החלטה בתיק פח 4052/07

א.         פתח דבר

בפניי בקשתו של נאשם 1 לאפשר לו לחזור בו מהודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן, לבטל הרשעתו בדין ולאפשר לו לנהל משפט הוכחות כדי שתצא לאור חפותו באשר למעשים חמורים שבביצועם הודה ובגינם הורשע.

בטרם ביקש הנאשם 1 לחזור בו מהודייתו, הוא ביקש להיות מיוצג ע"י סניגור אחר- עו"ד כנעאנה, ולשחרר מייצוג את עוה"ד ויסאם עראף, שייצגו מטעם הסניגוריה הציבורית. נעניתי לבקשת נאשם 1 וטענותיו לעניין בקשתו לחזרה מהודייה נטענו ע"י עו"ד כנעאנה.

ב.         טענות הצדדים

אליבא ד עו"ד כנעאנה, יש לאפשר למרשו לחזור בו מהודייתו, שכן " הנאשם 1 הודה מאחר ולא היה לו סניגור פרטי אלא סניגור ציבורי. הוא  לא הרגיש מבחינה פסיכולוגית עם סניגור ציבורי כמו עם סניגור פרטי... הסניגור הקודם שלו ייעץ לו שטובתו שהוא יודה בעובדות כתב האישום המתוקן. הוא שמע לעצת הסניגור והודה. לכן לבוא ולומר שהודאתו היתה חופשית ומרצון אינה בדיוק כך" (עמ' 9 ש' 1-7 לפר' מיום 8/1/08). הסניגור ציין כי למרשו אין עבר פלילי ואין לו כל ניסיון בהליכים מסוג זה. עוד טען עו"ד כנעאנה, כי אף בחקירתו במשטרה התכחש הנאשם 1 לביצוע המעשים היותר חמורים, שמאוחר יותר הודה, כאמור, בביצועם.

לטענת הסניגור, אף נאשם 3 תומך בחקירתו במשטרה בגרסתו של נאשם 1. לדעת הסניגור, הראיות כנגד מרשו, באשר לביצוע העבירות החמורות, הנן דלות.

יצוין כי אף בפני קצינת המבחן כפר הנאשם 1 בביצוע מעשים חמורים שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן ושבביהמ"ש הודה בביצועם.

עוד טען הסניגור, כי על פי ההלכה הנוהגת, יש לאפשר לנאשם 1 לחזור בו מהודייתו, גם בשל השלב המוקדם במשפט שבו הוגשה הבקשה.

ב"כ המאשימהמתנגדת לבקשה. לדעתה, עושה נאשם 1 שימוש לרעה בהליכי המשפט, תוך ניצול המצב שנוצר בעקבות הודייתו והרשעתו בעובדות כתב האישום המתוקן. טענותיה המפורטות של ב"כ המאשימה יובאו בהמשך החלטתי, כשאפרט את השתלשלות האירועים בתיק זה.

ג.         ההשתלשלות העובדתית

ביום 24/9/07 הוגש כנגד 3 נאשמים כתב אישום חמור שאמור היה להיות נדון בפני הרכב פשעים חמורים. לנאשמים יוחסו 7 עבירות חמורות ובין השאר הואשמו הנאשמים בעבירה של שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה.

העבירות שיוחסו לנאשמים, בוצעו על פי הנטען בכתב האישום, כלפי מחמד סרחאנה, תושב חברון, ששהה אותה עת בישראל שלא כדין (להלן: "המתלונן").

עם הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה לגבות עדות מוקדמת מהמתלונן, שכן הלה אמור היה לחזור תוך זמן קצר לחברון וברור היה כי הסיכוי שיתייצב לעדות בישראל, הוא קטן ביותר.

ביום 11/10/07, היום בו היתה אמורה להיגבות עדותו המוקדמת של המתלונן, הגיעו הצדדים להסדר לפיו יודו הנאשמים בעובדות כתב אישום מתוקן, שייחס לנאשמים ביצוען של עבירות פחות חמורות והתיק יועבר למותב של דן יחיד. בין השאר, הושמטה מכתב האישום המקורי העבירה של שלילת כושר התנגדות לשם ביצוע עבירה.

התיק הועבר לטיפולי כדן יחיד וב"כ המאשימה הודיעה כי: " היום התייתר הצורך לגבות העדות המוקדמת, שכן הגענו להסדר" (עמ' 2 לפר' מיום 11/10/07).

בטרם נעתרתי לבקשת התביעה לתקן את כתב האישום, הודיעוני ב"כ כל הנאשמים, כי בדעת הנאשמים להודות במיוחס להם בכתב האישום המתוקן וכי ידוע לנאשמים שהטיעון לעונש יהיה "פתוח". לא הסתפקתי בתשובת ב"כ הנאשמים ובקשתי התייחסותו של כל אחד מהנאשמים לדברי סניגורו. הנאשם 1 הצהיר בפניי (באמצעות מתורגמן) כי: " אני יודע מה רשום בכתב האישום המתוקן. אני מתכוון  להודות במה שמיוחס לי בכתב האישום המתוקן. כ ל מה שרשום בכתב האישום המתוקן נכון" (עמ' 3 לפר' מיום 11/10/07, ההדגשה שלי- א.ש).

לאחר תיקון כתב האישום, הודיעו בא כוחו דאז של הנאשם 1, והנאשם 1 עצמו, כי הנאשם 1 מודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

לאחר הרשעת הנאשמים הוריתי ב- 11/10/07 על הכנת תסקיר מבחן אודותיהם. כמו כן קבעתי ישיבת טיעונים לעונש ליום 8/1/08. בישיבה זו ביקש ב"כ נאשם 1, כאמור, לאפשר למרשו לחזור בו מהודייתו.

לאחר הודיית הנאשמים והרשעתם הוחזר (כהגדרת התביעה- גורש) המתלונן לחברון.

בין לבין, ב- 18/10/07, ביקש ב"כ דאז של נאשם 1, במהלך דיון בפני הש' י. כהן, שדן בבקשת הנאשמים לשחרורם ממעצר, להתחשב בנאשם 1 " במיוחד אחרי שהודו [הנאשמים-א.ש] ולקחו אחריות" (עמ' 17 לפר' הדיון בב"ש 3705/07 מיום 18/10/07, ההדגשה שלי- א.ש).