1. העותר מבקש לבטל החלטתו של נציב בתי הסוהר (להלן: הנציב), מיום 24.4.06.
על העותר הושתו מבעוד מועד, 6 חודשי עבודות שירות, בע"פ 977/05, וזאת חלף שלושה חודשי מאסר בפועל, אשר הושתו עליו בגין הרשעתו, בבית המשפט השלום בירושלים. הנציב החליט להפסיק מנהלית את עבודות השירות כאמור, בגין הפרות חוזרות ונשנות מטעמו של העותר, וכן הורה על ריצוי יתרת עונשו של העותר, במאסר של ממש.
טענות הצדדים
2. העותר הטיל ספק בשיקוליו של הנציב, תוך שטען, כי החלטתו לוקה "
בחוסר סבירות קיצוני". העותר הסביר, כי הפסקה מנהלית של עבודות השירות תוביל לכך, שהוא יאלץ לרצות יתרת עונש המאסר, בפועל, משך שישה חודשים, דהיינו: משך פרק זמן, הכפול מזה שהושת עליו במקור, בבית משפט השלום. עוד טען העותר, כי החלטתו של הנציב לוקה "
בחוסר סמכות" ו"
נעדרת שיקול המידתיות". הנציב נתן החלטתו תוך שהסתמך על איחורו של העותר משך ימים ספורים בלבד, ובמלי להתייחס כלל לעותר, אשר היה נתון ב"
מצב נפשי קשה ביותר" (ההדגשות במקור). העותר אף טען, כי לא הוצגה כל תרשומת לעניין האירועים הנטענים כנגדו, וכי הוא לא הוזהר בשל מעשיו "ברחל בתך הקטנה". עותר ציין בנוסף, כי נטען כנגדו, שניסה לשחד את האחראית במקום העבודה, בו הוצב, על מנת שתחתום לו על אישור להתייצבותו. באשר לכך טען העותר, כי לא הוכחה כל טענה של שוחד, ועד כה אין כל תוצאות לחקירה בעניין. לדידו, כל עוד לא מוצתה החקירה בנדון, מן הראוי הוא, לא להחליט על הפסקה מינהלית.
3. המשיבה הגנה על החלטתו של הנציב תוך שציינה, כי העותר הוזהר וחתם על כתב התחייבות - לפיו הוא מבין חובתו לבצע עבודות השירות ומתחייב לבצען, בתנאים הקבועים בכתב ההתחייבות כאמור. במהלך הראיון לקראת הכנת חוות דעת הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה), נקבע, כי העותר כשיר לבצע עבודות שירות במגבלות מאמץ פיזי, וזאת - לאור תוצאותיהן של הבדיקות הרפואיות, אשר נערכו לו. לאור האמור, הוצב העותר ב"אשל רפאל", והסכים לכך. יום לפני שאמור היה להתייצב, הלך ובדק את תנאי העבודה במקום וטיבה. ביום המיועד לתחילת העבודה, נערך לעותר ראיון קליטה - במסגרתו טען, כי הוא אדם חולה וכי יאחר שלוש פעמים בשבוע לעבודה, בשל טיפול רפואי שעליו לעבור. אז הובהר לו, כי מאחר שלא הזכיר עובדה זו בראיון הראשון עם הממונה, לא דווח הדבר לרופא של שירות בתי הסוהר. משכך, עליו לעבוד כרגיל, בהתאם לשעות העבודה שנקבעו לו זה מכבר. עם זאת, ומתוך התחשבות במצבו, הוצב העותר במקום עבודה, שאינו דורש מאמץ פיזי. חרף כל זאת, איחר העותר שלוש פעמים. ביום 8.3.06 הגיע לעבודה בשעה 10:00, לא ביצע את העבודה ועזב לפני שעת סיום העבודה. במועד זה, כפי שדווח למשיבה, הציע העותר שוחד למנהלת מקום העבודה, בעבור החתמת כרטיס הנוכחות שלו במקום. ביום המחרת התייצב בשעה 09:30 ועזב שוב לפני שעת הסיום, ללא אישור. במועד זה ערך המפקח ביקורת, בשעה 11:00, וגילה כי העותר אינו במקום העבודה וכי יצא ללא אישור. כעבור דקות מספר הגיע העותר למקום ברכבו. בשיחה אליה זומן העותר, בשל האירועים שבנדון, הוא לא טרח להצדיק התנהגותו ואך הכחיש המיוחס לו. כשהובהר לו שיזומן לשימוע, סירב להמשיך לעבוד עד למועד השימוע. גם בשימוע לא הביע העותר כל חרטה על התנהגותו ואמר, כי עליו לבצע עבודות השירות על מעשה שלא עשה - מה שגורם לו להתפרצויות. עורך השימוע המליץ על הפסקה מינהלית וכה הוחלט. יצוין, כי טענות ב"כ המשיבה גובו במסמכים, אשר צורפו לכתב תשובתה.
דיון
4. התנהגותו של העותר מלמדת, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי הוא לא הפנים כלל משמעותו של העונש, אשר הושת עליו בערעור. על כך אין חולק. העותר חי בתחושה, כי הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו, במקום העבודה אשר נקבע לו לשם ריצוי עונשו. העותר אינו מכיר בחובתו להתייצב במועדים אשר נקבעו על ידי הממונה או מי מטעמו ואינו מבין, כי הוא מרצה
עונש מאסר, אשר מחייבו בציות, ללא עוררין, להוראות הממונה ולהנחיות הבאים מטעמו, אשר הוסברו לו מבעוד מועד ועליהן הוא חתום. נוסף לכך, מצביעה התנהגותו של העותר, גם על זלזול,
במודע, בהוראותיו של בית המשפט.
5. גם טענתו של העותר, כי לא הוזהר "ברחל בתך הקטנה" - דינה להידחות. במקרה המתואר, כל אזהרה נוספת, מעבר לקבוע בהנחיות הממונה, לא הייתה משיגה את המטרה. במקום להביע חרטה עקב התנהגותו ולבקש להשלים את עבודות השירות, הבהיר העותר, כי יימנע מביצוע כל עבודה, עד אשר יסתיים השימוע בעניינו.
6. הריני ער לעובדה, שהפסקה מינהלית של עבודות השירות תביא לידי כך, שהמערער ירצה עונש כפול מזה אשר הושת עליו בבית משפט השלום, מלכתחילה.
יחד עם זאת, אין כל מנוס מדחייתה של העתירה, נוכח התנהגותו הבלתי סבירה של העותר. כפי שהבהרתי, העותר בעט ברגל גסה בבית המשפט ובמערכות האכיפה במדינה. הוא לא הביע כל צער על מעשיו ודומה, שאינו מוכן להכיר כלל בפסול בהתנהגותו. אי לכך, אין בידי לעשות דבר.
סיכומו של דבר
7. העותר יתייצב לריצוי עונשו, במאסר של ממש, ביום 1.8.06 בשעה 09:00, בבית המעצר, במגרש הרוסים שבירושלים.
לאור בקשת ב"כ העותר, הריני מעכב ביצועו של עונש המאסר ממש, עד ליום 3.9.06, על מנת לאפשר לעותר לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט העליון. תוגש בקשה כאמור תוך פרק הזמן הקבוע לכך, יעוכב ביצוע המאסר, עד למתן החלטה בבקשתו.
ניתנה היום א' בתמוז, תשס"ו (27 ביוני 2006) בהעדר.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים ולבאי כוחם
.