אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק פר"ק 2547-06-11

החלטה בתיק פר"ק 2547-06-11

תאריך פרסום : 27/08/2013 | גרסת הדפסה
פר"ק
בית המשפט המחוזי בירושלים
2547-06-11
26/02/2013
בפני השופט:
יעקב צבן סגן נשיא

- נגד -
התובע:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד יצחק מלכו
3. חברת חפציבה דיור ואחזקות בע"מ

הנתבע:
1. אלקטרה בע"מ
2. אלקטרה בניה בע"מ
3. אלקטרה השקעות (1998) בע"מ

החלטה

1.         לפניי בקשה שהגיש המנהל המיוחד, בה הוא מבקש להצהיר כי השעבוד הצף שיצרה חברת חפציבה דיור ואחזקות בע"מ (להלן - חברת דיור) לטובת חברות קבוצת אלקטרה (להלן - המשיבה), באמצעות אגרת החוב מיום 19.7.07, אינו מבטיח חוב כלשהו.

2.         ההשתלשלות העובדתית הרלוונטית לבקשה: ביום 19.7.07 יצרה חברת דיור שעבוד לטובת המשיבה באמצעות אגרת חוב (נספח 1 לבקשה). שעבוד זה נרשם כשעבוד מס' 8 ברשימת השעבודים של חברת דיור ברשם החברות (נספח 2 לבקשה). בהתאם לאמור באגרת החוב שועבדו לטובת המשיבה בשעבוד שוטף מדרגה ראשונה כל נכסי חברת דיור, וזאת לצורך הבטחת כל חובותיהן של חברות קבוצת חפציבה המפורטות בסעיף 1.1 לאגרת החוב, ובהן חברת דיור, חברת חפציבה בנין פיתוח והשקעות בע"מ וחברת חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ.

ביום 26.7.07 נחתם הסכם מכר בין חברת דיור ובועז יונה, מנכ"ל קבוצת חפציבה, לבין חברת אלקטרה בע"מ (להלן - אלקטרה או חברת אלקטרה), שלפיו היתה אלקטרה אמורה לרכוש מיונה 90% ממניות חברת דיור, בתמורה לסכום של 30.1 מיליון ש"ח (נספח 3 לבקשה). חברת אלקטרה העבירה עוד באותו יום את סכום התמורה מחשבונה לחשבון של שתי חברות אחרות מקבוצת חפציבה: חברת חפציבה בנין פיתוח והשקעות בע"מ, וחברת חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ. ביום 2.8.07 הודיעה המשיבה ליונה על ביטול הסכם המכר (נספח 11 לבקשה).

ביום 5.8.07 קרסה קבוצת חפציבה, וביום 9.8.07 הגישו עובדי קבוצת חפציבה בקשה לפירוק כמה מחברות הקבוצה, ובהן חברת דיור. ביום 25.5.09 הגיש המנהל בקשה בעניין המעבר מהקפאת הליכים לפירוק (נספח 3 לתשובת המנהל), ובה הצטרף לבקשת העובדים שהוגשה ביום 9.8.07. ביום 8.9.09 ניתן צו הפירוק של חברת דיור.

ביום 9.8.07 הגישה המשיבה בקשה לאכיפת השעבוד (פר"ק 4242/07), שהינה למעשה תמונת הראי של בקשה זו (שהיא להורות על ביטול השעבוד). הבקשה שהגישה המשיבה עודנה תלויה ועומדת בהתאם לבקשותיה החוזרות ונשנות של המשיבה שלא לסגור את ההליך, נוכח קיומו של משא ומתן מתמשך בינה לבין נושיה האחרים של חברת דיור.

ביום 4.2.13 נערך דיון בבקשה במהלכו העיד יצחק ניסים, סמנכ"ל הכספים של קבוצת אלקטרה, והצדדים סיכמו את טיעוניהם בעל פה. לאחר מכן הגישו הצדדים השלמות סיכומים בכתב.

