החלטה בתיק סע"ש 34965-03-13

1.         בפני בקשה להעברת התיק העיקרי לשופט אחר או בלשון אחר: בקשה לפסול את עצמי מלדון בתיק העיקרי (להלן - הבקשה). הבסיס לבקשה הוא החלטת המותב מיום 9/7/13 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לסעד זמני שימנע מהמשיבות 1-2 לשנות את תפקידה ו/או לשנות את דרגתה ו/או מעמדה ו/או משכורתה עד להכרעה בתביעה העיקרית.

יצוין כי לאורך הבקשה עותרת המבקשת אך ורק לפסילת השופט ואולם בסיפא לבקשה מבוקש להעביר את התיק למותב אחר.

2.         במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי בית הדין קבע קביעות נחרצות לגבי מהימנותה ולגבי חוקיות ועדת השיבוצים וכן תוקפת את ההחלטה לגופא לעניין הרכב ועדת השיבוצים ולעניין גובה שכרה.

            בפתח הבקשה טוענת המבקשת כי הדין אינו מחייב את העברת הדיון לשופט אחר, אלא שרצוי לעשות כן בדומה להליך פלילי, כאשר השופט דן במעצר ולאחר מכן דן בתיק העיקרי.

            המבקשת מוסיפה וטוענת כי: "המבקשת חרדה שכבוד השופטת לא תוכל לסטות מקביעותיה שלה, והיא מבקשת על כן כי התיק ידון בפני שופט אחר שלא דן בתיק ולא מכירו".

            עוד טוענת המבקשת כי: " המוטו שמולך בכיפה בנושאים אלו הינו שהצדק לא רק צריך להעשות כי אם גם להראות. ואם אין בעיה מיוחדת שמונעת מינוי שופט אחר, נראה שרצוי שהתיק יידון כאמור בפני שופט חדש".

3.         המשיבות ביקשו לדחות את הבקשה.

            לטענת המשיבות 1-2 ההחלטה בהליך הזמני ניתנה על ידי כל המותב ולא על ידי השופטת לבדה ולפיכך, העלאת טענות אך ורק כנגד השופטת מלמדת על היות הבקשה קנטרנית, טורדנית וסתמית. עוד נטען כי אין בהחלטה בהליך הזמני משוא פנים או דעה קדומה המביאים לפסלותו  של שופט וכי אין ללמוד מההחלטה שבית הדין גיבש לעצמו עמדה ואינו פתוח לשכנוע בתיק העיקרי.

            המשיבות 1-2 הוסיפו וטענו כי במסגרת ההחלטה ציין בית הדין כי העובדות שנקבעו על ידו הן "עובדות לכאוריות", משמע אין המדובר בקביעת עובדות סופית אלא לצורך ההליך הזמני בלבד. המשיבות הפנו לסעיפים נוספים בהחלטה בהם בית הדין מסייג את קביעותיו בהליך הזמני. עוד נטען כי בניגוד לטענת המבקשת, קביעת עובדות לכאוריות יכולה להתבסס הן על עדויות הנשמעות בפני בית הדין והן באמצעות החומר הכתוב.

            באשר לטענות המבקשת בנוגע לנכונותן של הקביעות שנקבעו בהחלטתו של בית הדין נטען כי אין מקומן של טענות אלו בבקשת פסלות וכי הדרך הנכונה לתקיפת ההחלטה הינה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור.

            החלטה בהליך ביניים, אף אם נשמעו במהלכו ראיות וניתנה החלטה מנומקת, אין בה כדי ליצור חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים ואין בה כדי לנעול את דעתו של המותב. המבקשת יכולה לשכנע את מותב בית הדין לשנות את קביעותיו בהליך העיקרי על ידי הבאת ראיות מצידה.

            גם המשיבה 3 התנגדה לבקשה. לטענתה, במשפט אזרחי, בשונה מהדין הפלילי, המצב המקובל והנפוץ הוא שהשופט היושב בדין בבקשה לסעד זמני דן גם בתביעה העיקרית.

            בתגובה לתגובת המשיבה 3, טענה המבקשת כי תגובת המשיבה 3 היא כללית ואינה מתייחסת כלל לנימוקים המיוחדים שהועלו בבקשה.

דיון והכרעה

4.         סוגיית פסלות שופט או מותב מלישב בדין מעוגנת בסעיף 77א לחוק בית המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, אשר אומץ בסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969.

כידוע, המבחן לפסלות שופט או מותב מלישב בדין הינו " חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט", כשלשם כך יש צורך בנסיבות מוכחות, שעל פיהן קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים בניהול המשפט או לדעה משוחדת של נושא התפקיד השיפוטי כשקיומו של חשד או חשש אינם מהווים סיבה מספקת לפסילה [ראו למשל בפסק הדין שניתן לאחרונה על ידי כב' נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס בע"פ 4736/13 סאם עדות נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 7.7.2013)].

5.         מבחן האפשרות הממשית הינו מבחן אובייקטיבי ומכאן שאין די בכך שבעל דין יחוש, סובייקטיבית, כי השופט גיבש עמדה בלתי ניתנת לשינוי, אלא יש להראות כי מבחינה אובייקטיבית מכלול הנסיבות מצביע על חשש ממשי למשוא פנים [ בג"ץ 2184/95 גלברט נ. יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחרות, פ"ד מח(3) 573, ; ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן, פ"ד נא(4), 673]

            לפיכך, על המבקשת לשכנע בבקשתה שאף מנקודת מבט אובייקטיבית עולה קיומו של חשש ממשי, שדעתו של המותב שקיבל את ההחלטה גובשה עד כדי כך שלא יוכל להמשיך ולנהל את ההליך שבפניו באופן אובייקטיבי וענייני.

            כבר בנקודה זו נציין כי בענייננו לא קיימת כל עילה עניינית, מבוססת לפסילה בכלל ובשים לב לפסיקה, בפרט ועל כן דין הבקשה להידחות.