עסקינן בערעור על החלטת הנאמן בדחותו תביעת חוב שהגיש המערער, מר יוסף כלאתי.
לטענת המערער, הלווה הוא לחייב לאור חברותם סכום של 37,500 ש"ח, כנגדם קיבל שיקים מהחייב. לטענתו, לא הפקיד את השיקים היות והחייב ביקש ממנו שלא לעשות כן, ובשל הבטחת החייב להחזיר לו את החוב במזומן. משגילה כי החייב עזב את הארץ ובנוסף הוכרז פושט רגל, הגיש הוא את תביעת החוב לנאמן.
מתגובת הנאמן עולה, כי המערער, המשמש כיועץ השקעות בכיר במקצועו, לא צירף לתביעת חובו ראיה כלשהי להסכם ההלוואה. זאת, ועוד, הצ'קים המקוריים לא הוצגו בשלב כלשהו ואף לא הוצג העתק נאמן למקור שלהם. טוען הנאמן, כי גם לאחר פנייתו למערער, ודרישתו לקבל את העתקי שלושת השיקים
משני הצדדים
, וכן לקבל הסבר מדוע לא הופקדו ובגין איזו עסקה ניתנו, עדיין לא קיבל ראייה כלשהי לעסקת ההלוואה, לא העתקי השיקים ולא אישור בנקאי על משיכת סכום ההלוואה על מנת למוסרו לחייב במזומן.
בהחלטתי מיום 10.5.04, קבעתי כי אין מקום לדון בערעור כל עוד לא הוצגו בפני הנאמן ההמחאות המקוריות. בהתאם להחלטתי זו, קיבל הנאמן את השיקים המקוריים נשוא תביעת החוב. עם זאת, בהיעדר ראייה כלשהי להסכם ההלוואה שלטענת המערער נכרת בינו ובין החייב, ובהיעדר תשובות הבהרה לקושיות שהעלה הנאמן, דבק האחרון בעמדתו לפיה יש לדחות את הערעור.
המסגרת הנורמטיבית
;
עסקינן במחלוקת הנסבה בעיקרה על הפן הראייתי של בדיקת הוכחות חוב בידי נאמן בפשיטת רגל. בהחלטתי
בפש"ר 2347/99, בבש"א 29582/00, עמדתי על מספר עקרונות יסוד חשובים, העומדים בבסיס שיקולי בית המשפט של פשיטת רגל כאשר הוא יושב כערכאת ערעור על החלטות הנאמן, שם ציינתי כי:
"
א. נטל ההוכחה בדבר קיום החוב הינו
תמיד על הנושה, זאת משום שהנושה הוא זה הטוען לקיום חוב, קרי, הוא זה המבקש להוציא מחברו. בניגוד לסכסוך משפטי בין נושה לחייב סולבנטי, העובדה כי החייב מודה בחוב פלוני אינה מקבלת בהכרח משקל מכריע. זאת, היות ולא פעם עשויים חייבים לנסות ולבצע העדפת נושים, גם בין היתר מתוך שיקול כי אותם כספים לא יוותרו ברשותם בלאו-הכי, ולכן עדיף להם, משיקולים שונים, כי יעברו אל נושה פלוני, ולא אל נושה אלמוני.
ב. אין כל חיוב המוטל על הנאמן בדין, "לסייע" לנושה ולהבהיר לו אילו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב שלו. אם עשתה כך הנאמנת, הרי שפעלה לפנים משורת הדין. קל וחומר, שאין "לתפוס" נאמן על רשימת מסמכים שדרש, כאילו היתה זו "הודאת בעל דין" כי אין הוא זקוק למסמכים נוספים, או שלמסמכים אלו משקל מכריע, ולא ניתן אלא לקבל את הוכחת החוב אם יוגשו.
ג. כאשר אין בפני נאמן הוכחה מכרעת לכאן או לכאן, הרי שזכותו וחובתו להתחשב גם בראיות נסיבתיות, כאילו היה שופט היושב בדין. זאת, כל עוד לא חרג מהמותר ומן הסביר. לכן, אין לפסול, בדרך-כלל, החלטה של נאמן אשר הסתמכה בין היתר על ראיות כאלו, אלא אם כן השתכנע בית המשפט כי נתן להן משקל מוגזם או מעוות.
ד. אמנם, הנאמן אינו בית משפט במלוא מובן המילה, אולם, בשל היותו ממלא תפקיד מעין-שיפוטי, שחלק מתפקידו הינו לאסוף ראיות ולקבוע תמונת מצב עובדתית, הרי שעל בית המשפט של ערעור לא להקל ראש בקביעות עובדתיות שקבע. יוצא מכך, כי גם עם מידת ההתערבות של בית המשפט של פשיטת רגל בקביעותיו העובדתיות של הנאמן עולה על מידת ההתערבות הנהוגה בקביעותיה של ערכאה שיפוטית הנתונה לערעור, הרי שעדיין, יש לנקוט זהירות בכל הנוגע להתערבות בקביעות אלו, ולא להופכן כלאחר-יד
.
"
לאור עקרונות אלה שצוינו לעיל, היפים אף למקרה הנוכחי,
לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת הנאמן במקרה דנן. המערער לא הציג סימוכין כלשהם לטענתו כי הלווה כספים לחייב או כי מסר כספים במזומן לחייב. אף אני בדעה, כדעת ב"כ הכנ"ר, כי חזקה על אדם, לא כל שכן יועץ השקעות בכיר, כי לא היה נותן הלוואה, אף כחבר, מבלי שיוותרו בידיו ראיות כלשהן לכך, אשר יוכל להציגן, ככל שיהא בכך צורך בבוא היום. תמהה אני, מדוע צריך היה להמתין לצו שיפוטי, כדי שיואיל המערער ויגיש לנאמן את השיקים המקוריים. כאמור, אין חיוב המוטל על הנאמן בדין, "לסייע" לנושה ולהבהיר לו אילו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב שלו. במקרה דנן, ביקש הנאמן הבהרות מהמערער, ופעל לפנים משורת הדין. משלא קיבל הבהרות מספקות, ומשלא הוצגה בפניו ראייה כלשהי אודות הסכם ההלוואה, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו. החלטת הנאמן נראית סבירה בעיני, ואינני סבורה כי המערער הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בהגשת תביעת חוב.
אשר על כן, החלטתי לדחות את הערעור, מכל אותם נימוקים שציינתי. כמו כן, בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, לא אתן צו להוצאות.
המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.
היום כא' בסיון, תשס"ה (28 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.
תפארת