החלטה בתיק ס"ע 4017-07-11

1.         לפניי בקשה שהגיש הנתבע, יגאל עמי לייבר (להלן - המבקש) לפסילת תצהיר עדותו הראשית של התובע, GURUNG KALU (להלן - המשיב).

2.          תקציר העובדות הצריכות לענייננו -

א.         המשיב הינו עובד זר, אשר הגיש תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות בגין עבודתו אצל המבקש.

ב.         ביום 8.12.11 נשמעה עדותו המוקדמת של המשיב.

ג.          במהלך הדיון הציג ב"כ המבקש בפניי המשיב העתק מתצהירו אולם המשיב ציין כי הוא "לא בטוח מה זה המסמך הזה" ולאחר שנשאל שוב ציין כי הוא " לא מבין מה זה המסמך".

3.         לאור האמור, הגיש המבקש הבקשה שלפנינו לפסילת תצהיר עדותו הראשית של המשיב (להלן - הבקשה).

4.         טענות המבקש בתמצית -

א.         לא ניתן לייחס למשיב את האמור בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו, וזאת לאחר שהמשיב עצמו אמר כי הוא איננו מכיר את המסמך המתיימר להיות תצהיר העדות הראשית מטעמו, וכי אינו מבין את תוכנו.

ב.         בבר"ע 126/09 אבו עווד נ' שחף אבטחה ואח' מיום 4.3.09 (להלן - עניין אבו עווד) קבע בית הדין הארצי כי "אין להקל ראש בדרישה לפיה על נותן התצהיר להיות מודע לתוכנו, להסכם ולחתום עליו לאחר שהוזהר כדין".  

ג.          לאור עניין אבו עווד יש לפסול את התצהיר, אשר מהווה את לב ליבו של ההליך, שכן הוכח כי המשיב כלל לא היה מודע לכתוב בתצהיר. 

ד.         התצהיר נכתב בשפה העברית וזאת למרות שהמשיב דובר את השפה הנפאלית ואיננו דובר ואף אינו קורא את השפה העברית. העובדה שהמשיב אינו מודע לכתוב בתצהיר, אשר נכתב לא בשפתו שלו, שומטת את הקרקע מתחת למסמך זה.

5.         טענות המשיב בתמצית -

א.         אין מקום לפסול את תצהיר העדות הראשית בשל העובדה שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה מחודש לאחר שנשמעה עדותו המוקדמת של המשיב (ביום 8.12.11). 

ב.         אין ממש בבקשה ודבריו של המשיב הוצאו מהקשרם. המשיב היה מודע היטב לתוכנו של התצהיר, הוא עצמו חתם עליו, זיהה את חתימתו ואף נחקר על תוכנו.

ג.          עניין אבו עווד כלל אינו נוגע לענייננו שכן שם נקבע כי המערער כלל לא היה ער ומודע למפורט בתצהירו ואף לא היה בטוח שחתם על התצהיר ולא כך הוא בענייננו.

ד.         הבקשה הינה ניסיון לצמצם את נזקי המבקש אשר לא חקר את המשיב בחקירה נגדית אודות הסוגיות שבמחלוקת ואף לא עימת אותו עם מסמכים וטענות שיש בהן כדי להדוף את גרסתו העובדתית.

דיון והכרעה -

6.         ככלל, פסילת תצהיר מהווה סנקציה חמורה, שמשמעה למעשה מניעת הבאת העדות על ידי מגיש התצהיר. פסילה כגון זו תעשה במקרים קיצוניים בלבד ולא כדבר שבשיגרה [ברע 893/05 עודד מנור נ' נחום פבר, 25.12.2005]. אולם, הלכה פסוקה היא כי אין כל ערך לתצהיר משנתגלה כי נותן התצהיר חתם עליו מבלי שידע על מה הוא חתם [ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס סאטא, 24.1.06; ע"א 591/70 אליהו מזוז נ' ראובן חדד, פ"ד כה(2) 169]. קל וחומר כאשר בית הדין מתרשם כי קיים ספק אם נותן התצהיר חתם על תצהירו.

7.         לאור האמור לעיל, יש לבחון האם עולה מעדותו של המשיב כי המשיב חתם על תצהירו והיה מודע לתוכנו. בשל חשיבותם של הדברים אצטט את הפרוטוקול במלואו ככל הנוגע לעניין זה: