החלטה בתיק ע"פ 4834/05

           בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70805/05 שלא לעכב את ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המערער עד למתן פסק הדין בערעור שהוגש על-ידי המבקש על פסק דינו של בית-משפט השלום.

           המערער הורשע לפי הודייתו במספר עבירות של התפרצות לדירה, גניבה, גרימת היזק לרכוש, החזקת כלי פריצה, החזקת סכין שלא כדין, התפרצות למקום מגורים והפרת הוראה חוקית. בית משפט השלום גזר על המערער 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל ועשרה חודשי מאסר על תנאי. כמו כן הופעל נגד המערער עונש מאסר מותנה בן 8 חודשים, חלקו באופן חופף, כך שסה"כ נגזר על המערער עונש מאסר בפועל של 17 חודשי מאסר.   

           בית משפט השלום דחה את בקשת המערער לעכב את ביצוע עונש המאסר והמערער החל לרצות את עונשו ביום 21.4.05. המערער הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי וביקש לעכב את ביצוע העונש עד למתן פסק הדין בערעור. בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אהד) דחה את בקשתו ומכאן הערעור שבפני.

           בפני טוענת באת-כוח המערער, כי יש לעכב את ביצוע העונש. לטענתה, העבירות בהן הורשע המערער אינן חמורות, תקופת המאסר הנה קצרה וסיכויי הערעור טובים. לשיטתה קיים אף סיכוי שבית משפט של ערעור יאריך את התנאי לפי סעיף 85 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לאור אלה, נטען, קיים חשש כי הערעור יסוכל באם לא יעוכב ביצוע העונש. באת כוח המערער מוסיפה, כי המערער החל בהליך גמילה מסמים ובנסיבות אלו, גם שיקולי השיקום תומכים בעיכוב ביצוע עונש המאסר.

           המשיבה טוענת, כי לאחר הרשעתו, המערער לא הופיע משך מספר חודשים לדיוני בית המשפט. היא מוסיפה, שהמערער גם לא החל בהליך שיקומי, והסיכוי כי בית המשפט המחוזי יקבל את הערעור ויאריך את עונש המאסר על תנאי, הנו אפסי. בנוסף, טוענת המשיבה, כי העבירות לא בוצעו על-ידי המערער על רקע של שימוש בסמים. על כן, אין כל קשר בין גמילתו של המערער מהשימוש בסם לבין העבירות בהן הורשע.

           על-פי אמות המידה הנוהגות בעניין עיכוב ביצוע עונשי מאסר, כפי שנקבעו בפסיקה, (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241), אין מקום לעיכוב ביצוע גזר הדין במקרה שלפנינו.  

           הערעור אשר הוגש לבית המשפט המחוזי מופנה רק כנגד גזר הדין, והסיכוי שהעונש יופחת בצורה דרסטית, באופן שריצוי מיידי של העונש יסכל את הערעור, אינה מצדיקה לעכב את הביצוע. אשר לשיקולי השיקום, מקובלת עלי קביעתו של בית-משפט השלום לפיה:

"אני סבורה שאין עוד מקום לדחות את מתן גזר הדין כפי שעותרת ההגנה. לרשות הנאשם עמדו שנתיים (מאז יוני 03), להיעזר בשירות המבחן ובכל גורם אחר כדי להשלים תהליך טיפולי-שיקומי. מהתסקירים ומאי התייצבותו של הנאשם בביהמ"ש, עולה כי הוא לא עשה את הדרך והמאמץ המצופים ממנו. בשלב הנוכחי אין מקום להתחלה מחדש של הליך אבחון. התסקירים הקודמים, במיוחד הראשון, מציינים כי השימוש בסמים הוא סימפטום לאורח חייו השולי של הנאשם, ועל כן, גם אם הוא שומר על ניקיון מסמים, לא מדובר בשוני משמעותי שניתן לראות בו כהליך שיקומי".

           על אלה יש להוסיף, כי במקרה שלפנינו המערער החל בביצוע עונשו ומכאן שמדובר בהפסקת ריצוי העונש. במקרה כזה נקבע לא אחת, כי "משהחל נאשם לרצות עונש מאסר שנגזר עליו, נדרשים טעמים מיוחדים כדי להצדיק את קטיעת מהלכו של ריצוי העונש" (ראה: ע"פ 8605/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

           כשיקול נוסף נגד עיכוב הביצוע, יש לציין את היעדרותו של המערער מדיוני בית משפט השלום, מה שהביא להתליית ההליכים נגדו, ואת העובדה שגם לאחר שהדיונים חודשו נעדר המערער מהדיונים ובאותה תקופה אף נפתחו נגדו תיקים נוספים.

           התוצאה היא שערעור נדחה.

           ניתנה היום, י"ב בסיון תשס"ה (19.6.2005).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: