עת"א
בית המשפט המחוזי נצרת
|
784-03-12,15015-04-12
18/04/2012
|
בפני השופט:
יונתן אברהם
|
| - נגד - |
התובע:
מחמוד אחמד מצארוה
|
הנתבע:
1. משטרת ישראל
2. שירות בתי הסוהר
|
| החלטה |
העותר הינו אסיר ביטחוני. זה איננו מאסרו הראשון בגין עבירות ביטחוניות ובעבר הורשע ונדון למאסר גם כן.
במאסר הנוכחי נגזרו עליו 40 חודשי מאסר בפועל ושנה נוספת על תנאי, בגין עבירות של מגע עם סוכן חוץ, מסירת ידיעה לאויב במס' מקרים, קשר קשירת לביצוע חטיפה, ריגול חמור וכניסה למקום צבאי.
העותר מסווג בקטגוריה א'.
העותר הגיש שתי עתירות.
האחת, עניינה להתיר לו להיפגש בכלא עם נכדיו ועם חתניו. יאמר כבר בשלב זה כי המשיבים הסכימו למפגש עם הנכדים ועל כן חלק זה בעתירה הראשונה מתייתר.
השניה, עניינה להתיר לו לצאת לחופשה מיוחדת לחתונת בנו או לחלופין לטקס החינה של בנו, וזאת בביתו, ולחלופין להוציא אותו בליווי לאחד מן האירועים הנ"ל. בעניין עתירה זו יאמר כבר עתה, כי ב"כ העותר חזר בו מן הבקשה לחופשה מיוחדת ונותר הצורך לדון בעתירה להוצאה בליווי.
המשיבים מתנגדים לסעדים שנותרו בשתי העתירות, היינו, הן להוצאת העותר בליווי לחתונת בנו או לטקס החינה של בנו, והן להתרת מפגש בכלא עם חתניו או חופשה לצורך כך.
אציין כי לעניין חתונת בנו היה העותר מיוצג על ידי עו"ד עז אל דין ולעניין המפגש עם חתניו טען לעצמו.
ראשית, לעתירה לעניין ביקור חתניו של העותר בבית הכלא.
בעניין זה טען כאמור העותר לעצמו. לגישת העותר, בכל מקום נהוג שחתן מעמדו כמעמד של בן ועל כן אין כל הצדקה להתנגד לביקורו של החתן שהינו כמו בן.
העותר טען כי הוא לא מכיר את חתנו, שכן, אינו יכול להיפג שעמו מאז התחתן עם בתו.
עוד טען כי בעקבות המצב שקדם לעסקת שליט, הוא מוענש באופן קולקטיבי.
מנגד טענה ב"כ המשיבים והיפנתה לפקודה הנוגעת לביקורים אצל אסירים ביטחוניים, פקנ"צ 03.02.00 וכן לפסק הדין שניתן בעניין יונס, רע"ב 6956/09, אשר בחן את הוראות הפקודה וקבע כי הן משקפות איזון סביר בין האינטרס הביטחוני הציבורי לבין צרכי האסירים הביטחוניים לקשר עם העולם החיצון. לטענתה, העותר אינו עומד בתנאים הנדרשים על פי הדין לאישור ביקור של חתני העותר.
לאחר שעיינתי ושקלתי את טיעוני הצדדים, סבורני שדינה של עתירה זו להידחות.
ס' 1 (ב) לפקנ"צ 03.02.00 קובע כי בשל הסיכון הביטחוני הצפוי מאסירים ביטחוניים, מחוייבת כליאתם בנפרד מאסירים אחרים והטלת מגבלות מיוחדות עליהם בנוגע לקשר עם החוץ לרבות בנושאים של חופשות, ביקורים ועוד.
ס' 4 (ב) לפקנ"צ הנ"ל, מאשר סטיה מהנוהל הנ"ל, מקום בו נתקיימו שני תנאים: הראשון, כי נותק הקשר בין האסיר לארגון האוין, לו סייע וכן ניתנה חוות דעת שב"כ לפיה לא נשקפת כתוצאה מהסרת המגבלה, סכנה לפגיעה בביטחון המדינה. התנאים הם מצטברים.
בענייננו הוצגה חוות דעת של שב"כ בנוגע לביקורי חתניו של העותר. מעמדת שב"כ בחוות הדעת, עולה כי לא ניתן להצביע שלא קיימת סכנה ביטחונית למתן היתר למפגש עם חתניו של העותר וזאת על יסוד פעילותו העקבית בשנות ה- 60 בעבירות שאופיין ביטחוני. שב"כ סבר כי הדבר מלמד על עמדה אידיאולוגית ודרך חיים, ולא על מעידה חד פעמית, מה שמקים סיכון ביטחוני מוגבר מפגישות המתקיימות עם העותר ששם לו למטרה לפעול נגד ביטחון המדינה. שב"כ העריך כי העותר נצל כל הזדמנות לבצע מהלך כאמור ועל כן ביקש שלא להרחיב את מעגל המבקרים לעותר, מעבר לבני משפחתו מדרגה ראשונה בלבד.
נוכח הוראותיו המפורשות של ס' 4 (ב) לפקנ"צ הנ"ל ופסיקת בית המשפט העליון כי ההוראות הנ"ל משקפות איזון סביר בין צרכים ביטחוניים ציבוריים לבין צרכי אסירים ביטחוניים ומשניתנה חוות דעת על פי ס' 4 (ב), לפיה אין העותר ממלא את התנאים הנדרשים בסעיף הנ"ל, לא ניתן לקבוע כי ההחלטה שקיבל נציב שב"ס נשוא עתירה זו, היא החלטה פגומה שיש להתערב בה.
אשר על כן, אני דוחה עתירה זו.