עניין לנו בבקשתם של רוכשי דירה בבניין שנבנה בידי בעל תפקיד של חברה חדלת פרעון להגיש תובענה כנגד כונס נכסים, וזאת בגין טענות לליקויי בניה חמורים ונזקים כבדים ביותר, אשר טופלו פעם אחר פעם (לטענת המבקשים) ב"לך ושוב", או בטיפול חלקי שהתגלה כבלתי מקצועי ובלתי מספק.
כונס הנכסים, הן הנתבע המקורי והן הכונסת ממשרד עו"ד נס אשר החליפה אותו בסופו של יום, בעוד הבקשה תלויה ועומדת, מתנגדים לבקשה ועותרים לדחייתה. מעבר למחלוקות העובדתיות אודות הליקויים הנטענים עצמם, מועלות על-ידי המשיבים שתי טענות מרכזיות:
1. האחריות לטיפול בבניין, לרבות הליקויים, הומחתה מקופת הכינוס לקבלן - חברת ראבי - שהוא ורק הוא בן-דינם הראוי של המבקשים.
2. המבקשים נהגו שלא ביושר, כאשר תחילה פנו לבית משפט השלום בתובענה, חרף העדר אישור בית המשפט של פירוק, ורק לאחר שהמשיבים ביקשו סילוקה של זו על הסף, "נזכרו" לפנות לבית המשפט של פירוק.
לאחר שהוגשו כל כתבי הטענות, ולאחר שנסיונו של כונס הנכסים הרשמי להביא את הצדדים לידי פשרה עלו בתוהו, ניתנת החלטתי זו.
עניין לנו, למעשה, במחלוקת המונחת בפני בית המשפט של פירוק בתפקידו כ"שומר סף" המאשר או מסרב לאשר הגשת תביעות לערכאה חיצונית. זאת, כאשר בנסיבות המקרה
אין ולא תתכן מחלוקת אודות העובדה כי מדובר בבקשה נזיקית בעיקרה, אשר אינה מתאימה להידון במסגרת "בקשה למתן הוראות".
די באמור לעיל, כדי להביא נימוק כבד משקל לטובת המבקשים, וזאת באשר סירוב ליתן אישור, במצב כזה, יותיר אותם "קרחים מכאן ומכאן", ובלא שניתן להם למעשה יומם בבית המשפט. כבר בשלב זה אעיר; מחדל או תמרון דיוני שביצעו בעבר בבית משפט השלום, אף אם היה ראוי להמנע ממנו,
אין בו די , לשיטתי, בכדי לשלול מהמבקשים הלכה למעשה את זכות הגישה לערכאות
. זאת, בלא כל צורך להאריך דברים אודות המימד החוקתי של זכות זו.
להסרת ספק, ראוי להוסיף ולהעיר: בנסיבות המקרה, זכותם של המבקשים להגשת תביעה עניינה
הגשת תביעה כנגד קופת הכינוס
, ולא בהגשת תביעה להשתת אחריות אישית על כונס הנכסים; לא הכונס הקודם, ובוודאי שלא הכונסת הנוכחית, שנכנסה לתפקידה זמן רב לאחר שארעו האירועים המרכזיים לענייננו.
זאת ואף זאת; אף אם אקבל (לצורך הדיון בלבד) את כל טענותיהם העובדתיות של המבקשים, הרי שעניין לנו במובהק בכשלון של בעל התפקיד הנכנס במובהק למסגרת ביצוע תפקידו (ואף כאן, ככל הנראה, באורח משני וכמפקח שלא עלה בידו לפקח כיאות, לכאורה, על התנהלות הקבלן).
לשון אחר: עניין לנו במקרה ההולם תביעה כנגד קופת הכינוס, ואשר אינו נכנס ככל הנראה אל המתחם המצומצם והחמור בהרבה המצדיק חריגה מהכלל הרחב והשתת אחריות אישית. בנסיבות המקרה, דומה כי דווקא עובדה זו היא שאף פועלת לטובת הכיוון אליו מושכים המבקשים - העברה ובירור של התביעה בערכאה אזרחית. זאת, בעוד שבקשה להשתת אחריות אישית, עקב חומרתה והקשר בינה לבין ליבת ניהול תיקי חדלות פרעון, נידונה כמעט תמיד בבית המשפט של חדלות פרעון.
את הטענה שמעלים המשיבים, כי האחריות הינה אך ורק אחריות הקבלן, לא אוכל לקבל; למצער, לא באורח כה גורף אשר יצדיק את חסימתם המקדמית של המבקשים מבירור עניינם בערכאות. אין ספק, כי בנסיבות המקרה בעל התפקיד הינו צד נדרש לבירור, ואף אוחז בידו ערבויות של הקבלן אשר יתכן כי יעלו לגביהן טענות, בבחינת מקור אפשרי לפרעון נזקיהם הנטענים של המבקשים.
אי לכך, דין הבקשה להתקבל.
בנסיבות המקרה, ונוכח השלב המקדמי בו מצויה הבקשה, החלטתי שלא ליתן צו להוצאות. צודק ונכון יהיה כי בית משפט השלום הוא שיתן דעתו אף לשלב המקדמי (כולל התנהלות הצדדים במהלכו), לאחר שיכריע בתובענה ויתן דעתו על פסיקת ההוצאות הסופיות, בהתאם לתוצאה אליה יגיע.
ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.