החלטה בתיק ס"ע 33405-08-10

עניינה של החלטה זו - בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות ולחלופין בקשה למחיקת עילות התביעה שהתיישנו וחיוב התובע להגיש כתב תביעה מתוקן.

1.         הנתבעת היא חברה עירונית, המנהלת רשת של מתנ"סים בעיר אשדוד ומצויה בבעלות עיריית אשדוד.

2.         התובע עבד אצל הנתבעת כמדריך וכמנהל חדר כושר במתנ"ס "בית לברון" (להלן - " המתנ"ס") החל מיום 1.3.99 ועד ליום 25.1.03. בנוסף, סיפק התובע למתנ"ס ציוד כושר המצוי בבעלותו הפרטית (להלן - " הציוד הפרטי"; רשימה של הציוד הפרטי, שעליה חתמו, בין היתר, התובע ומנהל המתנ"ס צורפה כנספח ג' לכתב התביעה).

במהלך תקופת עבודתו במתנ"ס שהה התובע בשתי חופשות מחלה ממושכות למדי, האחת עקב תאונת עבודה (מיום 18.11.99 למשך כחצי שנה), והאחרת עקב תאונת דרכים (מיום 23.6.00 ועד ליום 14.6.01).

            ביום 25.12.02 נמסר לתובע מכתב פיטורים (נספח ח' לכתב התביעה), שבו נמסר לו כי החל מיום 25.1.03 יסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, וכך היה.

כתב התביעה

3.         ביום 7.4.09 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת לתשלומים שונים שהוא זכאי להם, לטענתו, בשיעור כולל של 362,430 ש"ח. לדבריו, סיכם מראש עם מנהל המתנ"ס, כי בבוא העת יפוצה בגין השימוש בציוד הפרטי, אלא שהדבר לא נעשה. עוד טוען התובע כי בתקופה שבה שהה בחופשת מחלה ממושכת נגנב חלק מהציוד הפרטי והמתנ"ס לא עמד בהתחייבותו לפצותו על כך. טענה נוספת בפי התובע היא כי לבקשת המתנ"ס ביצע עבודות שיפוץ נרחבות בחדר ההתעמלות (להלן - " עבודות השיפוץ"), ועל אף שמנהל המתנ"ס התחייב לשלם לו על כך, לא נעשה כן. בהקשר זה טוען התובע, כי בסמוך ליום 15.8.01, זמן רב לאחר ביצוע עבודות השיפוץ ובסמוך לאחר שובו לעבודה מחופשת המחלה ששהה בה בעקבות תאונת הדרכים שעבר, ערך מנהל המתנ"ס "סיכום דברים" שנוסח על ידו בדיעבד ובאופן חד צדדי (נספח ו' לכתב התביעה), ובמסגרתו ניסה לשנות את הסכמות הצדדים בעניין עבודות השיפוץ בחוסר תום לב מוחלט. התובע ורעייתו סירבו לחתום על מסמך זה.

התובע מוסיף וטוען כי החל מחודש 11/02 ניהל עם מנהל המתנ"ס " התחשבנות כספית כוללת להסדרת כלל ההיבטים הכספיים הנ"ל שבין הצדדים", ועקב חילוקי דעות ביחס לגובה הפיצוי סוכם כי התובע ימציא הערכת שווי של צד ג' שהיה מוסכם על הנתבעת. ביום 5.2.03 קיבל התובע מהמתנ"ס שיק כ" פיצוי בגין פחת מכשירי חדר כושר וחוסרים בציוד" (נספח ט' לכתב התביעה), אלא שסך התשלום עמד על 12,000 ש"ח בלבד, ולדברי התובע היה אך מקדמה על החשבון, כך אף רשום על ספח השיק (נספח ט' הנ"ל). כן טוען התובע כי על אף שהמציא במועד מאוחר יותר את הערכת השווי שסוכם שימציאה, חזרה בה הנתבעת מכל התחייבויותיה כלפיו, סירבה לשלם לו את יתר הכספים המגיעים לו ממנה, ובכלל זה כספים שהיה זכאי להם כתוצאה מיחסי העבודה ששררו בין הצדדים.

