החלטה בתיק פשר 3169/07

1.         ביום 9.10.2007 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לבקשת הנושה, בנק מזרחי טפחות בע"מ, לה הצטרף גם החייב בבקשה מקבילה מטעמו, לנקוט בהליך זה. יצויין כי תביעות חוב נגד החייב טרם התבררו ונבדקו, ואולם ככל הנראה, על פי הבהרת הצדדים, מדובר בחובות בהיקף העולה על 3 מיליון ש"ח.

2.         על פי בקשת הכנ"ר מונה ביום 15.11.2007 עו"ד אלישע כהן, שהינו ב"כ הנושה, כמנהל מיוחד לביצוע חקירה והגשת חוות דעת לעניין הכרזתו של החייב כפושט רגל.

3.         בפני בקשה שהוגשה מטעם המנהל המיוחד ביום 23.1.2008,  לאישור הסכם פשרה הנוגע לתביעה בסך 10 מיליון ש"ח, שהוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א 2083/06), על ידי החייב ושני תובעים נוספים, מר שמשון כץ וחברת טעם (88) בע"מ, שמר כץ הינו מנהל ובעלים בה, נגד תעשיות מלח בישראל בע"מ ויושב הראש שלה, מר דן דנקנר. מבדיקת ב"כ הכנ"ר כמפורט בתגובה מיום 31.1.2008, מנספחי הבקשה, ומהבהרות שניתנו על ידי עו"ד יוסי כהן, ב"כ התובעים עולה, כי מדובר בתביעה המתבססת על קביעת הממונה על ההגבלים העסקיים כי הנתבעת הייתה צד להסדר כובל עם חברה בקפריסין, שממנה ביקשו מר שמשון כץ וחברת טעם לייבא מלח לישראל. עוד צויין כי החייב, שעסק באספקת המלח המיובא, צורף לתביעה שהוגשה במקורה על ידי ץ.

4.         על פי הסכם הפשרה שגובש, ישולם לתובעים סך של 4 מיליון ש"ח (נספח ב' לבקשה), "בכפוף...לקבלתו של אישור כונס הנכסים הרשמי ואישור כל גורם אחר, ככל שזה נדרש על פי דין, להתקשרות (החייב) בהסכם זה" (סעיף 4 להסכם). 

5.         עו"ד כהן הבהיר כי הסכם הפשרה הינו מאוזן וראוי, הגם שסכום הפשרה נופל מסכום התביעה. הנימוק העיקרי לפשרה מושתת על הערכת הנזק שנגרם לתובעים, על פי חוות דעת מומחה מטעם התובעים, ד"ר שמחה סדן, הנופל משמעותית מסכום התביעה. עוד צויין כי קיימת חשיבות רבה לקידום ההליכים לאישור הסכם הפשרה, והמשכם של הליכי התביעה, העשויים להיות משולבים בהגשת עתירה לבג"ץ לעניין הבטים מסויימים בהחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, עלול לגרום להארכת ההליכים למשך תקופה ארוכה ביותר.

6.         אופן חלוקת כספי התביעה בין התובעים, פורט ב"הסכם שכר טרחה" שנערך בין עו"ד כהן, מר כץ והחייב, לפיו כץ והחייב "יהיו שותפים באופן שווה בעלות התביעה, בהוצאות ובתוצאותיה". בהמשך ההסכם (סעיף 5) נקבע כי "זכאות הלקוחות בסכום התביעה, לאחר ניכוי הוצאות שכר טרחת עו"ד, תתחלק באופן יחסי בין הלקוחות, ביחס ישר להשתתפות הלקוחות בתשלום אגרת התביעה" (להלן: "ההסכם הפנימי"). נוכח הנאמר בסעיף 5, ולאור העובדה כי החייב שילם רק 31.6% מסכום האגרה, ומר כץ נשא בתשלום של 68.4% מהאגרה, הודיע עו"ד כהן, כי חלקו של החייב בהסכם הפשרה, יעמוד על סך של 1,011,200 ש"ח, וחלקו של מר כץ על סך של  2,188,800 ש"ח (נספח ה' לבקשה). 

7.         על פי הבהרותיו של עו"ד יוסי כהן, כפי שעולה מנספחי הבקשה ובדיון בפני, נתן החייב הסכמתו המלאה להסכם הפשרה ולחלוקת הכספים על פי ההסכם הפנימי. מר כץ אישר בדיון את הנאמר על ידי עו"ד כהן.

