החלטה בתיק ס"ע 14226-06-10

1.         לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בהליך זה ביום 17.1.2011 ולחלופין, לעיון חוזר בהחלטת בית הדין מיום 26.12.2011.

השתלשלות ההליכים

2.         המשיב הגיש לבית דין זה ביום 8.6.2010 תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו אצל המבקש, וסיומה.

3.         המבקש לא הגיש כתב הגנה מטעמו, וביום 17.1.2011 ניתן פסק דין על יסוד כתב התביעה. במסגרת פסק הדין, חוייב המבקש בתשלום הזכויות להן עתר המשיב בכתב התביעה, ובהן, פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנה בשיעור מלא, החל מיום 1.11.2009 (להלן: פסק הדין).

4.         המבקש הגיש לבית הדין ביום 13.4.2011 בקשה לביטול פסק הדין, בצירוף כתב הגנה מטעמו. במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין טען המבקש, כי לא הגיש את כתב הגנה במועד בשל מחלת ריאות קשה ממנה סובל אביו, שהצריכה שהות צמודה עימו ולא אפשרה לו לטפל בענייניו. עוד טען, כי קיבל את פסק הדין לידיו רק ביום 10.3.2013. לגופה של תביעה טען המבקש, כי לא פיטר את המשיב, כי המשיב עבד במשרה חלקית בהתאם לדיווחים המופיעים בריכוז הנתונים ממדור תשלומים, וכי זכויותיו של המשיב שולמו באמצעות מדור תשלומים.

5.         דיון בבקשה לביטול פסק הדין התקיים לפני כב' הרשמת גרשון-יזרעאלי ביום 1.11.2011. כנדרש בהחלטת הרשמת מיום 1.11.2013, הגיש המבקש לבית הדין מסמכים לתמיכה בטענתו בעניין מצבו הרפואי של אביו. המשיב טען בתגובתו, כי אין במסמכים הרפואיים שהגיש המבקש לבית הדין כדי להצדיק את ביטול פסק הדין, הואיל והם אינם מתייחסים לתקופה הסמוכה להגשת התביעה, אלא לתקופה שתחילתה מספר חודשים לאחר מכן.

6.         בהחלטת בית הדין מיום 13.11.2011, התבקשה תגובת המבקש לטיעוני המשיב בהתייחס למסמכים הרפואיים. המבקש לא פעל כנדרש בהחלטה ולא הגיש תגובתו. לפיכך, הורתה כב' הרשמת גרשון-יזרעאלי בהחלטה מיום 26.12.2011,  על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין מיום 17.1.2013. הרשמת קבעה בהחלטתה, כי פסק הדין נמסר למבקש בחודש ינואר 2011 ואילו הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לבית הדין רק בחודש אפריל 2011. עוד קבעה, כי המסמכים הרפואיים שהציג המבקש בדבר מצב בריאותו של אביו הינם מחודש דצמבר 2010, וכי המבקש לא הציג כל ראיה בדבר מניעה חיצונית מהגשת הבקשה לביטול פסק הדין במועד. לפיכך, נקבע בהחלטת הרשמת, "אף אם היתה מוגשת בקשה להארכת מועד, לא היה מקום להארכת המועד".

7.         ביום 28.11.2012, בחלוף קרוב לשנה ממועד מתן ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין, הגיש המבקש לבית הדין בקשה נוספת לביטול פסק הדין ולחלופין לעיון חוזר בהחלטה מיום 26.12.2011. בקשה זו היא העומדת להכרעתנו במסגרת החלטה זו.

טיעוני הצדדים בבקשה

8.         לטענת המבקש, מחדליו בניהול ההליך לא נבעו מזלזול בבית הדין או בהחלטותיו, אלא נעוצים במצבו הרפואי של אביו. בכל הנוגע לסיכויי הגנתו טען המבקש, כי לא פיטר את המשיב; כי נסיונותיו לחדש את רישיון העבודה של המשיב לא צלחו; כי המשיב עבד במשרה חלקית, כעובד יומי, בהתאם לדיווחים למדור תשלומים; וכי זכויותיו של המשיב שולמו באמצעות מדור תשלומים.

