החלטה בתיק פר"ק 41451-07-11

מונחת בפני בקשתו של מפרק לחייב את הנהלת המכס והמע"מ להשיב לקופת הפירוק כספים אשר חולטו מן החברה בפירוק. זאת במסגרת הליכים פליליים שמנהלת המדינה כנגד החברה וגורמים הקשורים בה, בחשד לעבירות חמורות, אשר לשיטת המשיבה מגיעות עד כדי עבירת פשע כהגדרתה בחוק העונשין.

עיינתי בתגובות הצדדים, וחרף כל ההבנה למניעי המפרק, לא אוכל לקבל את הבקשה. זאת, באשר יש ממש בטענות כי המקרה דומה לעניין פש"ר 2408/04 חורש נ' מדינת ישראל, וחל עליו הדין שנפסק באותו עניין.

אכן, אין חולק על חשיבותו של עקרון השיוויון, ועל העיוות ואי-הצדק שנוצר מקום בו אחד הצדדים הטוען לנשיה, וודאי נושה בעל עוצמה כמדינה, נוטל לעצמו - בחוזק יד - חלק ניכר מהכספים שיכולים היו לשמש לחלוקה בין הנושים. אלא מאי? דברים אלו נכונים בכל הנוגע ל גביה אזרחית של חובות מס. לעומת זאת, שונה הדין בכל הנוגע לחילוט בהתאם לדין הפלילי, בדגש על הפעלת סמכויות חילוט בהתאם לדיני הלבנת הון.

המדינה, במקרים כאלה, אינה פועלת כנושה, אלא מפעילה סמכות שלטונית אשר מעקרת ומבטלת את עצם הבעלות של החברה המואשמת בכספים או בטובין. במצב דברים כזה, הרי שאין לנושי החברה אלא את מה שיש לחברה עצמה; ומקום בו בטלה בעלות החברה מכוחה של סמכות שלטונית או פלילית, הרי אין הנושים יכולים "להחיות" בעלות זו באורח מלאכותי. זאת ועוד; דין אחר עשוי היה ליצור פרצה בדיני החילוט, אשר הייתה מאפשרת לנאשמים מתוחכמים לנסות למנוע את החילוט על-ידי שימוש לא ראוי בהליכי פירוק.

בשולי הדברים יוער; אם סבור המפרק כי אורח השימוש בסמכות החילוט אינו מוצדק בנסיבות המקרה (למשל: שימוש בחילוט ככסות לכאורה לגביה אזרחית ואי לכך - להעדפת נושים), הרי שפתוחה בפניו הדרך לבקש אישור להגשת בקשה לערכאה המתאימה.

אומר אף זאת; נוכח העובדה כי במרכז דיון שכזה יעמוד הדין הפלילי, כמו גם התאמת ההליך שננקט לאותם דינים, הרי שאין ספק כי הערכאה המתאימה ובעלת המומחיות לדון בנושא ולהכריע האם החילוט מוצדק, אם לאו, הינה בית הדין הפלילי ולא בית המשפט של פירוק.

אי לכך, הרי שבנסיבות המקרה אין מנוס, לצערי, מדחיית הבקשה על הסף.

בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתנה היום,  ו'  אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.