החלטה בתיק עת"מ 49281-12-10

לפניי בקשת המשיב בעתירות, אגף השיקום במשרד הביטחון (להלן: " אגף השיקום") למחיקת העתירות על סף הדיון בהן או לעיכוב הדיון בעתירות עד שיינתן פסק דין של בית המשפט העליון  בערעור בעניין לופו [עע"ם 7335/10 משרד הביטחון נ' לופו (להלן: " ערעור לופו")].

הנסיבות

המשיבים  הם נכי צה"ל שהוגדרו כזכאים להטבות כספיות שונות; חלקן הטבות מכוח חוק הנכים תגמולים ושיקום וחלקן הטבות הניתנות בהתאם להנחיות אגף השיקום של משרד הביטחון על פי תקציב שאושר לכך (להלן: " הטבות רשות"). הטבות מכוח החוק משולמות לזכאים מיום הפגיעה או מיום הגשת התביעה להכרה בנכות המזכה. הטבות רשות משולמות מיום ההכרה בזכות בידי הגורם המוסמך. לעתים מתפרשים ההליכים לאישור זכאות להטבות רשות על פני שנים אחדות. במשך השנים הללו ההטבה אינה משתלמת לתובע ולאחר שנקבעת זכותו לה אין הוא זכאי להחזר מעיקרה (רטרואקטיבי). שלילת הזכות לקבל את הטבות הרשות מיום הפגיעה או מיום הגשת הבקשה להכרה בנכות המזכה נעוצה בהוראת אגף השיקום 80.23 (להלן: " הוראה 80.23").

בעבר נעשו ניסיונות שונים להשיג לפני בתי המשפט על חוקיות הוראה 80.23. שתי עתירות הצליחו; האחת עתירת שטאובר  [עת"מ (ת"א) 1173/07 שטאובר נ' קצין התגמולים (להלן: " עניין שטאובר") והשנייה עתירת לופו [עת"מ (ת"א) 1860/07 לופו נ' קצין התגמולים (להלן: " עניין לופו")].  

פסק הדין בעניין שטאובר ניתן על ידי והוא קדם לפסק הדין בעניין לופו (מפי כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון - גונן). אגף השיקום לא השלים עם פסק הדין בעניין שטאובר והגיש, באמצעות פרקליטות המדינה, ערעור כנגדו לבית המשפט העליון. אלא שדיון בערעור לא קוים. הצדדים הגיעו להסכמה שפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים יבוטל ואילו שטאובר יקבל את מלוא סכום הטבות הרשות מיום הגשת התביעה. שטאובר השיג את תכלית עתירתו ואגף השיקום השיג, בתמורה, את ביטול פסק הדין שבו נקבעה בטלות הוראה 80.23.

אגף השיקום לא השלים גם עם פסק הדין בעניין  לופו (חרף העובדה שהשופטת הייתה ערה לפסק הדין בעניין שטאובר קורותיו ומוצאותיו) והגיש ערעור נגדו לבית המשפט העליון (ערעור לופו). בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה גם בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין בעניין לופו.

קודם לדיון בבקשה לעיכוב הביצוע הגיעו אגף השיקום ולופו להסכמה שלופו יקבל את הטבות הרשות בהתאם לפסק דין לופו, היינו רטרואקטיבית מיום הגשת בקשתו להכרה בזכות להטבות אלה.

המדינה טענה בבקשה כי אגף השיקום פועל עשרות שנים על בסיס הוראה 80.23 שזכתה לגיבוי בהחלטות ופסיקות שונות של בית המשפט העליון; הפסקת השימוש בה, באחת, תפגע במערכת פגיעה קשה. יתר על כן נמסר לבית המשפט העליון כי מקודם מהלך חקיקה שבו יינתן תוקף לתשלום מעיקרה של חלק מהטבות הרשות על פי קריטריונים ברורים ומוגדרים.

ביום 17.11.10 קיבל בית המשפט העליון (כב' השופט חנן מלצר) את הבקשה. ההחלטה הושתתה על "מאזן הנוחות" ולא על סיכויי הערעור (להלן: " ההחלטה לעיכוב ביצוע- לופו").

לאחר שניתן פסק הדין בעניין לופו הוגשו מספר עתירות לבית המשפט לעניינים מנהליים שעניינן דומה מאד לעניין לופו. שלוש מן העתירות הללו מתבררות לפניי [שתי העתירות שבכותרת ועתירה נוספת ( עת"מ 3813005/11 סגל נ' משרד הביטחון)]. נוכח ההחלטה לעיכוב ביצוע - לופו, פנו באי כוח אגף השיקום בבקשה למחוק את העתירות או לעכב את הדיון בהן עד שיינתן פסק הדין בערעור לופו.

הטיעון התומך את הבקשה

באת כוח אגף השיקום טוענת שלוש טענות. הטענה הראשונה היא שההחלטה לעיכוב ביצוע-לופו, מעכבת, הלכה למעשה, ביצוע של כל פסק דין המבטל את הוראה 80.23.  זה לשון החלק הביצועי (אופרטיבי) של ההחלטה לעיכוב ביצוע:

הבקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין (באופן שלא יחול על המשיב) מתקבלת. ההחלטה בדבר ביטול הוראה 80.23 להוראות אגף השיקום מותלית איפוא בשלב זה, והמבקש יהיה רשאי להמשיך ולפעול לפי הוראה 80.23, עד להכרעה בערעור, או עד להחלטה אחרת של בית משפט זה  (ההדגשה לא במקור).

המשמעות של החופש שניתן ביד אגף השיקום  להמשיך ולפעול לפי הוראה 80.23 היא - במיוחד נוכח החרגת עניין לופו מהחלק האופרטיבי של ההחלטה - שאגף השיקום יוכל להמשיך ולפעול על פי ההוראה בכל עניין אחר, לרבות בהקשר לעתירות דנן. החלטת עיכוב ביצוע -לופו מקימה מחסום כנגד הגשת עתירות (של אחרים) שכל תכליתן היא הכרזת בטלות הוראה 80.23.

הטיעון השני הוא שפסק הדין שיינתן בערעור לופו יצמצם מאד את שאלות המחלוקת בעניין הוראה 80.23  ויתכן גם שיאיין את הצורך בעתירות דנן.

הטיעון השלישי הוא שמתקיימים מהלכי חקיקה שיהוו התקנה (רגולציה) של סוגיית תשלומי הטבות רשות.  התקנה זו עשויה אף היא לייתר את הדיון בעתירות.

הטיעון תומך ההתנגדות לבקשה

בפי באי כוח העותרים (המשיבים בבקשה דנן) שלוש טענות לתמיכת התנגדותם לבקשה. הטענה הראשונה היא שהחלטת עיכוב ביצוע- לופו אינה מונעת את הדיון בעתירות וקבלת פסק דין עקרוני בהן. החלטת עיכוב הביצוע -לופו, כשמה כן היא; מניעת האפשרות לבצע פסק דין המבטל את הוראה 80.23. אין בהחלטה דבר המונע דיון בעתירה, לרבות קבלת פסק דין (שביצועו יעוכב).

הטענה השנייה היא שלעותרים זכות "לקבל את יומם בבית המשפט". שטאובר ו- לופו זכו לכך שעניינם התברר בבית המשפט לעניינים מנהליים. זכות כזאת עומדת גם לעותרים דנן. אין כל תלות בינם לבין לופו ולא מפיו הם חיים. למה כופים את העותרים להתגדר בטענותיו של לופו? שמא יש בפיהם טענות טובות וחזקות יותר, בין ברמה העקרונית ובין בהקשר הפרטני?