החלטה בתיק מ"ת 9724-12-12

1.         זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב אישום המייחס לו לכאורה באישום הראשון עבירות של פגיעה בפרטיות, איומים, הסגת גבול כדי לעבור עבירה. באישום השני עבירות של סחיטה באיומים, חטיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, החזקת סכין שלא כדין, הדחה בחקירה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה, הפרת הוראה חוקית והטרדה.

2.         המשיב ופ.ד. (להלן: "המתלוננת"), ניהלו במשך כשש שנים מערכת יחסים זוגית. המתלוננת נפרדה מהמשיב, עזבה את ביתם המשותף ועברה להתגורר באילת, תוך שהיא אמרה למשיב, בשל חששה ממנו, כי עברה להתגורר בלוד. המשיב שלח למתלוננת בקבוק בושם אליו הכניס מכשיר "איתוראן", על מנת לאתרה, וכך נודע לו כי היא נמצאת באילת. המשיב הגיע אל דירתה וסירב לעזוב, ומשהבטיחה לו כי בעוד מספר ימים תשוב לאשקלון, עזב המשיב את הדירה. למחרת נכנס המשיב לדירת המתלוננת בתואנת שווא, ביחד עם ציודו האישי והודיע לה כי הוא מתכוון להישאר עמה בדירה. לאחר שהמתלוננת ביקשה ממנו לעזוב, איים עליה המשיב באומרו: "אם את מתאכזרת אליי - אני אתאכזר אלייך הרבה יותר". המתלוננת פנתה לבית המשפט לענייני משפחה באילת (להלן: "בית המשפט), בבקשה להוציא צו הגנה במעמד צד אחד, כנגד המשיב. במסגרת ה"ט 24975-09-12, הורתה כב' השופטת אטדגי-פריאנטה, על מתן צו הגנה עד ליום 23/9/12 במסגרתו, נאסר על המשיב להיכנס לדירת המתלוננת או להימצא במרחק של 200 מטר מהדירה, וכן נאסר על המשיב "להיכנס למקום עבודתה של המתלוננת, להטריד את המתלוננת בכל דרך שהיא לרבות בכתב במישירין או בעקיפין. ולרבות באמצעות צד ג' או בטלפון, בכל מקום, לרבות בביתה, במקום עבודתה או בכל מקום אחר" (להלן: "צו ההגנה"). בעקבות כך, נחקר המשיב במשטרה ביום 11/9/12 ושוחרר בתנאים שנקבעו על ידי קצין המשטרה, בין היתר שלא ייכנס לעיר אילת, ושלא יצור קשר, בכל דרך שהיא, או ייפגש עם המתלוננת (להלן: "ההוראה החוקית". המשיב במועדים שונים בין 11/9/12- 20/9/12 במספר רב של הזדמנויות, הפר את צו ההגנה ואת ההוראה החוקית בכך שהתקשר למתלוננת, התחנן בפניה שתחזור להיות חברתו, תוך שהוא מאיים להתאבד במידה ולא תיעתר לבקשותיו. בהמשך, ביום 20/9/12 בסמוך לשעה 09:00, הגיע המשיב לדירת המתלוננת, נכנס לדירה בתואנת שווא, נעל את הדירה באמצעות מפתח והכניס את המפתח לכיסו, איים על המתלוננת שלא תתקשר לאף אחד, דרש ממנה סכום של 20,000 ש"ח, ושאמרה לו כי אין ברשותה סכום כזה של כסף, הורה לה להתלבש ולבוא עמו תוך שאמר לה: "אני אדע כבר מאיפה להביא את הכסף, הולכים לאן שצריך". בהמשך הוציא מכיס מכנסיו סכין יפנית, הראה את הסכין למתלוננת ואמר לה: "טעות הכי קטנה ואני עושה לך איקסים על הפרצוף". המשיב הורה למתלוננת להסיעו ברכבה, עצרו בסמוך לביתה שם המתין אליעזר קיברטי (להלן: "אליעזר"). אליעזר נכנס לרכב, המתלוננת המשיכה לנסוע על פי הנחיותיו של המשיב, עד שהורה לה לעצור שוב. אליעזר ירד מהרכב, וכעבור מספר דקות חזר לרכב כשהוא מביא עמו את בגדיו של המשיב. המתלוננת המשיכה בנסיעה על פי הכוונתו של המשיב, ובהגיעם סמוך לשדה התעופה, ניסתה לצאת מהרכב, אולם המשיב אחז בחוזקה בידה ולא אפשר לה להתרחק מהרכב. המתלוננת נאבקה במשיב, עוברי אורח שהבחינו בנעשה ניגשו אל הנאשם ושיחררו בכוח את אחיזתו במתלוננת. מיד לאחר מכן, נמלטו המשיב ואליעזר מהמקום. בהמשך, עת הייתה המתלוננת בתחנת המשטרה באילת לצורך הגשת תלונה כנגד המשיב, התקשר אליה המשיב וביקש ממנה לא להגיש נגדו תלונה.

3.         בהעדר מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה וכן קיומה של עילת מעצר, ובהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21ב לחסד"פ, הורתי על קבלת תסקיר מעצר שיבחן את רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב וכן מסוגלות חלופה להציב גבולות להתנהגותו, תוך שהובהר כי אין בעצם שליחת המשיב לקבלת תסקיר, כדי להעיד על התוצאה שתתקבל בסופו של יום.

4.         תסקיר שירות המבחן מיום 2/1/13: 

            מהתסקיר עולה, כי המשיב בן 25, רווק, הוריו התגרשו בהיותו בן 6, המשפחה מונה 6 אחים. לאחר הגירושים, עברו המשיב ואחיו להתגורר עם אמם באשקלון, ובגיל 14 לאחר שהוריו חזרו לחיות יחדיו בירושלים, המשיב ואחיו נשארו בדירה באשקלון.  לדבריו מערכת היחסים עם בני המשפחה מרוחקת, ולעיתים יש ניתוק מוחלט. מסר, כי בני משפחתו מנהלים אורח חיים נורמטיבי. עוד לדבריו, החל לעבוד בגיל 12, וסיים 10 שנות לימוד בשל קושי בלימודים. עוד מסר, כי לא גויס לצבא בשל מעורבות בפלילים. עובר למעצרו התגורר באשקלון בבית השייך להוריו, יחד עם בת זוגו, ועבד במספר עבודות על רקע קשיים כלכליים, בשל עסק שפתח בגיל 20 אשר נסגר כעבור חצי שנה לאור חובות כספיים.

עוד עולה מהתסקיר, כי המשיב טופל במסגרת שירות המבחן לנוער בין השנים 2002-2006 בגין ביצוע עבירות רכוש. במסגרת הטיפול נעשו ניסיונות לשלבו במסגרות טיפוליות, אך הדבר לא צלח בשל העדר נכונות של המשיב לשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים, וכן נכונות מצומצמת ביותר של בני המשפחה לשתף פעולה עם גורמי הטיפול. עוד מסר המשיב לשירות המבחן כי החל לצרוך סמים מסוג חשיש בהיותו בן 18, כאשר עם השנים הפך השימוש ליומיומי ובחצי שנה האחרונה הפך לשימוש אינטנסיבי, כאשר לדבריו גם במעצרו הנוכחי השתמש בסמים. עוד מסר, כי במהלך לימודי התיכון נחשף להימורים ובהמשך הפסיד סכומי כסף גדולים.

שירות המבחן העריך, כי למשיב עמדות מקלות, וכי הוא אינו מכיר בעומק בעיית התמכרותו, כאשר תיאר את המשבר הכלכלי, קשייו מול בת זוגתו והתנהלותו באופן כללי בחייו כחלק מהמניעים אשר הובילו אותו להמשיך ולהשתמש בסמים והתקשה לערוך בדיקה פנימית מעמיקה בנוגע לחלקי אישיותו המכשילים.  

עוד לדבריו של המשיב, מזה 7 שנים מנהל מערכת יחסים זוגית עם המתלוננת, ולתפיסתו המדובר במערכת היחסים רצינית ומשמעותית בחייו. לאורך השנים דאג לספק את צרכיה של המתלוננת ודאג לה לכל מחסורה. לאחרונה ביקשה לבחון מחדש את הקשר הזוגי, דבר המקשה עליו לאור אהבתו אליה ורצונו להיות עמה.

