1. לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהליך זה בהעדר הגנה ביום 15.3.2012.
רקע הדברים
2. המשיב הגיש לבית דין זה ביום 15.1.2012 תביעה נגד המבקש (להלן גם:
העובד), שהועסק על ידו, כפי הנראה, בתחנות דלק שהיו בניהולו בין השנים 2007 ל - 2010. לפי הנטען בכתב התביעה, העובד, שהיה אחראי בתקופה מסויימת על משכורות העובדים, השתכר תשלומים ותוספות שכר החורגות מן ההסכמות בינו לבין המשיב, והמשיב תבע את השבתם במסגרת התביעה שהגיש. בנוסף, תבע המשיב מן העובד תשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת.
3. סמוך לאחר הגשת התביעה, המציא המשיב לבית הדין אישור מסירה של כתב התביעה לידי המבקש. האישור נתמך בתצהיר המוסר, ממנו עלה כי חלף המועד להגשת כתב ההגנה מטעם המבקש. לפיכך, ניתן ביום 15.3.2012 פסק דין על יסוד כתב התביעה, במסגרתו חוייב העובד לשלם למשיב את הסכום הנתבע, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח (להלן:
פסק הדין).
4. העובד הגיש ביום 31.5.2012 בקשה לביטול פסק הדין, היא הבקשה שלפני.
טענות הצדדים בבקשה
5.
לטענת המבקש, דבר הגשת התביעה נודע לו לראשונה בעת שקיבל את פסק הדין לידיו ביום 24.5.2012. המבקש מאשר אמנם, כי ביום 12.1.2012 פנה אליו אחד מעובדי המשיב, וביקש למסור לו מעטפה מאת המשיב. אלא שלטענתו, הוא סבר שמדובר בתגובה למכתב דרישה שנשלח למשיב מאת עורך דינו (של המבקש), ולפיכך הודיע למוסר כי יש לשלוח את המעטפה לעורך דינו, והמעטפה לא נמסרה לידיו. לטענת המבקש, נסיבות אלה אינן עולות כדי המצאה כדין של כתב התביעה.
עוד טען המבקש, כי סיכויי הגנתו בתביעה גבוהים, באשר לטעמו המשיב הוא שנדרש לשלם לו כספים בגין תקופת עבודתו וסיומה, כנתבע על ידו במסגרת הליך אחר התלוי ועומד לפני בית דין זה (דמ"ש 4163-03-12).
6.
המשיב ביקש להותיר את פסק הדין על כנו, תוך שטען, כי מסר למבקש את כתב התביעה במסירה אישית ביום 12.1.2012, וכי למיטב ידיעתו, המבקש עיין במעטפה, היה מודע לתוכנה, ואף הביא אותו לידיעת עובדים אחרים, אולם מטעמיו, בחר שלא להגיש את כתב ההגנה במועד.
7. החלטה זו ניתנה על יסוד כלל החומר שבתיק בית הדין, לאחר שהצדדים נתנו הסכמתם לכך.
הכרעה
8. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת כלל נסיבות העניין, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין, תוך חיובו של המבקש בהוצאות.
9. בכל הנוגע להחלטה בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד, התייחסה ההלכה הפסוקה לשני מצבים:
האחד - מצב בו נפל פגם בפסק הדין שניתן על פי צד אחד, בדרך כלל בשל העדר המצאה כדין של כתבי בי-דין למבקש הביטול. במצב דברים זה, יורה בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, על ביטול פסק הדין ויתן למבקש את יומו בפני בית הדין.
המצב האחר - עוסק בסמכותו של בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעתו, אף אם לא נפל בו פגם פרוצדורלי. בנסיבות אלה, יביא בית הדין בחשבון את סיבת מחדלו של מבקש הביטול ואת סיכויי הגנתו או הצלחתו בהליך. (ראו: ר"ע 526/83
פרושינובסקי נ' שירסון
כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז(4) 485; אורי גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית (תשס"ט), עמודים 371-374).
בעניין אחרון זה נפסק, כי השאלה בדבר סיכויי הגנתו של מבקש הביטול היא העיקר, בעוד לסיבת מחדלו נודעת חשיבות משנית. לפיכך, ככלל, שעה שקיימת הגנה לכאורה, או שלבעל הדין סיכוי להצליח בתביעתו, מן הראוי לתת לבעל הדין את יומו בבית הדין, וליתן פסק דין לגופו של עניין (דב"ע נב/48-3
הפלחה - הראל, פד"ע כד 418, 421), ולהביא לידי ביטוי את מחדליו בדרך של פסיקת הוצאות (דב"ע נב/155-9
סולתם - אסרף, פד"ע כד 279, 280).
בית הדין הארצי התייחס לעניין זה בע"ע 1462/02
רולס יוסף אדריכלים בע"מ - דב חוסטצקי, ניתן ביום 5.1.03) כדלקמן:
"בית דין זה חזר ושנה לא אחת, כי בפגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה. אכן, ייתכנו גם ייתכנו מקרים בהם התנהגותם של בעלי הדין, או מי מהם, תחייב הפעלתה של הסנקציה הקבועה בתקנה 49 לתקנות. אולם, אין לדבוק במורה הדרך הפורמאלי בלבד, אלא ליתן את הדעת לכלל נסיבותיו של המקרה, באופן שהצדק לא רק ייעשה, כי אם גם ייראה".
10.
בענייננו. המבקש מאשר בטיעוניו, כי המשיב, באמצעות אחד מעובדיו, ביצע מסירה של כתב התביעה לידיו ביום 12.1.2012, אולם לטענתו, הוא לא עיין במעטפה, מאחר וסבר כי מדובר במכתב שעוסק בעניין אחר. גירסה זו של המבקש עולה בקנה אחד עם תצהיר שהגיש מוסר המעטפה לבית הדין ביום 11.3.2012, במסגרתו הצהיר, כי מסר את המעטפה למבקש ביום 12.1.2012, אולם הוא סירב לחתום על קבלתה. בנסיבות אלה, בהן המעטפה נמסרה לידיו של המבקש, אולם הוא בחר מטעמיו שלא לעיין בה או לא לקבלה, לא ניתן לומר כי נפל פגם בפסק הדין המצדיק את ביטולו מחובת הצדק.
