החלטה בתיק פשר 525/96

עיון בטענות הצדדים אשר הוגשו במסגרת בקשה זו מגלה, כי עניין לנו בבקשה למימוש נכס עזוב ונטוש (להלן: " הנכס"), שהיה בבעלות החברה שבפירוק, ואשר שועבד בשעבוד ראשון לטובת בנק דיסקונט (להלן: " הבנק"). מטעם הבנק מונה כונס נכסים על ידי לשכת ההוצאה לפועל, זאת על יסוד שעבוד זה (להלן: " הכונס"), ובמסגרת פירוקה של החברה מונה לחברה מפרק. במסגרת בקשה קודמת שהוגשה על ידי המפרק (בש"א 5605/03), בה התבקש בית המשפט להכריע במחלוקות בין הבנק והכונס ובין המפרק בנוגע לזכויות בנכס, הוסכם על ידי המפרק והכונס ביום 1.5.2006 כי הנכס ימומש על ידי שניהם בצוותא, והסכמה זו קיבלה את אישור בית המשפט. מסיבות שונות הוסכם בין המפרק והכונס כי יש לממש את הנכס במסגרת תיק הפירוק, אך דבר לא נעשה על מנת לקדם את הליכי המימוש. עתה עותר המפרק כי בית משפט זה יורה על שחרור מההסכמות מיום 1.5.2006, ויאפשר לו לפעול למימוש הנכס ללא הכונס. במסגרת הבקשה נטען עוד, כי על הנכס רובצים חובות ארנונה לטובת עיריית תל-אביב (להלן: " העירייה"), העולים על שוויו, כפי שהוערך על ידי שמאי בחודש אוגוסט 2006. פועל יוצא מחוב ארנונה זה הינו כי העירייה תהא זכאית לכל סכום כסף אשר יתקבל ממימוש הנכס, וכי ספק אם יוותרו די כספים מהמימוש כדי לשלם לנושה המובטח אשר מטעמו מונה כונס הנכסים, לא כל שכן סכום כלשהו לקופת הפירוק.

תגובותיהם של הבנק ושל כונס הנכסים התבקשו פעמיים, אך אלו נמנעו מלהגיש כל כתב טענות בבקשה זו, ורק עיכבו במחדלם זה את ההכרעה בה, תוך שהם מתעלמים מהחלטות בית המשפט.

על פי בקשת הכנ"ר נתבקשה תגובת העירייה, ומשזו הוגשה, עלה ממנה כי העירייה נכונה למנות כונס נכסים מטעמה למימוש הנכס על מנת להיפרע מחובות הארנונה. המפרק, בתגובתו מיום 30.12.2007, והכנ"ר בתגובתו מיום 15.1.2008 מסכימים למינויו של כונס הנכסים למימוש הנכס מטעם העירייה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ניתנת החלטתי זו:

1.         עניין לנו בנכס, אשר הליכי המימוש בעניינו מתעכבים זה שנים מסיבות שונות, לאחר שמלכתחילה היה על כונס הנכסים לממש הנכס לטובת הבנק. בהמשך היה על כונס הנכסים לפעול למימוש הנכס ביחד עם המפרק, אך אף שיתוף פעולה זה לא הביא לתוצאה המיוחלת. בין לבין תפחו חובות הארנונה הרובצים על הנכס, ומצבו החך והדרדר נוכח היותו נטוש ומוזנח, עד כי כיום (ולמעשה מאז שנת 2006) עולים חובות אלו בגין ארנונה על שוויו של הנכס. עתה, משמבקש המפרק לשחררו מההסכמות עם הכונס כי הנכס ימומש על ידם במשותף, עולה כי אין כל תכלית לממשו במסגרת הליכי הפירוק, או אף במסגרת הליכי הכינוס, וזאת נוכח חוות הארנונה הרובצים עליו.

2.         על פניו, נראה,לכאורה, כי מחדליו של הבנק ושל כונס הנכסים אשר מונה מטעמו, מלממש את הנכס לפני שנים, הביאו למצב זה, בו לאף גורם, למעט העירייה, אין כל אינטרס לפעול למימוש זה. ברורה, אם כן, הסכמתו של המפרק למסור את הליכי מימוש הנכס לכונס נכסים אשר ימונה מטעם העירייה. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק את "שתיקתם הרועמת" של הבנק ושל הכונס מטעמו, והתעלמותם מהחלטות בית משפט בהן התבקשו תגובתם.

3.         בית משפט זה אינו הערכאה המתאימה למינוי כונס נכסים על פי פקודת המיסים, וטוב תעשה העירייה אם תפנה לערכאה המתאימה לכך, תוך צירוף הסכמת המפרק והסכמתו (בשתיקה) של הבנק ושל כונס הנכסים מטעמו. הואיל ובמסגרת בקשה זו לא הובאה כל אינדיקציה לשוויו הנוכחי של הנכס, אני מורה לעירייה ולכונס אשר ימונה מטעמה, אם וככל שימונה, כי כל פעולה למימושו של הנכס תבוצע על פי ההלכה אשר נקבעה בפש"ר 466/93 (עניין גרבש), ובאישור בית משפט זה. זאת, על מנת לוודא כי נושיה של החברה במסגרת הליכי הפירוק לא יצאו כאשר ידם על התחתונה בעקבות הליכי מימוש אלו.

4.         סוף דבר, דין הבקשה להתקבל, באופן בו המפרק משוחרר מההסכמות אליהן הגיע עם הכונס בנוגע למימוש הנכס. שקלתי שמא להטיל הוצאות לטובת קופת הפירוק על הבנק, כנושה המובטח אשר מטעמו מונה הכונס, וזאת נוכח התעלמותם מהחלטות בית המשפט, ויצירת עיכוב של חודשים בהכרעת בקשה זו. משלא ביקש אף צד כי תיפסקנה הוצאות כאלו, ומשממילא, וכעולה מן האמור בבקשה, אין לקופת הפירוק כל אינטרס במימוש הנכס, החלטתי להימנע מכך.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום ט' בשבט, תשס"ח (16 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

תפארת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: