1. בקשה להחיל את ההפטר שניתן לחייב ביום 24.4.11 על החוב למוסד לביטוח לאומי (להלן: '
המל"ל')שמקורו בתשלום מזונות - היא הבקשה דנא.
את הבקשה מבסס המבקש על שתי טענות עקריות- האחת, נסיבות אישיות המצדיקות לטעמו העתרות לבקשתו והשנייה טענת 'הסתמכות' כי ההפטר שניתן לו מתייחס לכל חובותיו, שכן בית משפט נעתר לבקשת החייב לסגור את כל תיקי ההוצל"פ ולא החריג את תיק ההוצל"פ שפתח המל"ל בגין המזונות ולסברתו 'כל תיקי ההוצל"פ' הכוונה גם לתיק המל"ל; המבקש טוען כי רק עם מתן החלטה בתיק ההוצל"פ של המל"ל גילה כי "ההפטר אינו חל על חוב מזונות" וכי החוב הוחרג ומשכך נפגעו זכויותיו "באופן מהותי".
אמנם מקובל על החייב כי סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת רגל מחריג את חוב המזונות מההפטר - אך הוא מבקש להורות שההפטר במקרה זה יחול על החוב נשוא הבקשה, הוראה שהיא בסמכות בית המשפט.
2. המל"ל התנגד למבוקש, לטענתו הנחת היסוד הגלומה בהוראת הדין היא כי חוב מזונות
אינו נכלל בהפטר וכי המל"ל ששילם את המזונות לזכאים נכנס לנעלי הנושה הזכאי למזונות, בהתאם לדיני הסוברוגציה, ועוד ציין כי חובותיו כרשות העוזרת לאוכלוסיה חלשה מחייבים אותו "לגבות כספי ציבור אלה מן הבעלים שנמנעים לשלם את דמי המזונות עפ"י הוראות בית המשפט". המל"ל גם מציין כי לא רק בפן העקרוני יש לדחות את בקשת המבקש אלא שגם נסיבות המבקש אינן מצדיקות חריגה מהנורמה שבדין, שכן, "מדובר בחייב שמעולם לא שילם אף לא תשלום אחד מפסק הדין למזונות שנפסק לחובתו. לא מדובר בנכה או בחייב שאינו מסוגל לעבוד אלא באדם בריא שעודנו נמצא בגיל בו יכול לפרנס את עצמו ולשלם מזונותיו. יש עזות מצח לא מבוטלת בבקשה לפטור אותו מחוב המזונות לאור נסיבותיו האישיות".
3. הכנ"ר הצטרף לעמדת המל"ל.
הנאמן ביקש לדחות את עמדת המל"ל "מהסיבה הפשוטה שהמוסד לביטוח לאומי אחר בהגשת הוכחת החוב שלו...".
4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המוסד לביטוח לאומי, בעמדת הנאמן, בעמדת הכנ"ר ובתשובות החייב לעמדות הללו - ראיתי לדחות את הבקשה ולהותיר את ההפטר כחל על חובות בני תביעה שאינם מוגנים תחת הוראת חוק כלשהי, ומכאן שאני מקבלת את עמדות המוסד לביטוח לאומי והכנ"ר, הרואים בעין אחת את הסוגיה, ובהתאם לעמדתם המקובלת עלי, אני קובעת כי ההפטר אינו חל על החוב למוסד לביטוח לאומי הנובע מתשלום מזונות ששילם המוסד במקום החייב, ואין החייב מופטר מחבותו לפרוע את החוב, בהתאם לסעיף 69(א)(3) לפקודה.
5. כך התייחס בית המשפט העליון (כבוד הנשיא גרוניס) בע"א 6810/05
בר הראל נ. הכנ"ר (6.11.06) לאותה סוגייה:
"השאלה היחידה העומדת על הפרק עתה היא האם ההפטר שקיבל המערער בגדר הליך פשיטת רגל יחול אף לגבי חוב מזונות לבנותיו ולמי שהינה היום גרושתו...".
וזו תשובת בית המשפט:
"הכלל הקבוע בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, הוא שחוב מזונות עומד בתוקפו חרף הפטר אלא אם בית המשפט הורה אחרת.
הואיל ומדובר בחוב מזונות שהצטבר במשך שנים רבות, ועוד לפני שהמערער נקלע לקשיים, אין צידוק שההפטר יחול לגביו. כפי שנאמר לא אחת, הן בבית משפט זה והן בערכאות אחרות, המערער רשאי להעלות טענותיו בעניין המזונות בבית המשפט למשפחה ובלשכת ההוצאה לפועל...".
וכפי שהבהירה כבוד השופטת הורוביץ בפש"ר (חי') 258/06 בבש"א 8254/08 כי
"אין דרך לקרוא את סעיף 69(א)(3) כפי שטוען ב"כ החייב וכך גם קבעה הפסיקה.
צו הפטר שניתן לחייב בפשיטת רגל איננו יכול לפטור אותו מחוב בגין אי תשלום דמי מזונות ילדים
".
6. אף לטעמי אין כל דרך אחרת לקרוא ולהבין את הוראת החוק המחריגה מצו ההפטר את חוב המזונות, בין שנבע מחובת החייב באופן ישיר ובין שנבע מחיובים בגין תשלומי מזונות ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין פסק דין מזונות, פרשנות המתיישבת עם הרציונל הסוציאלי, כי בעת מצוקה כלכלית של החייב לשלם מזונות שחויב לשלם, מושיטה החברה עזרה
למי שזכאי לקבל את המזונות הללו כדי לא להביאו לחרפת רעב וכדי להקל על מצוקת הזכאים למזונות- זוהי הסיבה שהחברה הטילה על המוסד לביטוח לאומי את חובת תשלום המזונות עד שהחייב יוכל למלא אחר החיובים הללו באופן עצמאי.
7. אני דוחה את טענת החייב כי הסתמך על כך שההפטר חל גם על חוב המזונות, וכן אני דוחה את טענתו כי "אין התייחסות, לא של הכנ"ר, לא של הנאמן ואף לא של בית המשפט הנכבד לא במפורש ולא ברמיזה, לכך שהחוב למל"ל הינו בדין קדימה ו/או ההפטר אינו חל אליו" (סעיף 13.1.3 לבקשה) שכן הכלל הוא כי חוב מזונות אינו חוסה תחת ההפטר וכי זכות הנושה להמשיך בהליכי הגבייה בין שמדובר בזכות הנושה הישיר (בת הזוג למשל) ובין שמדובר בזכות המל"ל שנכנס לנעליה; רק במקרה שבית המשפט
מחריג במפורש את חוב
המזונות יחול ההפטר על חוב זה וכלשון סעיף 69 א לפקודה:
"(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה: ... (3) חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות,
להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה", ומשכך אין כל מקום ל'הסתמכות' הנטענת, מדובר בהוראת חוק וככל שהיה מקום להחיל את ההפטר על חוב זה החיה על החייב להגיש בקשה ולהניח תשתית המצדיקה חריגה כה מהותית מהוראת החוק המחייבת את בית המשפט "להורות במפורש" מדוע הוא חורג מהכלל.
8. משלא הוחרג החוב במפורש, משמע אין ההפטר חל על החוב של המל"ל.
ראיתי להוסיף כי עמדת הנאמן שיש לדחות את בקשת המל"ל רק בגלל שתביעת החוב שלו נדחתה, כלל אינה רלוונטית לבקשה להחיל את ההפטר על חוב המזונות שאינו מופטר על פי דין; אלא שדחיית תביעת החוב משמעה רלוונטית לשאלת הזכות לקבל דיבידנד מקופת הכינוס, ומשכך תגובתו כלל אינה ממין הענין.
כמו המל"ל אף אני סבורה כי המחוקק הטיל עליו לשלם מזונות במקום החייבים כדי
להבטיח לקטינים ולבנות הזוג אמצעי מחייה ולעזור להם לקבל מזונותיהם! ובודאי לא היתה כוונתו לשחרר את החייב מחובתו הבסיסית לשלם מזונות, וגם לא היתה כוונהלהטיל על הציבור את המעמסה הכספית לשלם מזונות תחת החייב, ומשכך גם לא היתה כל כוונה לפטור את החייב מתשלום המזונות, שללא עזרת המל"ל לה זכו הנזקקים בעת שהחייב לא נשא בחובותיו, ממילא לא היה מופטר מחוב זה בעת מתן צו ההפטר.
9. כפי שציינתי בהתאם לסעיף 69(א)(3) לפקודה אין ההפטר חל על חוב מזונות אלא אם בית המשפט הורה במפורש אחרת.
בגלל הרציונל של סעיף 69(א)(3) לפקודה, כפי שציינתי לעיל, נדרשות נסיבות מיוחדות עד שבית המשפט יראה לעשות שימוש בסמכותו זו, ועד שיעשה כך הרי ברירת המחדל היא שחוב המזונות איננו מופטר.