זוהי בקשתה של המבקשת, העוסקת באספקת חומרי בנייה ומוצרי בנייה, להורות למשיב 1 (להלן: "המשיב"), אשר שימש ככונס נכסים מפעיל לצורך השלמת 54 יחידות דיור בעיר מודיעין (להלן: "הפרויקט") במסגרת הליכי חדלות פרעון של חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ, לשלם לה סך של 64,000 ש"ח הנושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין סחורה שסיפקה לקבלן מר עדאל ראידה (להלן: "הקבלן") שהועסק על ידי המשיב.
1. לטענת המבקשת, בחודש יוני 2005 פנה הקבלן אל מנהלה, מר רונן דגן, וביקש שהמבקשת תספק לו חומרי בנין לצורך ביצוע הפרויקט עבור המשיב. המבקשת נעתרה לבקשת הקבלן בכפוף להמצאת התחייבות אישית של המשיב לשלם עבור הסחורה שתסופק על ידה לקבלן. לטענתה, במכתב מיום 20.06.05 התחייב המשיב לשלם לה ישירות את התשלום בגין הסחורה שתסופק. במכתב זה נכתב כי במסגרת ההסכם בין המשיב לקבלן, התשלומים לספקים יבוצעו ישירות על ידי המשיב לאחר אישור החשבון על ידי הקבלן, המפקח והמשיב, וכי מכל חשבון שיאושר המשיב יעביר לספקים את חלקם ישירות ממנו בתנאי תשלום של שוטף + 30. נוכח ההתחייבות, סיפקה המבקשת לקבלן סחורה בסכום כולל של 323,422 ש"ח. המבקשת ציינה, כי בסופו של כל חודש היא הייתה מנפיקה תעודות משלוח בצירוף חשבוניות מס לקבלן כשתעודות המשלוח והחשבוניות היו על שם הקבלן באמצעות המשיב. ביום 25.08.05 נפגש מר דגן עם המשיב ועם הקבלן במשרד המשיב ולאחר בדיקת תעודות המשלוח והחשבוניות, שילם המשיב למר דגן באמצעות שיקים שלו, שעל שובריהן היה מודפס "אמסטר יעקב עו"ד כונס נכסים במודיעין אלי ראובן". כך היה גם ביום 23.10.05. ברם, בתשלומים אלו לא היה כדי לפרוע את מלוא החוב למבקשת. בהמשך, ביום 20.11.05 הודיע המשיב למבקשת כי עליה להפסיק לספק סחורה לקבלן, מפני שהוא עמד להתקשר עם חברת ב' יאיר לשם ביצוע השלמת העבודות בפרוייקט. כן ציין המשיב, כי ככל שנותר חוב של הקבלן כלפ המבקשת, עליה לפנות למר גדעון חוג'ה מטעם חברת ב' יאיר והעניין יוסדר בהקדם. מר דגן הבהיר למשיב כי האחריות לתשלום החוב מוטלת לפתחו, ואין בהודעתו כדי לפוטרו ממנה. מכל מקום, המבקשת פנתה למר חוג'ה אך שולם לה רק חלק קטן מהתמורה שהגיע לה בגין הסחורה שסיפקה. יתרת החוב נכון למועד הגשת הבקשה עומד על סך של 64,000 ש"ח. לטענת המבקשת, בפנייתה למר חוג'ה לא היה כדי לפטור את המשיב מהתחייבותו המפורשת כלפיה לשלם לה עבור הסחורה שסיפקה לצורך השלמת הפרוייקט.
