1. בפניי בקשה למתן צו ביניים, המופנה אל המשיבים והמורה להם לתת רישיון זמני לשלושת הגנים של המבקשת - גן דוד אלעסל, גן אלמואמן וגן ראם - לשנת הלימודים תשע"ב, וזאת בטרם פתיחת שנת הלימודים ועד להכרעה בעתירה שהגישו העותרים בתיק שבכותרת.
2. בגוף העתירה, כפי שהוגשה לבית המשפט ביום 31.08.11, התבקש בית המשפט לחייב את מנכ"ל משרד החינוך לתת בדחיפות ובטרם פתיחת שנת הלימודים, שנפתחה למחרת היום, החלטה בבקשת העותרת למתן רישיון לשלושת הגנים הנ"ל ולהורות שההחלטה תהיה חיובית ולמצטער שיינתן לגנים רישיון זמני או מותנה.
3. בדיון שהתקיים באותו יום, במאוחד עם שורה של עתירות אחרות, הוריתי על דחיית הדיון בבקשה להיום, תוך מתן הוראה למשיבים להגיב על הבקשה.
4. בתגובתה לבקשה, הודיעה המדינה, כי ביום 1.9.11 נתן מנכ"ל משרד החינוך החלטה, הדוחה את בקשת המבקשת לפתוח את שלושת הגנים הנ"ל לשנת הלימודים תשע"ב, וזאת ממספר טעמים:
א. העובדה שכנגד מר רמי חדיג'ה, שהוא הבעלים של המבקשת, הוגש כתב אישום בגין ארבעה אישומים ובהם הדחה בחקירה, הטרדת עד, שיבוש הליכי משפט והפרת הוראה חוקית. מאחר שלפי דברי המנכ"ל, תכלית החוק היא מניעת כניסתם של גורמים פליליים או החשודים כפליליים למערכת החינוך, לא ניתן לאפשר למבקשת להפעיל מוסדות חינוך.
ב. העובדה שתקנון החברה אינו כולל בין מטרותיו הפעלת מוסדות חינוך.
ג. טענה כי מבדיקה שנערכה ע"י משרד החינוך, עולה כי המבקשת פועלת "באמצעים לא כשרים, לצורך גיוס תלמידים".
5. מטעם זה, ומשניתן לשיטת המבקשת הסעד המבוקש בעתירה והוא מתן תשובה על ידי מנכ"ל משרד החינוך, מן הראוי להורות על מחיקת העתירה וביטול הדיון.
6. המבקשת, בתשובתה לתגובה זו, טענה כי הסעד המבוקש בעתירה לא צומצם לעצם מתן ההחלטה, אלא למתן תשובה
חיובית. עוד טוענת היא, כי הנימוקים המופיעים בהחלטה אינם נכונים עובדתית וחלקם ניתנים לתיקון. כך למשל: העברת הבעלות של המבקשת לידי אדם אחר, רואה חשבון ועורך דין בעל ניסיון רב בליווי מוסדות חינוך, תהליך שכבר נמצא בעיצומו; ותיקון תקנון החברה. לעניין הטענה שהמבקשת פעלה "באמצעים לא כשרים לגיוס תלמידים", טוענת המבקשת כי מדובר בטענה לא נכונה וספקולטיבית וכי בידה ייפוי כוח של כ-40 מורים, שחלקם מסרו תצהירים המציינים כי בחרו מרצונם החופשי, ללא פיתוי, שידול או לחץ כלשהו להכניס את ילדיהם לגני המבקשת.
7. עוד מצביעים המבקשים על מכתבו של מנהל אגף החינוך בעיריית קלנסואה, מר מוחמד סלאמה, מיום 16/8/11, המופנה אל מנכ"ל משרד החינוך, שבו ציין בין היתר כי ככל שהגנים נשוא העתירה לא ימשיכו את פעילותם גם בשנה הקרובה, לא יהיה באפשרותה של העירייה וגני הילדים שברשותה, לקלוט את כל הילדים באותם גנים. הנימוק שניתן לכך הוא מצבה הכלכלי הקשה של העירייה, קביעת החשב המלווה את פעולות העירייה, כי פעילות הגנים מסבה לעירייה נזק מבחינה כלכלית והימצאותו של ראש העירייה תחת הליכי חקירה, דבר המקשה על תפקוד העירייה ופוגע ביכולתה לקבל החלטות אופרטיביות/כספיות, כגון קליטת 100 ילדים חדשים לגני העירייה תוך זמן קצר. לפיכך, הפועל היוצא של החלטת המנכ"ל לטענת המבקשת, הינו שלאותם 100 ילדים לא תמצא מסגרת חינוכית בשנת הלימודים הנוכחית. עוד טוענים המבקשים, כי הגנים הוקמו בשנת הלימודים הקודמת בעזרת הלוואה שהתקבלה ממשרד התמ"ת, אשר היה מודע לזהותה של המבקשת, לזהות מנהליה, ליכולותיה הפדגוגיות ולמטרותיה החינוכיות, ולפיכך יש בעצם מתן ההלוואה משום הבטחה שלטונית, שבהחלטת המנכ"ל יש משום הפרתה.
8. יצוין, כי במהלך הדיון המקדמי בעתירת המבקשת שהתקיים בפניי ביום 31/8/11, טענה באת-כוח המשיבים, טענה שלא נסתרה, כי גני המבקשת הם גנים המיועדים לילדים בגילאי 3-5, שלא חל עליהם חוק חינוך חובה. באותו דיון טען בא-כוח המבקשת, כי קיים צו הרחבה של שר החינוך, המחיל את החוק גם על הילדים בגילאי 3 עד 5 ביישוב קלנסואה. אולם, צו כזה לא הוצג בפניי גם בדיון היום.
9. עוד יצוין, כי בעקבות הדיון המקדמי בעתירה, הוגשה לבית המשפט בקשה מטעם 38 הורים להצטרף כעותרים לעתירה. כמו כן, במענה לבקשת המחיקה על הסף מטעם המשיבים, הגישה המבקשת בקשה לתיקון העתירה וכן לתיקון הבקשה לצו הביניים, שבה פורטו הטענות האמורות בסעיף 6 לעיל. במסגרת אותה בקשה, טוענת המבקשת, בין היתר, כי החלטת המנכ"ל שלא ליתן לה רישיון בשל הטעמים האמורים, הינה בלתי חוקית, חסרת תום לב, מפרה את חובת ההגינות ונגועה בשיקולים זרים, ולפיכך היא מבקשת לבטלה.
10. הצדדים אינם חולקים על כך כי לאחר שניתנה החלטת המנהל הכללי, דרך המלך לתקיפתה הינה הגשת ערר לוועדת ערר שכוננה לפי סעיף 14 לחוק הפיקוח על בתי הספר - תשכ"ט 1969. אולם, לטענת באי-כוח המבקשת, בשל חריגות העניין ובשל העובדה שהמבקשת לא הועמדה במהלך תהליך בחינת הבקשה על הטענות המופיעות במכתב המנכ"ל, כמו גם בשל העובדה שהחלטת המנכ"ל ניתנה באיחור ולאחר המועד הקבוע בחוק, וכן בשל העובדה שאי מתן צו הביניים יותיר את הילדים ללא פתרון, מן הראוי לנקוט בענייננו במהלך חריג, שבו יינתן על ידי בית המשפט צו, שיעשה שימוש בסמכותו המקבילה אך החריגה, לדון בעניין שהוא ברגיל בסמכותה של ועדת ערר. בעניין זה מפנים הם למספר פסקי דין ובהם רע"א 2425/99,
עיריית רעננה נ' י.ח. ייזום והשקעות, פ"ד נד(4) 481. באי-כוח המבקשת מציינים, כי הורי הילדים מוכנים לתת התחייבות, לפיה במידה ותינתן החלטה שתאפשר את הפעלת הגנים, ובמקביל יוגש ערר על ידי המבקשת, הרי שככל שההחלטה בערר תהיה שלילית, לא יתנגדו ההורים לסגירת הגנים ולא יטענו כי החלטת בית המשפט להתיר את פתיחת הגנים, תהווה משום השתק או מניעות לסגירתם מחדש.
11. לאחר שבחנתי את הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לה. קיום סמכותם של גופי ערר שנקבעו בחוק, הוכרה כמצדיקה את הימנעות בתי המשפט מלדון באופן ראשוני בשאלות הנתונות לסמכותה. עם זאת, ראוי לציין כי נשמר גם פתח צר, המאפשר לבית המשפט הרגיל או לבג"צ, להיזקק להכרעה במחלוקת הנתונה להליך של השגה וערר, והוא כאשר מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת, אך שימוש בסמכות זו שמור למקרים חריגים בלבד. עוד יש לציין, כי במקרה דנן, משמש בית משפט זה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, כערכאת ערעור על הוועדה. ראו סעיף 14 א' לחוק. בנסיבות כאלה, מתן סעד על ידי ערכאת הערעור, שיש בו משום השגת גבולה של הערכאה הראשונה עוד בטרם היה בידה להזדקק לעניין לגופו, הוא מהלך חריג ביותר, שראוי בדרך כלל להימנע ממנו.
12. עוד יצוין, כי ועדת הערר, על פי חוק הפיקוח, איננה כפי שמנסים באי-כוח המבקשת לצייר, מעין גוף הכפוף למנכ"ל משרד החינוך, אשר אין לצפות כי יתערב בשיקול דעתו. בראש הועדה עומד מי שכשיר להתמנות שופט של בית משפט מחוזי והוא מתמנה לאחר התייעצות עם שר המשפטים. בנוסף, אחד משני חברי הוועדה הנוספים, איננו עובד מדינה. מבנה זה של הוועדה, מבטיח על פני הדברים עצמאות ואובייקטיביות בדרך קבלת החלטותיה.
13. אמנם, התרשמתי כי מדובר במקרה שהוא במידה רבה יוצא דופן. עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שסעיף 8 לחוק הפיקוח אוסר על המנכ"ל לתת רישיון לתאגיד, אם מי שבידו השליטה עליו, הורשע בעבירה שיש עמה קלון, או כל עוד מתנהלת נגדו חקירה בעבירה כאמור. אין ספק כי העבירות בהן חשוד מנהלו הנוכחי של תאגיד המבקשת, הינן עבירות מהסוג האמור. אכן, נמסר לבית המשפט, כי מתבצע כעת תהליך של העברת הבעלות על התאגיד לאדם אחר, אך כל עוד לא הושלם תהליך זה, לכאורה ולו מטעם זה בלבד, לא הייתה בידי המנכ"ל אפשרות אחרת, אלא לפעול כפי שפעל.
14. נראה לי, כי דרך המלך במקרה דנן היא להגיש ערר דחוף לוועדת הערר וכן לבקש ממנה סעד זמני. יצוין, כי לפי האמור בסעיף 14(ד) לחוק הפיקוח, ועדת הערר רשאית לתת כל החלטה שהמנכ"ל היה רשאי לתיתה לפי פרק ב' לחוק, ובין היתר, מתן רישיון מותנה ומתן רישיון זמני.
15. במידה ובקשה זו תידחה, רשאית כמובן המבקשת לערער עליה לבית המשפט לעניינים מנהליים לפי סעיף 14 א' לחוק.
16. ממכלול הטעמים האמורים, הבקשה לצו ביניים במתכונתה הנוכחית, נדחית.