החלטה בתיק ע"א 8646-08-13

1.             ביום 24.11.13 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת עיקרי טיעון בערעור, ככל שתתקבל בקשת המשיב מיום 6.10.13 לצירוף ראיה חדשה (הקלטה של המערער על גבי דיסק).

2.             בתגובה לבקשה לצירוף ראיות חדשות טען המערער כי יש לדחות את הבקשה משלוש סיבות: האחת -  הבקשה אינה נתמכת בתצהיר של אדם כלשהו אשר הוא היה שותף לשיחה המוקלטת; השנייה - כי על פי חוו"ד מטעמו של המערער (מאת המומחה דורון בלדינגר), המשיב לא המציא למערער את ההקלטה המקורית, אלא עותק ממנה (עת על מנת לקבוע ממצאים מדויקים ואמיתיים מבדיקת ההקלטה יש להידרש להקלטה המקורית), ומבדיקה שביצע בכל זאת עולה בבירור כי נעשתה התערבות בהקלטה, ובלשונו של המומחה: " בהקלטה זו מצאתי מספר פרצי רעש ונקודות אשר מעלות חשד להתערבות מאוחרת בהקלטה, ביניהן מספר תזמונים בהם נשמע בליל מילים וחלקי הברות לא ברורות המעידים על התערבות מאוחרת בהקלטה...קיימים מספר פרצי רעש, שיכול והם נובעים כתוצאה מ'בישול' או התערבות מאוחרת בהקלטה"; השלישית - הנחת המערער כי מטרת המשיב בהגשת "ראיה עובדתית" נוספת הינה ניסיון לסתור את הגרסה העובדתית שהציג בבית משפט קמא, אשר ממילא נדחתה, בעוד שהמערער אינו מבקש לערער על הגרסה העובדתית בפני משפט זה, אלא, הוא מבקש להעלות טענות משפטיות הנוגעות לטעויות שנפלו בפסק דינו של בית משפט קמא; ולפיכך, ההקלטה אינה רלוונטית לערעור ואין מקום להגשתה.

3.             ביום 24.11.13, הגיב המשיב לטענות אלו, וטען כדלקמן: אל לו לבית המשפט להתעלם מקיומה של ראיה המצביעה על כך כי בבית משפט קמא המציא המערער גרסה להגנתו כדי לטשטש את מעשיו, העולים כדי עוולה פלילית ואזרחית; וכן, שיש בה כדי להוכיח על התנהלות מצד המערער המהווה הטיית הליכי משפט והונאת השופטים בהליכים השונים. לטענת המשיב, הגרסה העובדתית העולה מן ההקלטה, והמקעקעת את מהימנות המערער, יש בה כדי לייתר את טענותיו המשפטיות, משהן נשענות על עובדות שקריות; והיא מחזקת את מסקנת בית משפט קמא, אשר ממילא לא התרשם ממהימנותו של המערער. מוסיף המשיב, כי לבקשתו צורפו שני תצהירים, הן של מי שהקליט את המערער (מר שלום בן דוד) והן של מי שצרב את ההקלטה על הדיסק (מר יהודה כהן), ומהן עולה כי העותק שנמסר למערער הינו נאמן למקור, ולא נערכה בו כל השמטה או עריכה או התערבות חיצונית; בעוד שחוות הדעת של המומחה מטעם המערער הינה כוללנית, המומחה אינו מציין באילו מקומות בקלטת נשמעים פרצי רעש, והוא מתעלם מכך כי פרצי הרעש יכולים להיגרם, בין היתר, מנתונים פיסיים בסביבת מכשיר ההקלטה, כדוגמת חיכוך של מכשיר ההקלטה עם מכנסי המקליט, כך שהם אינם מוכיחים דבר בדבר מהימנות ההקלטה.

4.             המשיב מדגיש, כי המערער כלל אינו מתכחש לדברים שהוקלטו, כי אם טוען שהקלטת "מבושלת", בעוד שאינו מציין אילו קטעים "נערכו" לדעתו, דבר אשר היה יכול לעשות בנקל מאחר שהוא זה אשר מוקלט בשיחה. כן מציין המשיב כי במקרה הדומה לענייננו, הותרה בפסיקה הבאת ראיות נוספות בערעור, על אף שנתגלו למבקשים טרם ניתן פסק הדין של בית המשפט קמא, ויפים הדברים לענייננו, אפוא, מקל וחומר, עת נתגלו הראיות החדשות לאחר שניתן פסק הדין של בית משפט קמא, כך שלא ניתן היה להציגן בשעתו.

