אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק פש"ר 25540-02-13

החלטה בתיק פש"ר 25540-02-13

תאריך פרסום : 23/12/2013 | גרסת הדפסה
פש"ר
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
25540-02-13
18/11/2013
בפני השופט:
איתן אורנשטיין

- נגד -
התובע:
יהודה סמרה
עו"ד מיכאל בך
הנתבע:
1. בנק אגוד לישראל בע"מ
2. בנק הפועלים בע"מ
3. בנק דיסקונט בע"מ
4. א.ר.א.ב. בונוס בע"מ
5. יעקב מינקין
6. צוקר את מינקין
7. חמת ארמטורות ויציקות בע"מ
8. חרסה עיצוב ושיווק בע"מ
9. פרופילון סחר (1987) בע"מ
10. מועצה אזורית עמק הירדן
11. אבני רביד
12. אוריין ש.מ. בע"מ
13. אברך אלון בע"מ
14. כונס הנכסים הרשמי

עו"ד אלונה בומגרטן
עו"ד אהוד שטמר
עו"ד רוסטוביץ
עו"ד חיים צדוק ושות'
עו"ד אורלי גלמן
עו"ד סוחוליצקי
עו"ד מהצרי
עו"ד אליהו עמר
עו"ד הילדי
עו"ד שפיר
החלטה

לפניי מחלוקת אשר עניינה גורלו של "בית סמרה", שהינו בניין המצוי באזור התעשייה בהרצליה פיתוח (להלן: " בית סמרה" או " הנכס").

הנכס הינו אחד הנכסים המרכזיים השייכים למר יהודה סמרה (להלן: " החייב"), המצוי על סף  הליכי חדלות פירעון. עסקיו של החייב לא צלחו, ובסופו של יום נפתחו כנגדו וכנגד גורמים קשורים הליכי חדלות פירעון. במסגרת זו, ובמקביל לבקשה לצו כינוס נכסים והכרזתו כפושט רגל שהוגשה נגדו, הגיש החייב הצעה להסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, התשם-1980;

בשלב מאוחר יותר, לאור התנגדויות והערות להסדר המוצע, לרבות מצד כונס הנכסים הרשמי, הגיש החייב הצעה חדשה ומשופרת להסדר נושים, שעודה תלויה ועומדת.

במקביל, ביקש בנק דיסקונט לישראל בע"מ, לו שיעבוד ספציפי על "בית סמרה", לפתוח בהליכי מימוש הבטוחה. הואיל וערך הבטוחה עולה לכאורה על ערך החוב המובטח, נוהל מו"מ בין הצדדים בין היתר בשאלת עמידת המבוקש בתנאים שקבעה ההלכה הפסוקה (פש"ר 466/93 גרבש נ' שלף ).

בסופו של יום, הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו (בקשה 22), בה מתבקש בית המשפט לאשר הסכמות בין הצדדים שעיקרן מימוש הנכס. ההסכמה היא בין החייב, לבין הנושים מבקשי צו כינוס הנכסים ולבין הנושה המובטח. הכנ"ר תומך בהסכמה (להלן: "ההסכמה"). עיקרה של ההסכמה הינו מימוש בית סמרה בפיקוח בית המשפט של חדלות פירעון, כאשר המימוש יעשה במשותף בידי פרקליטי מבקשי צו הכינוס והנושה המובטח, אולם שכר הטרחה שיגבה במסגרת זו יהיה בהתאם לשיעור המצומצם יותר הקבוע בתקנות השכר החלות בחדלות פירעון, להבדיל מהשכר המגיע במימוש כפוי 'רגיל' במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

הרציונל העומד בבסיס ההסכמה והבקשה המשותפת שהוגשה בהתאם לה, הינה כי ראוי לממש תחילה את הנכס מהר ככל הניתן, וזאת בין היתר בכדי לבלום את 'מרוץ הריבית' לחוב לנושה המובטח, אשר עשוי לפגוע הן בנושים הרגילים והן בחייב.

לבקשה הוגשה התנגדות על ידי המשיבות 7 ו-8, הטוענות להיותן נושים רגילים מרכזיים של החייב (להלן: " המתנגדות"). בין טעמי המתנגדות: הבקשה אינה מוסכמת על רוב הנושים; לא הוכח כי הריבית על חובות החייב אכן גבוהה מפדיון שכירות אפשרי אם יושכר המתחם בלא להימכר; אין כל סיבה לשאת בשכר-טרחה של בעלי תפקיד, מקום בו ניתן לממש את הנכס במימוש עצמי בפיקוח בית הנושים ובית המשפט.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה שיש לאשר את ההסכמות, ודין ההתנגדויות להידחות, ואנמק:

נקודת המוצא, שהיא לכשעצמה אינה שנויה במחלוקת, הינה כי עניין לנו בנכס של חייב העומד על סף הליכי חדלות פירעון, ואין הוא מסוגל לפרוע את חובותיו במלואם בדרך רגילה. לעניין זה, אין נפקא מינא אם בסופו של יום יקבלו הנושים הצעת הסדר בהתאם לסעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל, או שמא הצעת ההסדר לא תבשיל, וכנגד החייב יינתן צו כינוס.