8.         החייב מתנגד לבקשה. לטענת ב"כ החייב, לא ניתן על ידי החייב אישור להסכם הפשרה; המנהל המיוחד אינו צד להסכם הפשרה, ולא ניתנה לו סמכות לכך במסגרת המינוי על ידי בית המשפט; ההסכם הפנימי מחייב חלוקה שווה של הסכומים שיתקבלו בתביעה בין החייב למר כץ, והחייב לא היה מודע כלל לחלוקה על פי מפתח הנוגע לשיעור האגרה ששולם על ידי התובעים, ופרשנות הנותנת עדיפות לנאמר בסעיף 5 להסכם, אינה משקפת את הסכמת החייב; ולבסוף נטען, כי גם אם תינתן הסכמת החייב להסכם הפשרה, צריכה זו להיות כרוכה במתן הפטר כולל לחייב מכל חובות בני תביעה העומדים נגדו ערב מתן צו הכינוס.

9.         הכנ"ר סבור כי יש מקום לאשר הסכם הפשרה. בדיקת הכנ"ר העלתה כי על פי חוות דעת המומחה מטעם התובעים, אומדן הנזק לחייב, הנוגע לתביעה נגד תעשיות מלח, עומד על סך של 1.73 מיליון ש"ח בלבד, הגם שהחייב סבור כי סכום הנזק אמור להיות גבוה יותר; המועד להגשת תביעות החוב טרם חלף, ומיהות הנושים טרם נתבררה עד תום, ויש לנהוג בגישה זהירה ושמרנית ביחס לזכויות התובענה, באופן שתועדף האפשרות לקבלת הכספים על הזכות להמשיך בבירורה.

10.        מכוח הוראות סעיפים 20, 107, 113, ו- 125 לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם- 1980, מוסמך כונס הנכסים הרשמי,  כנאמן על נכסי החייב - ביניהם תביעות של החייב שהומחו לכנ"ר, כנאמן על הנכסים- להגיע לידי פשרה או הסדר אחר ביחס לתביעות הנוגעות לנכסי החייב. הנימוקים שהועלו על ידי הכנ"ר, לאחר בדיקת התביעה וההבהרות שניתנו על ידי ב"כ התובעים, עו"ד כהן, תומכים בעמדת הכנ"ר לפיה יש מקום לאשר את הסכם הפשרה. עמדה זו מעוגנת בהערכת סיכויי הצלחת התביעה נוכח חוות הדעת המומחה, משך ההליכים הצפוי אם לא תושג פשרה, ומסת החובות הניכרת העומדת נגד החייב, על פי ההערכה שנמסרה, וזאת בלא להידרש לפי שעה, לשאלת ההפטר, לאחר שהיקף ושיעור תביעות החוב טרם נבדק. לכך יש לצרף את זאת שהחייב לא העלה כל נימוק של ממש המצביע על כך שהסדר הפשרה המוצע אינו סביר, ההסכמה מכללא שניתנה על ידי החייב לאישור הסכם הפשרה, הכורכת את מתן האישור במתן הפטר, הבהרת עו"ד כהן כי החייב נתן הסכמתו לאישור הסכם הפשרה והיה שותף למגעים שהובילו לגיבוש ההסכם, ועמדתו של מר שמשון כץ, התובע הנוסף, לפיה יש לאשר את הסכם הפשרה שהינו סביר וראוי לגבי דידו, וההבהרות שנמסרו על ידו כי החייב הביע הסכמה לתנאי הסדר הפשרה.

11.        נוכח הצורך בבירור המחלוקת בין הצדדים לעניין חלוקת הכספים, הנוגעת להסכם הפנימי, ובהתאם לתנאים המוצעים על ידי ב"כ הכנ"ר, בהסכמת עו"ד יוסי כהן, המייצג בעניין זה גם את עניינו של מר שמשון כץ, ולאחר ששקלתי את התנגדות ב"כ החייב, קובע אני כדלקמן:

א.         ניתן אישור להסכם הפשרה בין החייב לתעשיות מלח.

ב.         סכום הפשרה שאינו שנוי במחלוקת, יועבר מידית לכנ"ר על ידי עו"ד יוסי כהן, עם קבלת הכספים.

ג.          הסכום השנוי במחלוקת, הנוגע לטענת החייב לדרך חלוקת הכספים בינו לבין מר שמשון כץ, כמפורט לעיל, יוחזק בידיו הנאמנות של עו"ד יוסי כהן, והוא לא יועבר לאחר, עד קבלת הוראה בעניין זה מבית המשפט.

ד.         ייקבע דיון לשם הכרעה בשאלת חלוקת הכספים הנתונים המחלוקת, שיתקבלו בעקבות הסכם הפשרה.

ה.         המנהל המיוחד ידווח תוך 45 יום לעניין מימוש הסדר הפשרה.

ניתנה היום כ"ז בשבט, תשס"ח (3 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים

                                                                                    _________________

                                                                                                י. צלקובניק - שופט