ס"ע
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
|
1412-10
15/03/2011
|
בפני השופט:
דיתה פרוז'ינין - נשיאה
|
| - נגד - |
התובע:
קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל
עו"ד מיכל פינברג-דורון
|
הנתבע:
1. ענת אופיר
2. נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה
עו"ד אלי בן טובים
|
| החלטה |
1. לפניי בקשת הנתבעת להוציא את נספח ו' לתצהיר התובעת מתיק בית הדין, ולמחוק את הסעיפים 16 ו-25 (פסקה שנייה) לתצהירה, הנוגעים לנספח זה.
2. ואלה נימוקי הבקשה:
א. נספח ו' לתצהיר התובעת הינו תמליל של דברים שנאמרו במסגרת משא ומתן לפשרה שנוהל בין הצדדים, וככזה הינו חסוי ואינו קביל.
ב. ביום 9.03.10 ניתנה החלטת בית הדין (כב' השופט דניאל גולדברג) במסגרת הדיון בהליך הזמני, ובה נקבע כי חל חיסיון על הדברים אשר נאמרו במסגרת המשא ומתן לפשרה. החלטה זו מהווה השתק פלוגתא, והתובעת מנועה מלהעלות טענה זו בשנית.
3. מנגד טוענת התובעת כי:
א. הנתבעת ויתרה זה מכבר על החיסיון, כאשר השתמשה היא עצמה, בדברים ובמסמכים שנאמרו במסגרת המשא ומתן. משכך היא מושתקת מלהעלות את טענה זו.
ב. מניעת הפליה מחמת גיל הינה אינטרס ציבורי בעל חשיבות רבה, והוא מצדיק חריגה מן הכלל, והצגת מסמכים שהוחלפו במהלך המשא ומתן לפשרה.
ג. קביעות שנקבעו במסגרת הליך זמני הינן קביעות לכאוריות אשר אינן יכולות להקים טענת השתק פלוגתא.
4. אין מחלוקת כי התמליל שהוגש חושף את תוכן המשא ומתן לפשרה שנוהל בין הצדדים.
5. כאמור טוענת התובעת כי הנתבעת ויתרה על החיסיון בכל הנוגע למשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, כאשר השתמשה, היא עצמה, בדברים ובמסמכים שהועלו במסגרתו. עיון במסמכים שאליהם מפנה ב"כ התובעת, מעלה כי לא מדובר במסמכים ובחילופי דברים שנאמרו במסגרת המשא ומתן. כל הדוגמאות נוגעות למשא ומתן שהתנהל בין הצדדים עובר לפיטורי התובעת וטרם נעשה שימוע בעניינה. זאת, בשונה מהליך המשא ומתן לפשרה שהתנהל לאחר הפיטורים ולאחר שהוגשה בקשה לצו מניעה זמני להחזרתה לעבודה.
אף בעדותו של מר יואב שרון, שהעיד מטעם הנתבעת, אין כדי לסייע לתובעת, משלא ניתן במסגרתה ולו פרט אחד אודות הליך הפשרה ותוכנו, וכל ההתייחסות היא לעצם קיום הפגישה בין הצדדים וכוונת התובעת להגיש תביעה, הא תו לא.
6. ואולם, עיון בתוכן התמליל, המתעד את הליך המשא ומתן לפשרה, מעלה כי אכן יש בו אמירות הרלבנטיות לטענת התובעת בעניין הפליה מחמת גיל (עמ' 32 ש' 18-23, עמ' 33-34 ש' 22-23 ו-1-2 בהתאמה).
אכן נפסק כי:
"... מסמכים ודברים שהוחלפו בין צדדים במסגרת משא ומתן לפשרה אינם קבילים במשפט ולא ניתן להגישם, להציגם או לקבוע על יסודם ממצאים בהליך המשפטי..." (בר"ע 274/09
ירושלמי נ' שיא פתרונות כלכליים בע"מ, סעיף 3 להחלטת הנשיא סטיב אדלר, כתוארו דאז, ניתן ביום 5.07.09)).
עוד נקבע בעניין זה כי:
"...כלל הוא כי מסמכים ודברים שהוחלפו בין צדדים במהלך משא ומתן לקראת פשרה אינם קבילים במשפט. משמעות הדבר כי לא ניתן להגיש את המסמך או להציג את הדבר במשפט, ולא ניתן לקבוע על יסודם ממצאים כלשהם... המטרה שביסוד כלל זה הינה עידוד פשרות ומניעת התדיינויות ממושכות בין כתלי בית המשפט..." (רע"א (עליון) 2235/04
בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי, פס' 16 להחלטה (ניתנה ביום 27.06.06)).
ואולם,
כלל זה אינו מוחלט, וקיימים מקרים חריגים שבהם יותר לעשות שימוש במסמכים אלו בהליך משפטי:
"...כדרכם של מרבית החסיונות, בין הסטטוטוריים ובין ההלכתיים, ייתכנו מצבים חריגים שבהם
אינטרס ציבורי רב משקל עשוי לגבור על ערך החיסיון ההלכתי ולהצדיק גילויו של החומר החסוי..." (
עניין דיסקונט, פס' 18 להחלטה).
בית הדין הארצי הביע גם כן עמדה דומה בעניין זה, באומרו:
