החלטה בתיק ע"א 1407/13

א.             בקשות לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט גייפמן) מיום 3.1.13 בת.א. 1338-04. הערעורים שבכותרת והבקשות לעיכוב ביצוע מופנים כנגד קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר בטלותו של משכון שנרשם לטובתו של המערער בע"א 1409/13 (להלן אורי) על זכויותיו של המערער בע"א 1407/13 (להלן דן) בדירת פנטהאוז הידועה כגוש 3705 חלקה 629 תת חלקה 27 (להלן הדירה). 

רקע

ב.             הליכים משפטיים רבים עד מאוד התנהלו בנוגע לדירה, ותמציתם הובאה בפסק דינה של השופטת ארבל בע"א 5642/04 כוכבי נ' גזית קונסוליום השקעות ופיתוח בע"מ (2006), הנזכר בפתח פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק הדין ניתן בתביעה שהגיש המשיב 1 בשני הערעורים (להלן ציון), בה נטען כי זכויותיו של דן בדירה הומחו לו במסגרת הסכם המחאת זכויות שנערך ביניהם על רקע הלוואות שנתן לדן, וכי מדובר בהמחאת זכויות מדרגה ראשונה. עוד נטען, כי ההמחאה מומשה בשנת 2003. ציון הוסיף וטען, כי משכון שנרשם לטובתו של אורי על זכויותיו של דן בדירה בשנת 1983 - בטל, הואיל ומדובר במשכון למראית עין.

ג.              ביום 8.8.08 ניתן צו מניעה זמני, האוסר על אורי ודן לבצע דיספוזיציה בדירה (פסק דינו של השופט - כתארו אז - גרוניס ברע"א 5866/07 כוכבי נ' כוכבי). צו המניעה הותנה באותה החלטה בהפקדת סך של 250,000 ש"ח.

ד.             ביום 19.3.09 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב צו כינוס לנכסיו של דן בגדר הליך פשיטת רגל שניזום על ידו (פש"ר 1125/09).

ה.             בפסק דינו מיום 3.1.13 קבע בית המשפט המחוזי (השופט גייפמן), כי עסקינן בהמחאת זכות על דרך השעבוד ולא בהמחאה על דרך המכר. נקבע, כי יש לדחות את הטענה בדבר מימוש עצמי של הדירה על ידי ציון, שכן זו "סותרת את הטענה העיקרית של ציון בדבר המחאת הזכויות בדירה על דרך המכר". עוד נקבע, כי טענתו של ציון לפיה יש לו קדימות בנשיה על הדירה צריכה להתברר בהליך בו יטלו חלק המנהל המיוחד שמונה בהליך פשיטת הרגל בעניינו של דן, הכונס הרשמי, הטוענים להיותם נושים מובטחים והטוענים להיות נמחים בהמחאות זכויות שקדמו להמחאת הזכויות של ציון, וכי יש להגיש בקשה בעניין לבית המשפט של פשיטת הרגל. באשר לתוקף המשכון שנרשם לטובתו של אורי נאמר, כי "הונחו בפני ראיות למכביר שהמשכון היה פיקטיבי ולא שיקף עסקה אמיתית". בהקשר זה צוין, כי "אין שום הגיון וסבירות שדן ימשכן את מלוא זכויותיו בדירת הפנטהאוז ללא הגבלת סכום תמורת הלוואה נטענת בסך 10,000 דולר בלבד, בה בעת ששווי דירת הפנטהאוז עולה לאין שיעור על סכום של 10,000 דולר". לפיכך הצהיר בית המשפט המחוזי על בטלות המשכון נרשם לטובתו של אורי בשנת 1983; הוטעם, כי קביעה זו אינה נסמכת על עדותו של ציון. אורי חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחה בסך 40,000 ש"ח.

הבקשות

ו.              הן דן והן אורי עירערו על קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר בטלותו של המשכון (ע"א 1407/13 וע"א 1409/13, בהתאמה). ביום 22.5.13 - שלושה חודשים לאחר הגשת הערעורים - הוגשו גם הבקשות לעיכוב ביצוע דנן.

ז.              בבקשתו של דן נטען, כי הוא משוכנע ש"בית משפט זה יפרש את העובדות באופן שיקבע כי לא נפל פגם בכריתת המשכון שנועד להבטיח החזר הלוואה למשיב 1 ולא להונות מאן דהוא". עוד נטען, כי "מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש בהינתן העובדה שב"כ הנאמן עושה שימוש בפסק הדין ביחס לבטלות המשכון לקידום הליכי פשיטת רגל". נטען, כי "עמדת הנאמן היא לקדם את התכנית שרקם עם משיב 1 [ציון -א"ר] ושאר בעלי דינו להשתלט על רכושו באמצעות הכרזתו כפושט רגל על אף שהמבקש אינו חייב להם מאומה". דן טוען כי, "אין לו חובות ויש לו רכוש ואין כל הצדקה להכריז עליו כפושט רגל". עוד טוען דן, כי הנאמן והוכנס הרשמי, ביחד עם ציון, מערימים עליו מכשולים לסיכול מכירתה של הדירה, וכי אלמלא צו המניעה הזמני שניתן, היה מוכר זה מכבר את הדירה ופורע את חובותיו.

ח.             אורי טוען אף הוא בלשון זהה, כי הוא משוכנע ש"בית משפט זה יפרש את העובדות באופן שיקבע כי לא נפל פגם בכריתת המשכון שנועד להבטיח החזר הלוואה למשיב 1 ולא להונות מאן דהוא". באשר למאזן הנוחות נטען, כי "בהתבסס על המשכון הרשום, לא הגיש המבקש הוכחת חוב כנגד המשיב 2 בהליכי הפש"ר והנאמן לא יכיר בחוב החדש שיווצר", וכי אם פסק דינו של בית המשפט המחוזי "לא יעוכב ויותלה כמבוקש, תוסר הבטוחה היחידה שיש לי לתשלום החוב". כן טען אורי להפחתת הערבון - בסך 40,000 ש"ח - שנקבע שעליו להפקיד במסגרת ערעורו (החלטת הרשמת בנמלך מיום 14.4.13), וכן לדחיית המועד להפקדתו.

הכרעה

ט.             לאחר העיון בבקשות, חוששני כי אין בידי להיעתר להן.

י.              ראשית אדרש למהותן של הבקשות; כאמור, הערעורים שהוגשו מופנים כנגד ההחלטה בדבר בטלותו של המשכון שנרשם לטובתו של אורי, ואינם מופנים כנגד החלטה אופרטיבית שניתן לעכבה. משכך נדמה, כי מדובר בבקשות לסעד זמני בערעור. מכל מקום סבורני, כי יש לבחון את הבקשות לגופן, וזאת בפרט נוכח התיקון לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013 (קובץ התקנות 7231 (תשע"ג) 868)), לפיו לאחר הגשת ערעור מצויה הסמכות לעכב ביצועו של פסק דין בידי ערכאת הערעור, אשר נכנס לתוקפו ביום 12.4.13.

יא.           כידוע, על המבקש עיכוב ביצוע או סעד זמני בערעור להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל - טובים; והשני, כי מאזן הנוחות, המתמקד בעיקרו בהשוואת הנזקים שייגרמו לצדדים אם לא ינתן הסעד הזמני או אם לא תעוכב ההחלטה, נוטה לטובתו (ראו, למשל, ע"א 7221/01 י.ג רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל (נ.י.ב), פ"ד נו(4) 178).

יב.           ראשית, על פני הדברים ומבלי לטעת מסמרות, סבורני כי בפני המבקשים ניצבות משוכות גבוהות באשר לסיכויי הערעור, באשר גם לשיטתם נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. שנית, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

יג.            אשר לטענותיו של דן; אין זה נהיר, מהו הקשר בין בטלותו של המשכון שנרשם על שמו של אורי, לבין הליכי פשיטת הרגל בהם מצוי דן. טענותיו של דן כי אין לו נושים, כי פרנסתו הופקעה וכי אין לו במה להאכיל את ילדיו - שייכות במובהק להליך פשיטת הרגל, ועל פני הדברים אינן רלבנטיות לביטול המשכון, וממילא אין ניתן לקבוע בהן ממצאים כלשהם. בהקשר זה יש לציין, כי ערעור שהגיש דן על הכרזתו כפושט רגל (ע"א 5825/11 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי), נמחק לבקשתו בפסק דין מיום 27.3.12 (הרשמת כהן-לקח). בקשה שהגיש דן לביטול הסכמתו למחיקת ערעור זה נדחתה בהחלטתה של הרשמת בנמלך מיום 16.5.13.

יד.           אשר לטענותיו של אורי; ראשית, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נאמר, בין היתר, כי "הרושם המתקבל הוא שהסכמי המישכון נרשמו ללא הגבלת סכום על הנכס בסמוך למועד שהיתה אמורה להסתיים הבוררות, ולהכריע בדבר זכויותיו של דן בדירה, וזאת כדי 'להגן' על דן מנושים - למטרותיו של דן ... לא נחתם הסכם הלוואה, לא פורטו במסמך בכתב סכום ההלוואה ותנאי הריבית שאמורים להתווסף לסכום ההלוואה הנטענת" (עמ' 23). בית המשפט אף ציין, כי גרסתו של אורי בדבר ההלוואות שכנטען העניק לדן לא נטענה בכתבי הטענות ובתצהירי עדות ראשית, והועלתה באיחור וללא הרשאה (עמ' 17 לפסק הדין). קביעות אלו מדברות בעדן. שנית, ובזיקה לטענתו של אורי בדבר אי-פניה לנאמן בנוגע לחוב הנטען, הנה תביעתו של ציון הוגשה בשנת 2004, ומני אז היה אורי מודע כי קיימת למצער אפשרות שהמשכון יבוטל; דן הוכרז כפושט רגל בשנת 2009. אורי אינו מסביר בבקשתו, מדוע חרף האפשרות האמורה לא פעל להבטחת זכויותיו הנטענות (ההלוואות שהעניק לדן) מול הנאמן. שלישית, דן טוען בבקשתו (סעיף 16), כי בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא פועל למכירתה של הדירה לשם פרעון חובותיו וביטול הכרזתו כפושט רגל. גם אורי טוען, כי דן פועל "למכור את דירת הגג כדי לפרוע את חובותיו לרבות החוב כלפי המבקש" (סעיף 10 לבקשתו); בנסיבות אלו, קיים קושי להלום את טענתו של אורי כי הוא עלול להימצא בפני שוקת שבורה. בהקשר זה יצוין, כי לטענתו של אורי (סעיף 4 להודעת הערעור שהגיש), ההלוואות שהעניק לדן הסתכמו ב-13,000 דולר, וכי כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ערכה של הדירה עולה לאין שיעור על סכום זה.

טו.           באשר לבקשתו של אורי לעכב את תשלום ההוצאות שהוטלו עליו, הנה בקשתו אינה מגלה, ולוא ברמז, מדוע אין ביכולתו לשלמן (נזכיר - מדובר ב-40,000 ש"ח), ומדוע, אם יזכה בערעורו, לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו. 

טז.           ואם בכל האמור לא סגי, הבקשות לעיכוב ביצוע הוגשו בחלוף כחמישה חודשים ממועד נתינתו של פסק הדין בבית המשפט המחוזי וכשלושה חודשים ממועד הגשת הערעורים, וגם לשיהוי זה משמעות בבקשות לעיכוב ביצוע.