2. המשיב דחה את טענות המבקשת בציינו כי רכישת הסחורה מהמבקשת נעשתה על ידי הקבלן ועבורו. בשום שלב לא נכרת הסכם כלשהו בינו לבין המבקשת ולא הוצג בפני המבקשת מצג כלשהו לפיו ההתקשרות היא איתו. כל שנאמר על ידו היה כי בכל הזמנה של סחורה יש לקבל מלבד אישורם של הקבלן והמפקח גם את אישורו שלו, תוך הדגשה כי האחריות לתשלום מוטלת על הקבלן מתוך הכספים שיגיעו לידו מקופת הכינוס. אישורו להזמנת הסחורה נועד להבטיח את התחייבות מנהל המבקשת לשיווק הסחורה במחירים סיטונאיים. ואכן, עד מהרה התברר כי המבקשת סיפקה את הסחורה במחירים גבוהים מהמוסכם ולכן הוא סרב לאשר את מלוא התמורה שנדרשה, עד שהמבקשת הפחיתה מהמחירים שנדרשו על ידה בתחילה. ואולם, בשל חוסר האימון שנוצר הפסיק המשיב את הקשר עם המבקשת. המשיב הוסיף וטען כי עם החלפת הקבלן בחברת ב' יאיר הוא הודיע למר דגן כבר ביום 20.11.05 כי עליו לסיים את ההתחשבנות בקשר לחובות העבר אל מול חברת ב' יאיר, ואין עוד מקום להסתמך על מכתבו שלו מיום 20.06.05 שנשלח אל המבקשת עם תחילת ההתקשרות עם הקבלן. לדברי המשיב, המבקשת מודה כי פנתה למר חוג'ה נציג חברת ב' יאיר וקיבלה כספים על חשבון חוב הקבלן כלפיה. המבקשת אמנם טוענת כי החוב לא סולק במלואו, אך בטענות אלו אין ממש והוסכם כי התשלום מחברת ב' יאיר הוא לכיסוי סופי ומוחלט של כל החוב. כראייה הצביע על כך שהמבקשת לא פנתה אליו, לא בכתב ולא בעל פה, משנת 2005 ועד לשנת 2009, על אף שהעבודות בפרוייקט הסתיימו בשנת 2007, ותפקידו של המשיב ככונס נכסים הסתיים. רק בפגישה אקראית בין מר דגן למשיב במרכול הסמוך לעסקו של מר דגן, העלה מר דגן את טענותיו כלפי המשיב בעניין החוב למבקשת, תוך שהוא מציין בפניו כי אם לא ידאג להשלים את חסרונו מקופת הכינוס הוא יתבע אותו באופן אישי. על כל אלו נטען, כי גם אם אכן קיים חוב לזכות המבקשת, עליה להפנות את טענותיה לחברת ב' יאיר ממנה קיבלה את הכספים לכיסוי החובות של הקבלן ועליה מוטלת החובה לשלם למבקשת את יתרת החוב ככל שיתרה שכזו קיימת.
3. להשלמת התמונה יצוין כי המבקשת הגישה תחילה תביעה אישית כנגד המשיב (ת"א 12309/09 בבית משפט השלום בירושלים), אך זו נמחקה נוכח העובדה שהיה על המבקשת להגיש את תביעתה כנגד המשיב בכובעו ככונס נכסים, כפי שעשתה במסגרת בקשה זו.
4. בדיון שהתקיים ביום 12.09.11 טענה ב"כ המבקשת כי יש לקבל את הבקשה ולו בשל העובדה כי טענות המשיב לא נתמכו בתצהיר. לגופו של עניין היא הוסיפה וציינה כי העובדה שהחשבוניות נשלחו למשיב והתשלומים שולמו בפועל על ידו, באמצעות שיקים מחשבונו, מלמדת כי ההתקשרות של המבקשת הייתה אל מול המשיב. גם העובדה שהמשיב מודה כי דרש הנחה מהמבקשת מלמדת כי ההתקשרות הייתה בינו ובין המבקשת באופן ישיר. כך גם הפנייתו לחברת ב' יאיר לסילוק החובות מלמדת על אחריותו האישית כלפי המבקשת. באשר להשתהות המבקשת בהגשת הבקשה ציינה ב"כ המבקשת שמר דגן הצהיר כי פנה למשיב במספר הזדמנויות, ובשל היכרותו האישית עם המשיב הוא סבר כי הדברים יבואו על פתרונם.
5. המשיב מצדו חזר על גרסתו, כי טענת המבקשת הועלתה על ידי מר דגן לראשונה בפגישה אקראית ביניהם, כאמור, ואין בטענות המבקשת ממש. הוא ציין כי תפקידו היה אך לאשר את החשבוניות בגין הסחורה על מנת למנוע משיכת סחורה על ידי הקבלן באופן בלתי מבוקר. הא ותו לא. התשלום שנעשה על ידו, היה מתוך הכספים שהיו אמורים להיות משולמים לקבלן ובהתאם למוסכם עמו.
6. מר דגן שהתייצב אף הוא לדיון טען כי בשל חוסר אימונו בקבלן הוא דרש ערבות אישית כתנאי להספקת הסחורה והקבלן הפנה אותו אל המשיב אשר שלח לו התחייבות חתומה, בדמות המכתב מיום 20.06.05. רק נוכח התחייבות זו הוא החל בהספקת הסחורה. הוא ציין כי בניגוד לגרסתו של המשיב, הוא פנה אליו פעמים רבות בעל פה בדרישה לתשלום החוב, אך לא פנה אליו בכתב בשל חברותו עמו.
7. בסיום הדיון הסכימו ב"כ הצדדים כי בית המשפט יתן את החלטתו על בסיס החומר המצוי בתיק.
הדין עם המבקשת.
