החלטה בתיק עת"א 25936-08-12

העותר מרצה מאסר של 18 חודשים בגין קשר לביצוע פשע ועוד, מאז 24.11.11 ועתיד להשתחרר בחודש מאי 2013. הוא מלין על כך כי חופשותיו אינן מאושרות.

המשיבים מנמקים את סירוב החופשה על עמדת גורמי הטיפול בכלא כי על העותר להשתתף בטיפול מקטין מסוכנות ועל סירוב העותר להשתתף בטיפול כזה. כמו כן, על מידע מודיעיני שלילי בעניינו של העותר שבגינו מתנגדת גם משטרת ישראל לשחרורו.

בדיון שהתקיים בפניי טען ב"כ העותר כי ועדת השחרורים במחוז תל-אביב ברשות כב' השופט הרטל, הכירה בזכותו של אסיר שלא לותר על זכותו לעמוד בפני הועדה הנ"ל על מנת לעבור טיפול. הוא ביקש לראות בכך במקרה דנן עוגן להפרכת הטענה של המשיבים כי העותר נזקק לטיפול מקטין מסוכנות טרם יצא לחופשה. לטענתו, טיפול שכזה הוצע בשעתו לעותר רק לעתיד, לחודש נובמבר, והעותר נדרש גם לוותר על חופשות וועדת שליש עד לאחר מעבר הטיפול הנ"ל ולכך העותר לא הסכים. לטענתו, עקרונית הסכים העותר לטיפול ואף ביקש שישולב בטיפול מייד אולם שב"ס לא נענה לבקשה זו. הוא טען גם כי הרשעתו הקודמת של העותר הייתה לפני 20 שנה ולא ניתן לטעון כלפיו כי הוא רצידיביסט כי משך 20 שנה לא ביצע שום עבירה. באשר למידעים המודיעיניים טען כי על אף שנטען לכוונות פגיעה באחרים, הרי שמי שכלפיהם מיוחסות אותן כוונות, עצורים כיום בגין פרשה אחרת ועל כן ממילא לא ניתן יהיה לפגוע בהם במהלך חופשה. הוא טען גם כי לעותר נותרה תקופת מאסר קצרה לשחרור מלא ואין כל אינטרס ציבורי שלא יזכה לחופשה במהלך תקופה זו. נטען גם כי בתו של העותר ילדה לאחרונה והעותר הוא אדם חולה שעבר גם צינטור וסדק בגולגלתו.