העורר עומד לדין בבית משפט השלום בנצרת, ומיוחסים לו שני אישומים, ובשניהם עבירות סמים, האחד עניינו מכירה של כ-100 גרם חשיש לסוכן משטרה כנגד 1,000 ש"ח, והאחר עניינו החזקתם של כ-10 ק"ג חשיש. האישום הראשון מאשים את העורר בקשירת קשר לפשע, סחר בסמים מסוכנים, והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית; האישום השני מאשים אותו בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית.
בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיבה וקבע, כי נתקיימו ראיות לכאורה להוכחת האישום. העורר חוזר בעררו ומבקש לשכנע, כשם שביקש לשכנע אצל בית משפט קמא, כי לא נתקיימה תשתית ראיה להוכחתם לכאורה של יסודות העבירה, אלא שעיון בחומר הראיה שבתיק החקירה מגלה, כי תשתית שכזו אכן קיימת. בית המשפט קמא נדרש לטענות השונות שמעלה כיום העורר בפנינו והשיב להן בטעמים ראויים שהטעים, ואין לי אלא לאמצם.
בית המשפט קמא קבע את קיומה של עילת מעצר, ועל כך לא חלק העורר, משום קיומה של חזקת מסוכנות הקבועה בחוק. העורר שם את יהבו בקיומה של חלופה למעצרו, כזו שתשיג את תכלית המעצר בפגיעה פחותה בחירותו. בית המשפט קמא לא קיבל עמדה זו וסבר, כי אין בנמצא חלופה, שתניא את העורר מלהמשיך ולעסוק בעיסוק בו עסק, זה שבגינו הוא עומד כיום לדין.
שירות המבחן נתן את דעתו לחלופת מעצר, בתסקיר מעצר שהניח על שולחנו של בית המשפט קמא, ולפיה מעצר בית אצל אחי העורר 'עשויה לענות על רמת הסיכון', ולכן המליץ על השחרור בתנאי ערובה אצל האח. אלא שדיעה זו לא נתקבלה על דעתו של בית המשפט קמא שסבר, כי לא ניתן להפיג מן המסוכנות בשחרורו של העורר לבית אחיו, משום שמיוחסת לו עבירת סחר בסם, שלפי טבעה מתאפיינת בחזרתיות, ומעצר בית אינו עשוי למנוע את ביצועה בשנית. על כך הוסיף בית המשפט קמא את העובדה, כי בעברו של העורר הרשעות בעבירות שעניינן זנות, הטרדת עד ועוד, ואלה חיזקו את בית המשפט קמא במסקנתו שלא לשחרר את העורר בתנאי ערובה. הוא הביא עוד בחשבון את העובדה, כי החלופה המוצעת היא בבית אחיו שבמושב מיטב, שם גם נעברו העבירות בהן מדובר.
דעתי בשאלת קיומה של חלופה למעצר שונה מדעתו של בית המשפט קמא. אמנם נכון הוא, כי בעברו של העורר מצאנו הרשעות בעבירות למיניהן, והדבר פועל את פועלו לחובת העורר, אלא שמנגד ראינו את העובדה, כי אין באמתחתו הרשעה בעבירות סמים כלשהן. אין אנו מדברים, איפוא, במי שעיסוקו בסמים, כי אם במי שהיה לו זה מעשה חד פעמי הנוגע לסמים. על כן הקביעה, לפיה הסחר בסמים הוא מסוג העבירות המתאפיינות בחזרתיות, אינה יפה לענייננו, שאם תאמר כן כי אז לא יוכל כל נאשם בסחר בסמים להשתחרר ממעצרו, מסקנה שאינה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק. בעניין דוגמת המקרה שבא לפנינו, כשאין עניין לנו במי שעיסוקו בסמים, אין משמעות לאופיה החזרתי של העבירה דרך כלל.
לא ראיתי עין בעין עם השופטת קמא גם את העובדה, כי העורר עשוי להמשיך ולעסוק בסחר בסם בעת שישהה בבית אחיו. חד-הפעמיות שבביצוע העבירה, כמו גם טיבה של החלופה, ממנה התרשם שירות המבחן לחיוב, מוליכים לכך, שתכלית המעצר עשויה להיות מושגת, אם ישוחרר העורר לבית אחיו, ותחת פיקוחו. האח מתנדב במשטרה, ומתגורר בבית המוקף חומה ושערים חשמליים עם מצלמות, כך שיקשה על העורר להפר את תנאי השחרור בערובה.
והערה אחרונה נעיר ביחס למיקומו של בית האח, משמע במושב מיטב, שם גם נעברו העבירות: ובכן, בעבירה מן הסוג בו עסקינן, ודאי כאשר עניין לנו במי שאיננו עוסק בסמים באורח קבע כי אם מעד מעידה חד פעמים בתחום זה, מיקום השהייה במעצר בית - ביחס למקום ביצוע העבירה - חשוב פחות. הסכנה שבחזרה על מעשה העבירה בו עסקינן אינה מתגברת בשל מיקום החלופה המוצעת.
מכל הדברים הללו סברתי, כי יש לקבל את הערר ולשחרר את העורר בתנאי ערובה. העורר ישוחרר, איפוא, לבית אחיו, צבי צדוק, שבמושב מיטב. העורר ישהה בבית אחיו משך כל שעות היממה ולא יצא את הבית אלא לבית המשפט, בעת שיתקיים משפטו. השחרור מותנה בהפקדת סך 10,000 ש"ח במזומן או ערבות בנקאית, וערבות שיתן האח על סך של 15,000 ש"ח, להבטחת קיומם של תנאי השחרור בערובה. בנוסף ניתן בזה צו איסור יציאה מן הארץ נגד העורר.
ניתנה היום י"ג בתשרי, תשס"ז (5 באוקטובר 2006) במעמד הנוכחים.
000032/06בש 054 איתי בהלול-גור