טענות הצדדים

3.         המנהל טוען כי באגרת החוב שועבדו כל נכסיה של חפציבה דיור בע"מ לצורך הבטחת החובות שהיא וחברות נוספות מקבוצת חפציבה תהיינה חייבות למשיבה. בסעיף 359 לפקודת החברות, התשמ"ג-1983, נקבע כי שעבוד צף שנוצר בתוך 6 חודשים לפני תחילת פירוקה של חברה לא יהיה תקף, אלא כדי הסכום ששולם במזומנים לחברה עקב השעבוד, בשעת היווצרו או אחריו. תכלית הסעיף היא להבטיח את עקרון השוויון בין הנושים, שכן מתן תוקף לשעבוד צף על נכסי חברה בתקופה שקדמה לחדלות הפרעון מפר את האיזון ומקנה לנושה, לו ניתן השעבוד, יתרון שנתפס כבלתי הוגן, בשל חדלות הפרעון וסמיכות הזמנים לתחילת הפירוק. השעבוד במקרה שלפנינו הוא שעבוד צף שיצירתו נעשתה בתוך פרק הזמן הקבוע בסעיף, ולכן על הטוען לשעבוד מוטל הנטל להראות כי הסייגים שנקבעו בסעיף מתקיימים, וכי שולמו על ידו כספים במזומן לחברה, עקב השעבוד, בשעת היווצרו או אחריו. במקרה שלפנינו סייגים אלו אינם מתקיימים, משום שהמשיבה לא העבירה לחברת דיור כספים העונים לכל ארבע הדרישות הנ"ל. הסכום שהועבר לאחר הוצאת אגרת החוב הוא סכום של 30.1 מיליון ש"ח תמורת 90% ממניות חברת דיור, בהתאם להסכם המכר שנחתם בין בועז יונה לחברת אלקטרה ביום 26.7.07, מספר ימים לפני קריסת קבוצת חפציבה. חברת דיור הינה צד שולי בהסכם זה, ותפקידה התמצה בשיתוף פעולה בפעולות שונות הנוגעות למכר, שכן מניותיה עברו מצד לצד (ממר יונה לחברת אלקטרה). ההסכם לא זיכה את חברת דיור בכספים כלשהם, שכן הכספים שולמו לחשבונותיהן של חברות אחרות בקבוצת חפציבה, בעוד שחברת דיור עצמה לא קיבלה דבר (ולא היתה אמורה לקבל דבר). בנסיבות אלו, הכספים שהעבירה אלקטרה אינם עונים על הסייגים שבסעיף. השעבוד הצף ממילא אינו מבטיח את הכספים שקבוצת אלקטרה שילמה ב-26.7.07, בהתאם להסכם המכר, שכן אלו לא יצרו חוב של חברת דיור אלא לכל היותר של בועז יונה, משום שבהתאם להסכם הם היו אמורים להיות משולמים לו ולא לחברה.

המנהל מוסיף כי במידה שתידחה טענתו העיקרית, יעמוד בפני המשיבה מכשול נוסף בדמות השיעבודים הקבועים הראשונים בדרגה שהיו רשומים באותה עת לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ. מכשול זה אמנם נוגע רק לנכסים המשועבדים בשעבודים אלו (מניות חברת דיור בחברת חפציבה גלובל בע"מ ובחברת ניסים סגרון בע"מ), אולם אלו הם למעשה הנכסים היחידים של חברת דיור שמתוכם יכלו נושיה להיפרע, מאחר שליתרת הנכסים של חברת דיור אין שווי.

באשר לטענת המשיבה לפיה הבקשה אינה מתאימה להתברר במסגרת של בקשה למתן הוראות, המנהל טוען כי אין מדובר בסוגייה בעלת מורכבות עובדתית, וכי מלבד שאלת יכולת הפירעון של חברת דיור בעת החתימה על אגרת החוב, מדובר בשאלות שהן משפטיות טהורות ושאינן מצריכות בירור עובדתי של ממש. גם השאלה העובדתית בדבר כושר הפרעון של חברת דיור בעת קרות האירועים הינה שאלה פשוטה להכרעה, משום שברור לכל כי שבועיים לפני קריסתה היתה חברת דיור במצב של חדלות פרעון. לפיכך, אין מדובר בבירור עובדתי מורכב המצדיק את העברתו לפורום משפטי אחר. למשיבה היתה שהות של כ-12 חודשים לצורך הכנת תגובתה להליך, כך שהיה לה די זמן לבקש גילוי מסמכים ומתן פרטים בנוגע לשאלה שבמחלוקת. אחד הנימוקים לניהול הליכי חדלות פירעון תחת קורת גג אחת בפני בית המשפט של חדלות הפירעון, הינו הידע והבקיאות הנצברים אצלו ביחס לחברה הרלוונטית, שמאפשרים ראיה רחבה וכוללת של החומר המונח בפניו. בירור תוקפו של שעבוד של חברה בפירוק הוא מתפקידיו המובהקים של בית המשפט המיוחד לפירוק, והמשיבה עצמה הגישה בקשה לאכיפת שעבוד, שעודנה תלויה ועומדת רק משום שהיא בחרה שלא לקדם אותה עד כה. בנסיבות אלו המשיבה אינה יכולה לטעון כי הבקשה הנוכחית, שמעוררת את אותן מחלוקות, אינה ראויה להתברר בפני בית המשפט של הפירוק. אין מניעה להכריע בשאלות משפטיות עקרוניות המתעוררות אגב פירוקה של חברה במסגרת בקשה למתן הוראות, ודבר זה נעשה מדי יום ביומו (בעניין זה מפנה המנהל אל מספר בקשות לביטול שעבוד שהוכרעו בבית משפט זה).

באשר לטענת השיהוי שהעלתה המשיבה, המנהל מזכיר כי המשיבה הגישה את בקשתה (לאכיפת שעבוד) ביום 9.8.07, כלומר לפני למעלה מ-5 שנים, ולא קידמה את הדיון בה, ועל כן אינה יכולה להישמע כעת בטענה של שיהוי. רק בנסיבות מיוחדות וקיצוניות יהיה מוצדק לקבל טענת שיהוי שנועדה למנוע העלאה של טענת בעל תפקיד כנגד שעבוד, שכן משמעות הדבר היא פגיעה בכל הנושים הרגילים של החברה. הבקשה דנן הוגשה באופן ובמועד שיאפשרו הכרעה בה מבלי שהמחלוקת בעניין תעכב הליכים אחרים, ובפרט את חלוקת הדיבידנד לנושים הרגילים של חברת דיור.

באשר לטענה שלפיה לא ניתן למתוח לאחור את המועד שנקבע בסעיף 359, המנהל טוען כי אין צורך להידרש לסוגייה זו, שכן המועד הקובע בחוק הוא היום בו הוגשה בקשת הפירוק, ובמקרה זה מדובר ביום 9.8.07, אז הוגשה בקשת פירוק על ידי עובדי קבוצת חפציבה כנגד חברת דיור וארבע חברות נוספות. המנהל מציין כי הוא לא הגיש בקשת פירוק חדשה בשנת 2009, אלא ביקש להצטרף ולתמוך באותה בקשת עובדים. המנהל מפנה אל הצו הפורמלי מיום 8.9.09, שנתן ביטוי לכך שהפירוק נעשה בהתאם לבקשה שהוגשה כבר ביום 9.8.07. המשיבה לא התנגדה לאותה בקשה ולא ערערה על צו הפירוק שניתן בהתאם לה, ועל כן היא מנועה מלתקוף אותו כיום. לחילופין טוען המנהל כי פסק הדין אליו הפנתה המשיבה בסוגיית המתיחה לאחור, דן בסוגייה שונה של קיזוז, כאשר המועד הסטטוטורי הקובע הינו יום הגשת בקשת הפירוק (ולא יום צו הפירוק) וזאת בנסיבות שונות מבענייננו, שבהן לא התקיימה רציפות בין הקפאת ההליכים לבין הפירוק. בעקבות פסק הדין תוקן החוק, תוך אימוץ רציונאל הרציפות שעמד בבסיסו של הצו הפורמאלי. מסיבות אלו, גם אם היה צורך להידרש לסוגיית המתיחה לאחור, הרי שלא ניתן היה להתבסס על ההלכה אליה הפנתה המשיבה.

