החלטה בתיק עת"מ 9716-08-13

בפניי בקשה לפטור מאגרה.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש הנו עובד מקצועי בענף הבניין ממולדובה, חסר אמצעים, אשר הגיע לישראל במטרה לפרנס את משפחתו, שחיה בדוחק רב בארץ מוצאה. המבקש אינו עובד ואינו משתכר אף שהיה חפץ לכך. למבקש אין כל נכסים בארץ או בחו"ל למעט מיטלטלין אישיים בסיסיים. המבקש אינו מחזיק בחסכונות או פיקדונות, ואין לו כל אפשרות לקבל מימון ממקורות בנקאיים או אחרים. למבקש אין מכרים או בני משפחה שיכולים לסייע לו בתשלום אגרת בית המשפט, ובני משפחתו, הסמוכים על שולחנו, ממתינים לעזרתו. לטענתו, אי מתן הפטור ישלול את זכותו של המבקש לגשת לערכאות, וזאת רק מחמת מצבו הכלכלי. לדבריו, העתירה נסובה על החלטת המשיב מיום 9.7.13 לפיה נקבע כי על המבקש לצאת מן הארץ באופן מיידי. ב"כ המבקש סבור שעל בית משפט להביא בחשבון את התנהגותו של המשיב ואת מניעיו האמיתיים, ולמנוע שימוש לרעה בסמכותו של המשיב ובהליך המנהלי. לדידו, לעתירה סיכויים טובים להתקבל.

לטענת ב"כ המשיב, המבקש לא הניח כל תשתית מינימאלית לביסוס טענתו בדבר העדר יכולת כלכלית. המבקש מיוצג על ידי עורך דין, דבר המהווה אינדיקציה ליכולת כלכלית, וזאת בפרט כשלא ניתן הסבר לאופן מימון ייצוגו. בנוסף נטען כי המבקש הגיע לישראל בטיסה ונכנס אליה באשרת תייר, דבר שעומד בסתירה מובהקת לטענתו בדבר העדר יכולת כלכלית. לדעתו, תמוה כיצד המבקש יכול  היה לממן את הגעתו לישראל ולממן את שהייתו בישראל לאורך זמן, אך בד בבד, אין באפשרותו לשלם את האגרה. לטענתו, המבקש הגיע לישראל על דעת עצמו ובכך עשה דין עצמי תוך שהוא מרמה את הרשויות, כשהוא נכנס באשרת תייר, וכשלמעשה כוונתו היא לעבוד בישראל. לו המבקש היה מוסר מידע זה במעבר הגבול כנדרש, לא הייתה מונפקת לו אשרת תייר.

ב"כ המשיב סבור שלאזרח זר אין זכות קנויה לשהות בישראל, קל וחומר לעבוד במדינה. לטענתו, סיכויי העתירה להתקבל קלושים ביותר.

ב"כ המבקש טען בתגובה, כי המבקש שעבד במדינת מוצאו התפטר, ובהגיעו לישראל הבין כי המשיב מתנער מההסכם הבילטראלי. לאור זאת, שכר את שירות הייצוג המשפטי, במסגרת הסכם שכר הטרחה נקבע כי התשלום ישולם בסוף ההליך, לאחר שהמבקש יקבל אשרת עבודה. לטענתו, המבקש צירף תצהיר בו הוא מצהיר אודות כך שאין לו נכסים, שאינו מחזיק בחסכונות ושאין לו מקורות מימון. לטענתו, המשיב סירב לקבל את בקשת המבקש, דבר שמלכתחילה היה מנוגד לנהלי המשיב עצמו. לדבריו, המבקש עותר כנגד החלטה מצומצמת, בלתי מנומקת, שאינה מתייחסת לגופו של עניין ושאינה מפעילה את השיקולים הרלוונטיים בצורה סבירה או מידתית.  

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז- 2007 (להלן: "תקנות האגרות") קובעת שזכאות לפטור מאגרה מותנית בהוכחת שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, השני, עילת התביעה נשוא בקשת הפטור מאגרה בעלת סיכוי. ההלכה הפסוקה מורה כי על הטוען שהוא נעדר יכולת, לפרוש בפני בית המשפט תמונה שלמה ומלאה באשר למצבו הכלכלי, על מנת לשכנעו בטענתו שאינו יכול לעמוד בתשלום האגרה (ראה ע"א 229/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח' (פורסם במאגרים, 31.12.89).

בענייננו, המבקש לא צירף אף מסמך התומך בטענותיו בדבר מצבו הכלכלי. המבקש צירף תצהיר לאקוני המפנה לסעיפים לבקשה, אשר אינו מפרט אודות הכנסותיו והוצאותיו השונות של המבקש, היכן הוא מתגורר וכיצד הוא מממן את מגוריו. בנסיבות אלה, משלא נפרשה מלוא התשתית העובדתית אודות העדר יכולת הכלכלית ומשלא הוגש אף מסמך התומך בטענות אלה, דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לסיכויי העתירה.

הבקשה אפוא, נדחית.

האגרה תשולם עד יום 1.10.13, שאם לא כן, העתירה תימחק, ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, כ"ט אלול תשע"ג, 04 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.