1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו ביצוע שורת עבירות כנגד בטחון המדינה ועבירות נוספות.
בכתב האישום נטען, כי בתאריך 22/6/89 הכריזה ממשלת ישראל על ארגון החמא"ס כארגון טרוריסטי ובתאריך 15/9/89, הוכרז הארגון על ידי שר הבטחון כהתאחדות בלתי מותרת (להלן: "החמא"ס").
עוד מציין כתב האישום, כי גדודי עז-א-דין אלקאסם (להלן: "הגדודים") הם פלג של החמא"ס ומהווים זרוע צבאית של הארגון וכי ארגון החמא"ס כולל קבוצות ללימוד דת הנקראות "אוסרה", ובראש של אוסרה עומד אחראי הנקרא אמיר.
במסגרת האישום הראשון של כתב האישום נטען, כי בסמוך לחודש ינואר 2007הצטרף הנאשם לאוסרת החמא"ס במסגד "אבו אלח'יר", שהאחראי עליה היה פאיק רמאדן מחמד אלנאעוק, פעיל חמא"ס מג'בליה. במסגרת האוסרה, השתתף הנאשם, במשך כחודשיים, בלימודי דת וקוראן, וסמוך לחודשים יולי - אוגוסט 2007 פגש שם את סמיח מחמד אלנאעוק (להלן: "סמיח"). סמיח הציע לנאשם להצטרף כחבר לגדודים והנאשם הסכים. כ-10 ימים לאחר מכן הודיע סמיח לנאשם, כי עליו להצטרף לשמירה, המתוכננת בעוד יומיים, נגד כוחות צה"ל, במוצב "זימו" שבאזור ג'בליה. ואכן, יומיים לאחר מכן, יצר סמיח שוב קשר עם הנאשם ומסר לו, כי חבריו לשמירה ממתינים לו במוצב. הנאשם הגיע למוצב ופגש שם פעילי גדודים, אשר נשאו על גופם אפודים והיו חמושים כל אחד ברובה קלצ'ניקוב, 3 מחסניות, מטול יאסין ו-3 רימוני יד.
הנאשם לקח חלק בפעילות השמירה המתוארת לעיל, יום בשבוע, במשך כ-4 חודשים, כאשר במהלך השמירות היה חמוש ברובה קלצ'ניקוב, 3 טילי יאסין ו- RPG.
נוכח מעשים אלה יוחסו לנאשם באישום זה עבירות של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945 ו-עבירות נשק (נשיאת נשק) לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין.
במסגרת האישום השני של כתב האישום נטען, כי כ-4 חודשים לאחר גיוסו של הנאשם לגדודים, הוא עבר, יחד עם כ-15 פעילי גדודים נוספים, אמון צבאי מטעם הגדודים, אמון אשר נמשך 20 יום. במסגרת האמון הנ"ל, עבר הנאשם הדרכה בפירוק והרכבה של רובה מסוג קלצ'ניקוב, הפעלת רימון "מילס", RPG, מטען חבלה וכן הפעלת מטול לטיל מסוג יאסין. ביום האמון האחרון התאמן הנאשם בביתו של פעיל הגדודים עלאא פרח, ביחד עם פעילי גדודים נוספים, כאשר אמון זה כלל פירוק והרכבה של רובי קלצ'ניקוב, פירוק והרכבה של טיל RPG, אופן הטענת מטען רצפתי באמצעות חוט ושעון, אופן שיגור טילים ו-אופן הנחת, הפעלת ובדיקת תקינות מטענים מסוג "שואד". לאחר סיום האמון הצבאי, נשבע הנאשם אמונים לחמא"ס במסגרת "אבו אלח'יר".
נוכח מעשים אלה נטען, כי הנאשם עבר עבירות של אימונים צבאיים אסורים לפי סעיף 143(ב) לחוק העונשין ו-עבירות נשק (נשיאת נשק) לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק זה.
במסגרת האישום השלישי של כתב האישום נטען, כי סמוך לחודש נובמבר 2007 ביקש הנאשם להתקבל לכוח הביצועי של החמא"ס הקרוי "התנפידיה". על כן, ובהנחית סמיח, עבר הנאשם קורס שבו השתתפו כ-900 משתתפים נוספים. במהלך הקורס עבר הנאשם אימוני הליכה צבאית ואימוני כושר גופני. הקורס הופסק כעבור שבועיים. נוכח מעשים אלה נטען, כי הנאשם עבר עבירה של אימונים צבאיים אסורים לפי סעיף 143(ב) לחוק העונשין.
2. ב"כ הנאשם, עו"ד עלאדין, העלה טענות מקדמיות שונות. מחלקן חזר בו והאחרת עניינה החלטה זו.
לטענת הסנגור, אין בכתב האישום כל ביסוס לעבירות הנטענות של החזקת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין ואימונים צבאיים אסורים לפי סעיף 143(ב) לחוק. לטענתו, כדי שהעבירות שכאלה תתגבשנה, יש הכרח באי מתן רשות של הממשלה, ובמקרה שלנו, היות והאימונים הנטענים התבצעו בעזה, "
הממשלה שלנו מעולם לא תאשר זאת שם, גם אם היא מכירה בממשלת החמא"ס. מדינת ישראל לא יכולה להעמיד לדין חייל איטלקי, שמתאמן בצבא האיטלקי, כי גם שם לא נדרש האישור של ממשלת ישראל. אין פה מקרה של עבירה מלכתחילה" ולכן, לטענתו, גם אין מקום לבדוק אם מדובר בעבירת חוץ, שהרי, לא מדובר בעבירה כלל (ר' דבריו בפרוט' ישיבת יום 3/4/08).
הסנגור פרט את טענתו גם בישיבות מאוחרות יותר, כאשר לדבריו ממילא בנסיבות המתוארות בכתב האישום, לא יכול להינתן אישור מהממשלה למעשים הנעשים בעזה. לדבריו, גם אם עובדות כתב האישום יוכחו כנכונות, אין בהן כדי לבסס עבירה לפי הסעיפים הנטענים, שהרי אישור הממשלה לא יכול שינתן לאקטים פיזים המתנהלים מחוץ לישראל.
3. ב"כ המדינה בקשה לדחות את טיעוני הנאשם. לטענתה, למדינת ישראל יש סמכות להגיש כתבי אישום גם בגין עבירות של נשיאת נשק וגם בגין עבירות של אימונים צבאיים, אפילו בוצעו מחוץ לישראל, כעבירות חוץ. לעניין זה הפנתה ב"כ המדינה לסעיפים 9(א) ו-13 לחוק העונשין.
4. במסגרת בש"פ 1600/06
פלוני ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, החלטתו של כב' השופט א. רובינשטיין מיום 5/3/06), נקבע העקרון לפיו יש לבחון את סעיפי האישום שבכתבי האישום דוגמת זה שבפנינו וזאת במבט כולל, כאשר גם אם האישום של חברות בארגון טרור מיוחסת רק באישום אחד יש לה משקל גם לאישומים האחרים.
5. ברוח דברים אלה, יש לקרוא גם את כתב האישום שבפנינו. סעיף 9(א) לחוק העונשין קובע במפורש, כי "
תחולת דיני העונשין של ישראל, לרבות לעניין עבירת חוץ, אינה מסוייגת על ידי דין זר או מעשה בית דין זר, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק", כאשר בס"ק (ב) נקבע, כי העמדה לדין בעבירת חוץ לא תעשה אלא בידי היועמ"ש או בהסכמתו בכתב. מכאן, שניתן להחיל את דיני העונשין של מדינת ישראל באופן בלתי מסוייג על כל סעיפי חוק העונשין, כולל סעיפים 144 ו-143, כל סייגיהם, ובלבד שיעמדו בתנאי הסף של "עבירת חוץ".
6. סעיף 13 לחוק העונשין, קובע באילו נסיבות ניתן להעמיד לדין בישראל בגין עבירות חוץ, כולל מקרים בהם מדובר בעבירות שבוצעו מחוץ לתחומי מדינת ישראל אך הם כוונו כנגד בטחון המדינה, חיי אזרחיה או תושביה ועוד.
7. בנסיבות אלה, וכאשר נטען בכתב האישום שהאימונים הצבאיים שעבר הנאשם, לכאורה, בעזה כמו גם נשיאת הנשק על ידו שם, בוצעו ללא ההיתר המחוייב על פי דיני מדינת ישראל; ומשנטען, כי מעשים אלה כוונו כנגד בטחון המדינה ותושביה, שכן בוצעו במסגרת חברותו בארגון טרור, הרי שכתב האישום הוגש על פי החוק.
אשר על כן, הטענה המקדמית נדחית והסנגור מתבקש להגיב לכתב האישום.
ניתנה היום ט' בסיון, תשס"ח (12 ביוני 2008) במעמד הצדדים.