק ההלוואה והיתרה, אם תהיה כזאת, תשולם לידי המדינה. באם בית המשפט לא יורה על חילוט הרכב, אין מניעה מצד הבנק שהרכב ישוחרר לידי הבעלים.

3.         באת כוח המדינה חקרה את נאשם 2 ובעלת הרכב. מחקירתו של נאשם 2 עולה, כי הוא היה חייב לגב' סנז'נה סכום כסף, בסך 52,000 ש"ח. הוא הציע לה להחזיר לה את החוב לקבל הלוואה מהבנק ולרכוש את הרכב כך שהוא יוכל לעבוד עליו וכך תהיה לה הכנסה נוספת. משעומת נאשם 2 עם אמרתו במשטרה, לפיה אישר שהרכב שלו וכי הוא רשום על שם ליזנק, השיב שהוא אמר את הדברים כתוצאה מלחץ החקירה, וכי היה מפוחד ומאוים. סיכום דברי נאשם 2 הוא שהוא עבד על הרכב כשכיר. הוא אישר כי רק הוא יכול לנהוג ברכב היות שיש לו רישיון מסוג ג'.

4.         גב' סנז'נה, מזכירה רפואית במקצועה, אישרה את דבריו של נאשם 2. נאשם 2 היה חייב לה סכום כסף, ובמטרה לשפר את רמת חייה היא הסכימה להצעתו לרכוש את הרכב עליו הוא יעבוד בהובלות כנהג שכיר. היא בעצמה השקיעה ברכב בהלוואה שלקחה מהבנק, באיתורן, בביטוח ובטלפון. גב' סנז'נה נחקרה על יחסיה עם נאשם 2 ואם ידעה או היה עליה לדעת שהרכב משמש לשוד. היא דחתה את הטענה מכל וכל, תוך שהיא מציינת כי אין היגיון בכך שהיא תשקיע כל כך הרבה כסף על מנת שהרכב ישמש לשוד. לענין הסכין והכפפות, היא אישרה שנאשם 2 אכן ביקש ממנה את החפצים האלה וכי היא נתנה לו אותם, אך לא ידעה שאלה ישמשו בביצוע שוד. לא היו סימנים אשר יעוררו את חשדה. גב' סנז'נה אישרה גם כי היא איננה יכולה לנהוג ברכב היות שמבוקש לשם כך רישיון מסוג ג'.

5.         בסיכומיה, טענה באת כוח המדינה שתי טענות חלופיות: האחת, כי נאשם 2 עשה ברכב מנהג בעלים. היא ביקשה לסמוך על דבריו של נאשם 2 במשטרה שהוא הבעלים של הרכב, והעובדה שהוא לבד יכול לנהוג בו. השנייה, הבעלים מסר לנאשם 2 את הרכב במטרה לבצע את השוד. מסירת הסכין והכפפות יש בהם כדי להוכיח שהיא ידעה לשם מה משמש הרכב. העובדה שהיא סיפקה את החפצים ללא שאלות ובירור מעידה על התנהגות תמוהה, לדבריה.

6.         אינני יכול להסכים עם דברי באת כוח המדינה, על שתי החלופות. לעניין הבעלות, לא ניתן לסמוך על דבריו של נאשם 2 במשטרה. הודעתו במשטרה לא הוגשה בהליך הפלילי, ואין היא משמשת כראייה בפני בית המשפט. נאשם 2 טען כי דבריו במשטרה נאמרו תחת לחץ ואיום, והחוקר לא הובא לחקירה. סיפור רכישת הרכב אושר על ידי הבעלים ואין לי כל סיבה מדוע אפקפק באמיתות דבריה, מה עוד שבאת כוח המדינה ציינה בטענותיה לעונש כי הרכב "שייך לחברה" (עמ' 15, ש' 22). גב' סנז'נה עשתה עלי רושם של אדם אמין תם לב שלא ידע דבר מסיפור השוד. באשר לטענה החלופית, העובדה שגב' סנז'נה נתנה לנאשם 2 כפפות וסכין קטנה (להב כעשרה ס"מ) אין בה כדי לעורר חשדותיה, בעיקר כאשר מדובר באדם שהיא מכירה, מיודדת עמו מזה שנים, נותנת בו אמון מלא ומפקידה את רכבה בידיו במטרה לשפר את רמת חייה. בא כוח המשיבה אף ציין כי גב' סנז'נה לא נחקרה כחשודה ולא נכללה ברשימת עדי התביעה בתיק הפלילי. נראה לי כי יש ממש גם בטענתו של בא כוח המשיבה בכך שאין הוכחה שנאשם 2 נהג מנהג בעלים ברכב. בסך הכל גב' סנז'נה היתה בעלת הרכב לתקופה קצרה. היא רכשה את הרכב ביום 12.9.05 והשוד בוצע כחמישה שבועות לאחר מכן (ביום 25.10.05), שהיא תקופה קצרה ביותר.

7.         סיכומם של דברים, התשובה לשתי החלופות הנה שלילית: הבעלים של הרכב הנה גב' סנז'נה ונאשם 2, אשר עבד כשכיר על הרכב לא נהג מנהג בעלים בו, ובנוסף, לא הוכח שגב' סנז'נה ידעה שהרכב אמור לשמש בשוד. לאור האמור, לא הרימה המדינה את נטל הוכחת שתי החלופות האלה ודין הבקשה לחילוט להידחות.

8.         הרכב יוחזר לידי הבעלים, גב' סנז'נה.

ניתנה היום י"ז באייר, תשס"ו (15 במאי 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

001028/05פ  053 עוני חבש