            התובע טוען כי הנתבעת דחתה אותו ב"לך ושוב" וגרמה לו להבין כי הכספים המגיעים לו ישלומו לו ממש בקרוב, אולם לא כך היה. לדבריו, רק ביום 20.12.05 שילמה לו על משכורת חודש 3/03 (נספח י' לכתב התביעה); ביום 13.2.06 העבירה לו תשלום נוסף כמשכורת חודש 3/03 כ"מקדמות" (נספח י"א לכתב התביעה); ורק ביום 19.3.06, למעלה מ-3 שנים מאז פוטר, מסרה לו טופס 161 (נספח י"ב לכתב התביעה).

            ביום 10.12.08, לאחר שדרישותיו נדחו על ידי הנתבעת, פנה אליה בא כוחו אולם אף פנייתו נדחתה ועל כן הוגשה התביעה - כאמור, ביום 7.4.09.

כתב ההגנה

4.         הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו טענה, בין היתר, כי הבאת הציוד הפרטי למתנ"ס נעשתה על ידי התובע בהתנדבות; כי התובע השאיר את הציוד הפרטי במתנ"ס משום שלא היה מוכן לפנותו, לא היה לו מקום לאחסנו ומתוך אדישות לגורלו; כי התובע הוא שביקש לשפץ את חדר ההתעמלות של המתנ"ס על מנת שישמש באופן בלעדי את רעייתו להעברת שיעורי התעלמות, ומנהל המתנ"ס לא התחייב לשלם לו על כך; כי אם נעלם חלק מהציוד הפרטי הרי שהתובע הוא זה שלקח אותו מבלי להודיע על כך לנתבעת; כי הנתבעת שילמה לתובע סכום מסוים לפנים משורת הדין בגין ציוד שנגנב או הושחת; כי העיכוב בהעברת כספים לתובע נבע מהתנהלותו בעניין פירעון הלוואה שנטל מבנק לאומי ושהנתבעת ערבה לה. 

5.         לכתחילה הוגשה התביעה בבית משפט השלום באשדוד. הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ומחמת התיישנות. בהחלטה מיום 12.5.10 (כב' הש' חדש) הועבר התיק בהסכמת הצדדים לבית הדין, מבלי שהוכרעה סוגיית ההתיישנות.

הבקשה דנן

6.         ביום 8.3.11, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, הגישה הנתבעת את הבקשה דנן. הנתבעת טוענת שכיוון שהתביעה הוגשה ביום 7.4.09, כל עילת תביעה שנוצרה לפני יום 6.4.02 - התיישנה. וזוהי התייחסות הנתבעת לעילות התביעה השונות:

א. פיצוי בגין ציוד שנגנב - התובע טוען כי חלק מהציוד הפרטי נגנב בזמן שהיה בחופשת מחלה; כי כאשר שב מחופשת המחלה ביום 14.6.01 הבחין בכך; כי הובטח לו פיצוי בשל כך; וכי אף שולם לו חלק מסכום הפיצוי. לאור זאת, טוענת הנתבעת, עילת תביעה זו נוצרה ביום 14.6.01 ועל כן היא התיישנה עוד ביום 14.6.08.

ב. פיצוי בגין עבודות השיפוץ - הנתבעת טוענת כי התובע במכוון נמנע מלציין את מועד ביצוע עבודות השיפוץ, אולם מדבריו-הוא עולה כי התחייבותו הנטענת של מנהל המתנ"ס לשלם לו עבור עבודות השיפוץ היתה לפני יום 23.6.00, וכי ביום 15.8.01 ניסה מנהל המתנ"ס לחזור בו מהתחייבותו ולהחתים את התובע ואת רעייתו על סיכום דברים. לטענת הנתבעת, אף אם נתייחס למועד המאוחר יותר, הרי שעילת תביעה זו התיישנה לכל המאוחר ביום 15.8.08.

ג. פיצוי בגין דמי שימוש ראויים בציוד הפרטי - התובע טוען כי היה על הנתבעת לשלם לו דמי שימוש ראויים בציוד הפרטי עבור התקופה שבה השתמשה בציוד זה, היינו עבור תקופת עבודתו, שנסתיימה ביום 25.1.03. לטענת הנתבעת, כיוון שתביעת התובע הוגשה ביום 7.4.09, הרי שעילות תביעה שנוצרו ברכיב זה לפני יום 7.4.02 התיישנו.

לאור כל האמור לעיל נתבעת הנתבעת להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות ולחלופין על מחיקת עילות התביעה שהתיישנו ולחייב את התובע להגיש כתב תביעה מתוקן.