זאת ועוד; על-פניו, הנכס משועבד לנושה מובטח, שלא נטען וממילא לא הוכח מאומה כנגד תוקף הנשייה המובטחת, להבדיל אולי משאלות הנוגעות לשיעור הריבית הנצברת. במצב דברים זה, לא רק שאין זה מופרך כלל ועיקר להניח כי במסגרת שעבוד הנכס, שועבדו לאותו נושה אף פירותיו, ובגדר אלה גם הרבית ודמי השכירות; אלא, וזה העיקר כי אף אם היה מוכח כי לעת הזו, עומד החייב בתשלומים השוטפים, הרי שמצב זה ישתנה בהכרח, למן הרגע שבו יופעלו הליכי חדלות הפירעון, המצויים כאמור בשלבים ראשונים. אין צורך להכביר מילים, כי במצב דברים זה, אין חייב יכול, וודאי שאין זו זכותו המוקנית, להשתמש בהכנסתו הפנויה והלא משועבדת, שכן זו שייכת לנושיו הרגילים, בכדי לממן תשלומים שוטפים לנושה מובטח.

משכך, אף אם היה מקום לקבל את הטענה לפיה אין עוד עילה לנושה המובטח לפתוח בהליכי מימוש, הרי שכזו תיווצר עד מהרה, וזאת כמעט בהכרח בכל חלופת חדלות פירעון אליה יגיעו החייב ונושיו.

מצב דברים זה, הוא-הוא שעומד מאחורי מושכלת יסוד נשוא הבקשה, המבקשת לממש את הנכס מהר ככל האפשר, בכדי להשתמש בתמורתו לחלוקה מיטבית בין הנושים, ובטרם יחל או ימשך מרוץ ריבית בשיעור גבוה כנטען ושיפגע שלא לצורך בנושים.

נוכח האמור לעיל, דין עמדת המתנגדות, המשיבות 7 ו-8, המבכרות לכאורה שלא לממש את הנכס כמוצע, ותחת זאת מעדיפות מתן תשלומים עיתיים לנושים שיתקבלו מדמי השכירות, נראית אלטרנטיבה פחות טובה לכלל הנושים לרבות המתנגדות. אף אם תתעורר מחלוקת אודות שיעור הריבית, הרי אין ספק כי עצם קיומה, עלול לפגוע דווקא ובעיקר בנושים הרגילים, שהמתנגדות נמנות עליהם. 

יתרה מכך; לא ראיתי במה תועיל עמדת המתנגדות לנושים. מטיבם של דברים, עדיף לו לנושה שנכסי המבקש ימומשו בהקדם, ובכך לצמצם את היקף ההתחייבויות הפיננסיות ההולכות וגדלות. ספי המבקש יפרעו בהקדם ככל הניתן ועל מנת הפרע קרוב ככל האפשר למלוא חובו, בזמן הקצר משכך המשך השכרת הנכס, היא שתפגע באינטרסים של הנושים הרגילים.

נתתי דעתי גם להסכמה בסוגית שכר הטרחה. אכן, יש ממש בטענה לפיה העלויות במימוש עצמי בידי החייב, הינן פחותות מאשר מימוש בידי בעל-תפקיד. עם זאת, כאשר קיים נושה מובטח כבענייננו, הרי שהוא זכאי לממש את הנכס באמצעות בעל תפקיד מטעמו. זכאות זו כוללת בחובה גם שכר-הטרחה הקבוע בהוצאה לפועל (ראה פש"ר (ת"א) 1717/00, בש"א 13836/01 , רו"ח אריה חן בתפקידו כמנהל מיוחד של חברת אולמי דוד נ' כונסי הנכסים של חברת אולמי דוד בע"מ [2001]).

משכך, סבורני שהסכמה שבין הצדדים אודות מימוש ושכר-טרחה בהתאם לתקנות השכר בהבדל מהתקנות בהוצאה לפועל לפיהן השכר גבוה יותר, לא רק שאינה פוגעת בנושים הרגילים, אלא אף מטיבה עימם.

במכלול הנסיבות, משקפות ההסכמות את הדרך המיטבית להשאת התמורה לקופת פשיטת הרגל, עצירת הריבית לנושה המובטח והשאת תמורתו., ראוי כי יתרת התמורה לאחר התשלום לנושה המובטח, וכן תקבולי השכירות וכל תקבול אחר הקשור בנכס בתקופת הביניים, יעברו לידי הנאמנת, עד להכרעה בגורלם של אלה. .

אי לכך, ולאחר שהוגשה בקשת הסדר חדשה בתיק נפרד, אינני רואה מניעה מאישור עקרוני להסכמות  ומתן רשות לכלול את המימוש המוסכם דלעיל כחלק מהסדר הנושים התלוי ועומד כעת; ואם לא יעלה יפה, אזי במסגרת הליכי חדלות הפירעון של החייב. ביני לביני, כמו כן יש מקום להורות שכל התקבולים מהנכס, יופקדו בידיו הנאמנות של כונס הנכסים הרשמי, או לחלופין של גורם מוסכם אחר שאינו החייב.

להסרת ספק יובהר שאין באמור לעיל בכדי לגרוע מכל החובות הדיוניות והמהותיות המוטלות על החייב, כחלק מהתנאים לקידום ואישור הצעת הסדר בהתאם לסעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל. זאת, לרבות גילוי מקיף בדבר עסקיו, נכסיו, וכל כל התקבולים שקיבל, בין אם במסגרת דמי שכירות או בכל מסגרת אחרת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