באשר לטענה שלפיה חברת דיור היתה בעלת כושר פרעון במועד יצירת השעבוד, המנהל טוען כי נטל ההוכחה מוטל, מכוח לשונו הברורה של הסעיף, על הטוען לשעבוד, וכי במקרה זה גם אין פער משמעותי בין הידע שבידו, מתוקף תפקידו, לבין הידע שבידי המשיבה. החוק דורש חוסר סולבנטיות בפועל, ואין די במחשבה מוטעית (ולו בתום לב) של הנושה שלפיה החברה הינה ברת פירעון. המנהל מפנה לשורת נתונים (שלטענתו ידועים למשיבה) בנוגע לחובותיה ונכסיה של חברת דיור במועד הרלוונטי, מהם עולה כי היא היתה חדלת פירעון באופן ברור (שווי נכסים של כ-20 מיליון ש"ח לעומת התחייבויות כספיות בסכום של למעלה מ-100 מיליון ש"ח). הראיה המרכזית לחדלות הפירעון של חברת דיור במועד הרלוונטי היא העובדה, שעליה אין חולק, כי במועד הקריסה היא חבה חוב עצום, שהיה גדול לאין שיעור מהיקף נכסיה, וכי לא ניתן להצביע על מאורע בעל משמעות שחל בין ה-19.7.07 (מועד יצירת אגרת החוב) לבין מועד הקריסה, שיש בו כדי להביא לשינוי במצב הסולבנטיות של החברה. יתרה מכך, במהלך כל שנת 2007 לא היו בידיה של חברת דיור האמצעים הדרושים על מנת לעמוד בתשלומים השוטפים בהם היתה חייבת, ואלו מומנו מקופותיהן של חברות אחרות בקבוצת חפציבה.

באשר לטענה שלפיה המשיבה העניקה ערך חדש לקבוצת חפציבה (כלומר עמדה בסייגים הנקובים בסעיף 359) באמצעות תשלום של 30.1 מיליון ש"ח, המנהל טוען כי מדובר בכספים שלא הועבר לחברת דיור אלא לחברות אחרות בקבוצה, בעוד הסעיף מדבר במפורש על כספים ששולמו במזומנים לחברה, ומטרתו למנוע פגיעה בנושים אחרים של החברה עקב הטלת השעבוד הצף. מצבם של נושי החברה לא השתפר בעקבות השעבוד והעברת התשלום, בהתאם לנדרש בסעיף. לחברות האחרות בקבוצה שאליהם הועברו התשלומים (חפציבה בניה וחפציבה שיכון) נושים משלהן, וגם אם היתה הטבה עבורם בעקבות התשלומים, הדבר אינו רלוונטי לצורך סעיף 359. מעולם לא ניתן צו להרמת מסך בין חברת דיור לבין חברות חפציבה האחרות, וההפניות אליהן התייחסה המשיבה בעניין זה נוגעות להתנהלותו האישית של בועז יונה, ועל כן הוצאו מהקשרן. למעשה, המשיבה לא העניקה ערך חדש לחברות אחרות בקבוצה, שכן סכום התשלום שולם במסגרת עסקה שבמסגרתה היא ביקשה לרכוש 90% ממניות חברת דיור מידי בועז יונה. לפיכך, הזכאי לתמורה הוא בועז יונה ולא חברת דיור (או חברות חפציבה האחרות), והעובדה שמר יונה העביר את הכספים האלו ישירות מהמשיבה לחשבונן של אותן חברות, אינה מעלה ואינה מורידה. לכספים אלו (בסכום של 30.1 מיליון ש"ח) אין קשר ישיר לשעבוד, והם לא שולמו עקב השעבוד אלא עקב מכירת המניות. המנהל מפנה בעניין זה להסכם בין בועז יונה למשיבה, ממנו עולה כי מדובר בהסכם מכר בין הצדדים, ולא בהסכם הלוואה שלפיו מעמידה המשיבה כספים לטובת בועז יונה או לטובת חברת דיור.