5.             לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מזה ומזה, נחה דעתי כי דין בקשת המשיב לצירוף ראיות חדשות, להתקבל, וכנגזרת מכך תינתן למערער ארכה להגשת עיקרי טיעון מטעמו.

6.             תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984  (להלן: " התקנות") קובעת כך:  

(א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות.

(ב) התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את העניינים שבהם יש לצמצם את הראיות.

          לכך יש להוסיף כי מן המפורסמות הוא שהגשת ראיות חדשות במסגרת ערעור, תותר בנסיבות בהן המבקש לא ידע אודות ראיות אלו עובר למתן פסק הדין בערכאה קמא, ולא יכול היה לגלותן תוך שקידה סבירה, בהנחה שנהג בתום לב (ע"א 801/89 כהן נ' שבאם, פ"ד מו(2) 136, 141; ע"א 3911/01 כספי נ' נס, פ"ד נו(6) 752, 768).

7.             ראשית אציין כי נוכחתי שהראיות שצירופן מבוקש כעת הגיעו לידי המשיב לאחר מתן פסק הדין בבית משפט קמא, והתרשמתי כי לא ניתן היה לצרפן תוך שקידה סבירה לתיק בבית משפט קמא, מאחר שהן המשיב והן בא כוחו לא ידעו ולא יכלו לדעת על קיומן של ראיות אלו, בזמנו.

8.             נוסף על כך, סבור אני כי עיון בטענות המשיב מעלה כי לראיות אלה חשיבות ממשית לעניין מהימנותו של המערער, מאחר שלסברת המשיב, ככל שהמערער יטען בבית משפט זה לעניין המערכת העובדתית שהקימה את הטענות המשפטיות שהוא מבקש כי ידונו בערעור, הרי שייתכן והן יפלו בזו אחר זו, משיש בהקלטה להנחתו כדי להוכיח כי המדובר במערכת עובדתית בדויה שהוצגה בפני בית משפט קמא, אשר יש בה כדי להכשיל אף את בית משפט זה. ודי בכך, לסברתי, על מנת לענות על דרישת " מכל סיבה חשובה אחרת" שבתקנה 457 לתקנות, מאחר שאף להנחתי, יכול והאמור בהקלטה ייתר את טענותיו המשפטיות של המערער ככל שתתקבל טענת המשיב כי אלה נבעו ממערכת העובדות "הבדויה" כביכול, שהוא נשען עליה (השוו: 105/05 שמעון דהאן נ' מישל קסון (10.11.05)).

9.             לפיכך אני רואה לנכון לקבל את הבקשה לצירוף ראיות חדשות, ובין היתר אף מן הסיבות הבאות: ראשית, מצאתי כי אף בית משפט קמא לא התרשם מן הגרסה העובדתית ששטח בפניה המערער, ולא אחת טען כי היא לא הוכחה כלל; והגשת הראיות החדשות עלולה לחזק מסקנה זו ולא להחליש אותה. שנית, המערער לא התכחש לאמור בהקלטה, ואך טען כי ההקלטה "בושלה", ברם לא ציין כיצד, ובאיזה אופן נערכו דבריו, אם בכלל. הוא הדין לעניין חוו"ד המומחה מטעם המערער, שאף לסברתי הינה כוללנית ואין להסיק ממנה ממצאים, מקום שהכשלים שצויינו בה לא פורטו ולא ניתן להם הסבר משכנע. שלישית, צירוף הראיות מתבקש למען תעמוד בפני בית המשפט התמונה העובדתית לאמיתה ואשורה, על מנת לנהל משפט צודק.

10.        סיכומו של דבר, הבקשה לצירוף ראיות מתקבלת.

11.        לנוכח מסקנתי זו, ניתנת בזו אורכה של שבעה ימים מהיום למערער, להגיש את עיקרי הטיעון מטעמו, תוך התייחסות לראיות החדשות שצורפו.

12.        המשיב יגיש את תגובתו לעיקרי הטיעון, עד ליום 24.12.13.

13.        למען הספר ספק, יודגש כי המועד הקבוע לשמיעת הערעור יישאר כפי שנקבע, ליום 29.12.13.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ד, 05 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: