החלטה בתיק עת"מ 40516-02-13

1.         העותרת, עמותה המפעילה מאז שנת תשע"ב את בית הספר הידוע כ"הבית העגול, חינוך בדרך הטבע", המצוי במתחם בית הספר החקלאי ברנקו- וייס  בפרדס חנה, הגישה עתירה בתיק זה כנגד החלטת המשיבה להוציא צו סגירה לבית הספר. צו הסגירה הוצא הואיל ולעותרת אין רישיון תקף להפעלת בית הספר כנדרש על פי חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן "חוק הפיקוח").

            בגדרה של העתירה הגישה העותרת את הבקשה הנוכחית למתן צו ביניים לעיכוב כניסתו של צו הסגירה לתוקף עד הכרעה בתיק העיקרי. ביום 24/2/13 , ניתן צו ארעי כמבוקש והבקשה נקבעה לדיון.

2.         המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה והעלתה טענות שונות כנגד העתירה ובין היתר טענה כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בעתירה. לטענתה הסמכות המקומית לדון בעתירה כנגד החלטת המשיבה להוציא את צו הסגירה מסורה, על פי תקנה 2 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים, תשס"א -2001, לבית המשפט שבאזור שיפוטי ניתנה ההחלטה דהיינו, למחוז ירושלים.

3.         עוד נטען כי אין למבקשים כל עילה הראויה לעיכוב צו הסגירה שכן המבקשת פועלת, כבר מזה שנתיים, ללא רישיון ובניגוד לצווי סגירה שהוצאו. עוד נטען כי העותרת השתהתה בהגשת הבקשה והעתירה שכן צו הסגירה ניתן כבר ביום 26/12/12 ונמסר לעותרת כבר ביום 23/1/13.

4.         יצוין כי בדיון התברר שלאחר הגשת העתירה הגישה העותרת ערר לוועדת הערר המוסמכת על פי סעיף 14 לחוק הפיקוח. הדיון בערר טרם החל.

הכרעה

5.         אקדים ואציין כי הגעתי לכלל מסקנה כי בכל הנוגע לסמכות הענייניות, הדין עם המשיבה. כמו כן, הגעתי למסקנה כי אין מקום ליתן כל צו ביניים, ולו גם צו ארעי, עד החלטת בית המשפט המוסמך וכי דין הבקשה למתן צו הביניים להידחות.

הסמכות המקומית

6.         תקנה 2 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים קובעת:

"(א) עתירה מינהלית (להלן - עתירה) תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה, ובהחלטה בענין מקרקעין - לבית המשפט שבאיזור שיפוטו נמצאים המקרקעין.

[...]".

אין חולק כי החלטת המשיבה להוצאת צו הסגירה לבית הספר של העותרת ניתנה בירושלים והדבר מופיע על גבי ההחלטה עצמה (נספח "ט" לתשובה). לעותרת אין כל הסבר מדוע לבית המשפט זה סמכות מקומית לדון בעתירתה. כל שנטען הינו כי במקרים אחרים התקיימו דיונים בצווי סגירה שכאלו, גם בבתי משפט במחוזות אחרים. עוד  נטען כי מדובר בהחלטה של רשות מרשויות המדינה ועל כל קמה סמכות לכל בית משפט ברחבי המדינה.

7.         הטענה בדבר דיונים בתיקים אחרים אינה יכולה להועיל שהרי מקום שבו לא מועלית טענת סמכות מקומית או כאשר מושגת הסכמה, אין מניעה כי בית המשפט ימשיך לדון בעתירה.

            גם הטענה כי המדינה מצווה בכל מקום ועל כן הסמכות המקומית נתונה לכל בית משפט בארץ אינה יכולה להתקבל שהרי מחוקק המשנה קבע מפורשות הוראת סמכות מיוחדת לבתי המשפט לעניינים מינהליים והורה כי הסמכות הולכת אחר מקום ההחלטה נשוא העתירה (למעט בעניינים המנויים בתקנה).

צו ארעי

8.         משקבעתי כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט בירושלים ניתן היה לסיים את הדיון ולהורות על העברת הדיון. עם זאת, נותר לבחון האם יש להותיר את הצו הארעי על כנו, עד להכרעת בית המשפט המוסמך (ראו והשוו זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעת,84 (1995)).

9.         מעיון בטענות הצדדים מתברר כי העותרת החלה בהפעלת בית הספר כבר בשנת הלימודים תשע"ב, וזאת על אף שמעולם לא ניתן לה רישיון להפעלת בית הספר. כן מתברר כי בקשתה של העותרת לקבלת רישיון לשנת תשע"ב נדחתה ואף הוצא ביום 6/5/12 צו סגירה לבית הספר. על צו סגירה זה הוגשה עתירה מינהלית בעת"מ 31260-06-12, אולם העתירה נמחקה מבלי שהעותרת מילאה את הצו.

            העותרת שבה וביקשה רישיון להפעלת בית הספר בשנת הלימודים תשע"ג (בקשה מיום 28/3/12) ואף שלא קיבלה את הרישיון המבוקש, פתחה את בית הספר והיא מפעילה אותו מאז חודש 9/12.

10.        עוד מתברר כי מפקחת מטעם משרד החינוך ביקרה בבית הספר ומצאה כי בית הספר אינו עומד ברמה הפדגוגית הנדרשת. בבית הספר מלמדים מורים ללא הכשרה מתאימה, אין תכנית לימודים מאושרת, אין מועצה פדגוגית ועוד ועוד , הכל כמפורט בסעיף 35 לתשובה.