9.         המשיב הגיש תגובתו לבקשה במסגרתה טען, כי המבקש לא הצביע על כל טעם המצדיק שינוי מהחלטת בית הדין מיום 26.12.2011. לטעמו, אין מקום להגשת בקשה נוספת לביטול פסק דין, לאחר שבית הדין דחה את הבקשה בהחלטה מיום 26.12.2011. המשיב עדכן את בית הדין, כי פתח תיק הוצאה לפועל על פי פסק הדין, וכי שולמו במסגרתו מספר תשלומים במסגרת תיק האיחוד של המבקש.

10.       דיון בבקשה התקיים לפני ביום 24.1.2013. במסגרת הדיון, עדכן ב"כ המשיב את בית הדין, כי יתרת החוב לגבייה בתיק ההוצאה לפועל על פי פסק הדין נכון לחודש דצמבר 2012, עומדת על סך של 198,000 ש"ח.

הכרעה

11.       לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ועיון בכלל החומר שבתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי בין זכויותיהם הדיוניות והמהותיות של הצדדים, מצדיק את קבלת הבקשה לביטול פסק הדין, בכפוף להפקדת חלק מהסכום הפסוק בקופת בית הדין, ותוך חיוב המבקש בהוצאות שיביאו לידי ביטוי את מחדליו בניהול ההליך, כפי שיפורט להלן .

תשתית נורמטיבית

12.       אמות המידה להכרעה בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד נקבעו בהלכה הפסוקה, שהתייחסה לשני מצבים. האחד - מצב בו נפל פגם בפסק הדין, בדרך כלל בשל העדר המצאה כדין של כתבי בי-דין למבקש הביטול. במצב דברים זה, יורה בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, על ביטול פסק הדין ויתן למבקש את יומו לפני בית הדין.

המצב האחר - עוסק בסמכותו של בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעתו, אף אם לא נפל בו פגם פרוצדורלי.  בנסיבות אלה, יביא בית הדין בחשבון את סיבת מחדלו של מבקש הביטול ואת סיכויי הגנתו או הצלחתו בהליך. (ראו: ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז(4) 485; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית (תשס"ט), עמודים 371-374). ככל שהטיעונים בהתייחס לשיקול האחד משכנעים יותר ובעלי משקל, פוחת המשקל שיש ליחס לשיקול האחר (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, 139).

13.       בהתאם להלכה הפסוקה, השאלה בדבר סיכויי הגנתו של מבקש הביטול היא העיקר, בעוד לסיבת מחדלו נודעת חשיבות משנית. לפיכך, ככלל, שעה שקיימת הגנה לכאורה, או שלבעל הדין סיכוי להצליח בתביעתו, מן הראוי לתת לבעל הדין את יומו בבית הדין, ליתן פסק דין לגופו של עניין (דב"ע נב/48-3 הפלחה - הראל, פד"ע כד 418, 421), ולהביא לידי ביטוי את מחדליו בדרך של פסיקת הוצאות (דב"ע נב/155-9 סולתם - אסרף, פד"ע כד 279, 280).

14.       בהקשר זה, עמד בית הדין הארצי לעבודה לא פעם על מדיניותם של בתי הדין לעבודה "לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם " (ראו למשל: בר"ע 27507-08-10 המתכת מ. פלזנשטיין בע"מ - מיכאל סיגנביץ, ניתן ביום 27.12.2010 וההפניות שם; ראו גם ע"ע 18290-10-11 עביר קורדייה - בית ספר אל עהד אלמוצגיה, ניתן ביום 4.6.2012, בפיסקה 17 לפסק הדין). נפסק, כי במקרים המתאימים, ניתן לרפא את הפגם שבאי קיום סדרי הדין, לרבות אי עמידה בזמנים שנקבעו בדין, בפיצוי כספי לצד שכנגד או לאוצר המדינה, כדי שלא תפגע זכותו המהותית של מי שחרג מן הכללים ולא ייגרם עיוות דין (ע"ע 1160/02 עיריית סח'נין - אח'סאן ח'לאילה, 19.9.2002) .