4.         המשיבה טוענת כי יש לסלק את הבקשה על הסף, מאחר שלא הוגשה במסגרת דיונית נכונה. לא ניתן לתקוף שעבוד באמצעות הגשת בקשה למתן הוראות, שכן מדובר בהכרעה המחייבת בירור עובדתי יסודי ומורכב, ואילו המסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות נועדה לבירור סוגיות פשוטות מבחינה עובדתית. בבקשתו זו מתיימר המנהל להביא להכרעת בית המשפט סוגייה קניינית מהותית הנוגעת באופן ישיר לזכות יסוד חוקתית של המשיבה, המחייבת גם הכרעה עקרונית בסוגייה המשפטית של "מתיחה לאחור" של המועד הקובע שבסעיף, בנסיבות של מעבר ממשטר של הקפאת הליכים למשטר של פירוק. טענות מורכבות אלו מחייבות ניהול הליכים מקדמיים הכוללים גילוי ועיון במסמכים חשבונאיים ואחרים, כמו גם הבאת ראיות, הגשת תצהירים וחקירת עדים, ועל כן הן אינן מתאימות לבירור במסגרת דיונית של בקשה למתן הוראות.

טעם נוסף המצדיק לטענת המשיבה את סילוק הבקשה על הסף הוא השיהוי הניכר שבו הוגשה. המשיבה הגישה בקשה לאכיפת השעבוד הצף כבר ביום 9.8.07, ואילו רק ביום 26.7.11, כלומר בחלוף כארבע שנים, הגיש המנהל את הבקשה שלפנינו. בנסיבות אלו לוקה הבקשה הן בשיהוי אובייקטיבי והן בשיהוי סובייקטיבי, שכן המנהל יכול היה להגיש את בקשתו זו כבר לפני ארבע שנים, ואילו העיכוב שחל פגע בזכויותיה וביכולתה להוכיח את טענותיה מבחינה ראייתית. המשיבה מצביעה בעניין זה על כשלונה לאתר את השיקים ששילמו לה חברות בקבוצת חפציבה בסכומים של מיליוני שקלים חדשים, שאת פירעונם היא ניאותה לדחות כנגד יצירת השעבוד הצף לטובתה. כמו כן מתייחסת המשיבה לקושי בשחזור המידע הרלוונטי הנוגע לכושר הפירעון של חברת דיור במועד יצירת השעבוד, עניין שלטענתה הוא בעל חשיבות רבה לצורך הבקשה שלפנינו.

לגוף הדברים טוענת המשיבה כי אין "למתוח לאחור" את המועד הקובע שבסעיף 359 לפקודה. צו הפירוק לחברה ניתן רק ביום 2.7.09, ובקשת המנהל המיוחד להעביר את החברה להליך של פירוק הוגשה רק ביום 25.5.09, ומכאן שאין להיעתר לנסיונו של המנהל למתוח לאחר את המועד הקובע כך שיחול במועד צו הקפאת ההליכים (5.8.07). בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות שבהן ישנה נקודת מעבר חדה ממשטר הקפאת הליכים למשטר של פירוק, לא ניתן למתוח לאחור ובדיעבד את המועדים הקובעים. השעבוד הצף לטובת המשיבה נוצר אפוא כשנתיים לפני מועד תחילת הפירוק, ועל כן לא מתקיים מועד הזמן של ששה חודשים הקבוע בסעיף 359 לפקודה.

לחילופין טוענת המשיבה כי גם אם סעיף 359 לפקודה חל על השעבוד, הרי שהוא מבטיח את חובה של חברת דיור, שכן זו היתה בעלת כושר פירעון במועד יצירת השעבוד. נטל ההוכחה בעניין זה צריך להיות מוטל על המנהל, מאחר שמתוקף תפקידו הוא בעל ידיעה מיוחדת, נוכח העובדה שהנתונים החשבונאיים בעניין זה נמצאים בידיו, לרבות גיבוי של מערכת המחשב של קבוצת חפציבה, כמו גם ממצאי החקירות והבירורים שביצע ביחס להיסטוריה העסקית של קבוצה זו. המשיבה מפנה למידע המצביע לטענתה על כך שחברת דיור היתה כשרת פירעון במועד יצירת השעבוד, כגון בדיקות נאותות שנערכו בעניין זה על ידי משרדי רואי חשבון חיצוניים. כמו כן מצביעה המשיבה על כך שבמועד יצירת השעבוד החזיקה חברת דיור, במישרין ובאמצעות חברת סגרון, ב-72.4% מהונה המונפק של חברת חפציבה גלובל בע"מ (ששווי השוק שלה באותה העת היה כ-29 מיליון ש"ח), וב-75.65% מהון המניות של חברת ג'רוזלם גולד בע"מ (ששוויה באותה העת היה כ-40 מיליון ש"ח). חברת דיור היתה אפוא כשרת פרעון במועד יצירת השעבוד, ולאור זאת סעיף 359 מבטיח את מלוא חובה של חברת דיור כלפיה.

לחילופי חילופין טוענת המשיבה כי גם אם היה מסתבר שחברת דיור היתה חדלת פירעון במועד יצירת השעבוד, הרי שעדיין הוא מבטיח לה חוב של 30.1 מיליון ש"ח לכל הפחות, הוא הסכום אותו שילמה ביום 26.7.07 לקבוצת חפציבה. סעיף 359 מקנה הגנה לנושה מובטח שהעמיד לרשות החברה מזומנים או שווה כסף, שכן במקרה כזה העדפתו של הנושה אינה באה על חשבונם של יתר נושי החברה. תוצאה אחרת תגרום להפלייתה לרעה של הנושה המובטח לעומת יתר נושי החברה, שייהנו בסופו של דבר מהערך החדש שהוזרם על חשבונו של אותו נושה. במקרה שלפנינו המשיבה הזרימה סכום של כ-30 מיליון ש"ח על פי ההסכם בינה לבין מר בועז יונה, ולכן השעבוד הצף מבטיח לה לפחות את הסכום הזה. יש להגדיר את מקבלת הערך החדש כקבוצת חפציבה כולה, ולא רק את חברת דיור. זאת, משום שהחברות השונות בקבוצת חפציבה התנהלו כיחידה כלכלית אחת, תוך שתזרים המזומנים שלהם מנוהל במסלקה אחת, ללא הפרדה או אבחנה. המנהל מושתק מלטעון אחרת בעניין זה, נוכח עמדתו בהליכים אחרים. בנסיבות שלפנינו לא ניתן לבודד את חברת דיור מיתר החברות בקבוצה, ולצורך בחינת הערך החדש שהתקבל ממנה כנגד ובעקבות השעבוד יש לבדוק את הכספים שהועברה על ידה לקבוצה כולה. בעקבות ההסכם שנחתם בינה לבין בועז יונה ביום 26.7.07, היא העבירה כ-30 מיליון ש"ח לחברות בקבוצת חפציבה, ותשלומים אלו התבססו על קיומו של השעבוד הצף שנוצר מספר ימים קודם לכן, ולא היו נעשים אלמלא היה נוצר. לפיכך, גם לפי סעיף 359 לפקודה מובטח לה סכום של כ-30 מיליון ש"ח לפחות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