8. עיון בשני המכתבים שנשלחו על ידי המשיב למבקשת, האחד מיום 20.06.05 עם תחילת העבודות אל מול הקבלן (נספח א' לבקשה), והשני מיום 20.11.05 עם סיום התקשרות המשיב עם הקבלן (נספח י"א לבקשה) מלמד כי המשיב קיבל על עצמו לשלם למבקשת עבור הסחורה שתוספק על ידה לקבלן לביצוע העבודות בפרוייקט. במכתב הראשון מיום 20.05.05 כתב המשיב: "הריני לאשר כי בהסכם שביני לבין עאדל ראידה ואימן גאלב (להלן: "הקבלן") נקבע כי תשלומים לספקים יבוצעו ישירות על ידי לאחר שהחשבון יאושר על ידי הקבלן, על ידי המפקח ועל ידי". באותו מכתב המשיב הוסיף וכתב "הריני לאשר כי מכל חשבון שיאושר כמפורט לעיל, החלק המגיע לכם יועבר ישירות ממני בתנאי תשלום של שוטף + 30". על פי פשוטו של מקרא אפוא, המשיב קיבל על עצמו לשלם להעביר למבקשת את התמורה בגין הסחורה שתסופק על ידה (בכפוף לאישור החשבון על ידו). בנסיבות אלו, אין משמעות של ממש לשאלה מי היה יוזם המכתב וגם לא לשאלה האם העסקה לאספקת הסחורה אל מול קבלת תמורה נכרתה בין המבקשת ובין המשיב או שמא העסקה נכרתה בין המבקשת ובין הקבלן כשהמשיב רק קיבל על עצמו את העברת התשלום, כערב או מכל טעם אחר. בסופו של יום, המכתב קובע כי המשיב קיבל על עצמו לשלם למבקשת את תמורת הסחורה שתספק.
9. מסקנה זו מתחזקת גם מתוך המכתב השני שנשלח מהמשיב למבקשת עם סיום ההתקשרות עם הקבלן ביום 20.11.05. במכתב זה מודיע המשיב למבקשת על הפסקת ההתקשרות עם הקבלן ועל התקשרותו עם חברת ב' יאיר שבאה בנעלי הקבלן, ומפנה אותה, במידה ונותרו חובות כלפי הקבלן, אל חברת ב' יאיר לשם קבלת התשלום תוך הבטחה כי "העניין יטופל בהקדם". גם ממכתב זה עולה כי המשיב ראה עצמו כמי שתשלום תמורת הסחורה רובץ לפתחו. העובדה כי המשיב מגדיר במכתבו זה את החובות בגין הסחורה כחובות של "הקבלן", אינה משנה מהמסקנה האמורה. שכן כאמור, גם אם תתקבל עמדת המשיב כי ההתקשרות לאספקת הסחורה הייתה אל מול הקבלן וככל שנותרה יתרת חוב מדובר בחוב של הקבלן, הרי שמשעה שהמשיב קיבל על עצמו במפורש את התשלום למבקשת בגין הסחורה כאמור, האחריות לסילוק החוב רובצת גם לפתחו. מה גם שאין מחלוקת כי הסחורה סופקה ושימשה לביצוע הפרוייקט, כך שמי שנהנה ממנה בפועל הוא המשיב כאחראי לביצועו.
10. מעבר לצריך ייאמר כי גם העובדה שהמשיב שילם מקופת הכינוס את התמורה באופן ישיר למבקשת בשיקים של קופת הכינוס, והעובדה כי לאחר אספקת הסחורה, המשיב ניהל משא ומתן עם המבקשת על גובה התמורה שנדרשה ודרש להפחיתה, מחזקות את המסקנה האמורה, לפיה המשיב נטל על עצמו את תשלום התמורה למבקשת, לכל הפחות, בנוסף לאחריות הקבלן לעשות זאת.
12. ובאשר לטענתו הנוספת של המשיב כי ככל שנותר חוב, המבקשת ויתרה עליה עם קבלת התשלומים מחברת ב' יאיר. עיון בחומר שצורף לבקשה, חשבוניות המס ודו"ח כרטסת הנהלת החשבונות של הקבלן מלמד כי לא נתקבלה מלוא התמורה עבור הסחורה שסופקה ונותרה יתרת חובה. טענת המשיב כי המבקשת ויתרה על יתרת החובה עם קבלת התשלום מחברת ב' יאיר לא זכתה לתימוכין כלשהן, ובנסיבות אלו המשיב לא הרים את הנטל המוטל עליו לשלול את טענת המבקשת לקיומו של החוב, שגובתה כאמור בראיות.
13. בשולי העניין יצוין, כי גם מבלי להכריע במחלוקת שניטשה בין הצדדים בשאלה האם נעשו פניות בעל פה מצד מר דגן אל המשיב במהלך השנים 2009-2006, לא שוכנעתי כי הבקשה לוקה בשיהוי שגרם למשיב נזק בהוכחת בהגנתו.
סופו של יום אפוא, הבקשה מתקבלת והמשיב ישלם למבקשת סך של 64,000 ש"ח הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת הבקשה (5.04.11) ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"א, 15 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.