המערכת הזוגית

שירות המבחן שוחח עם המתלוננת. לדבריה, הכירה את המשיב בהיותה בת 14. תיארה את המשיב כבחור טוב לב, אשר מרבה להעניק ולפרגן. עם זאת, הרבה לבלות עם חברת שוליים, לצרוך אלכוהול ולהמר. בשנה האחרונה ביקשה לסיים את מערכת היחסים ביניהם, המשיב התקשה לקבל את הבשורה. לדבריה, לאורך יחסיהם לא נקט כלפיה באלימות למעט באירוע התלונה הנוכחי. ציינה כי היא חוששת מהמשיב. שירות המבחן התרשם מבחורה צעירה, רציונאלית, בעלת תפיסות עולם נורמטיביות. לצד זאת, השירות התרשם מתלות רגשית רבה במשיב, אמביוולנטיות באשר להמשך הקשר ביניהם בהתבסס על כך שציינה כי עומדים בקשר טלפוני ואף ביקרה אותו במעצר. להערכת השירות קיים ספק לגבי יכולת להגן על עצמה בעתיד לאור עמדותיה המגוננות כלפי המשיב כיום.

השירות התרשם ממערכת זוגית ילדותית, המלווה בעליות ומורדות, בעיות בתקשורת הזוגית וחוסר כלים להתמודדות בשעת לחץ ומשבר. עוד התרשם השירות, כי תחושותיו והתנהגותו של המשיב בקשר זוגי נובעים מצורכי שליטה, חרדות נטישה וכן מרצונו וצרכיו לחוש נאהב על רקע חסכים רגשיים שחווה בילדותו. המשיב תופס את בת זוגו כמקור וכעוגן לחייו ומתקשה לראות באופן זה את רצונותיה וצרכיה ומתקשה גם כיום ביותו עצור להרפות ממנה ומהקשר עמה. בתיאוריו את בת זוגו ואת הקשר הזוגי בלטו מאפיינים אובססיביים ורכושניים מצידו של המשיב וקושי ליצור נפרדות. ניכר כי קיימת תלות רגשית בין בני הזוג.

התרשמות שירות המבחן מהמשיב

השירות התרשם, כי המשיב נטה להציג בפניהם מידע המאיר אותו באור חיובי ומתפקד תוך טשטוש חלקי אישיותו המכשילים. עוד התרשם השירות, כי המשיב מתקשה לווסת דחפיו ולהפעיל שיקול דעת מעמיק, הוא אינו מכיר בדפוסי התנהגותו האלימים והתוקפניים, נוקט בקווים מניפולטיביים, מתוחכמים ואובססיביים בהתנהגות, בעיקר אל מול בת זוגו אשר להערכת השירות מתבססים על צרכי שליטה, חרדות נטישה וצורך במילוי החלל הרגשי שנוצר. עוד התרשם השירות כי המשיב נוטה להשתמש במנגנון הגנה של רציונאליזציה, הכחשה והגנה כדרך התנהלות וחוסר התמודדות עם קשייו, קושי בהפנמת גבולות פנימיים להתנהגותו ולעמוד בגבולות חיצוניים המוצבים לו כפי שבא לידי ביטוי בהתנהלותו הפלילית ובהפרות הוראה חוקית בעבר. עוד התרשם הישרות מבעיית התמכרותו לסמים והימורים ומהעדר תובנה למורכבות בעיותיו ולנזקקותו להתערבות טיפולית הן בתחום זה והן בתחום האלימות הזוגית.

רמת מסוכנות

להערכת שירות המבחן, בשים לב למאפייני אישיותו והתנהגותו של המשיב, נסיבות חייו, התמכרותו לסמים והימורים, קיימת רמת סיכון גבוהה להמשך התנהגות פורצת גבולות.

החלופה המוצעת

החלופה שהוצעה ונבחנה הינה בדמות מעצר בית בבית אלינור רחמים, אחותו של המשיב, בת 28, נשואה ואם לתינוק כבן חמישה חודשים, מתגוררת במושב רווחה שליד קריית גת, אינה עובדת. תיארה כי המשיב נהג מגיל צעיר להתרועע עם נוער שוליים, ולא היה קשוב לבני משפחתו, אולם בתקופה האחרונה חשה בשינוי בדרכי חשיבתו, בהתנהלותו וכן ביכולתו לנהל עמה דו שיח. מודעת לנסיבות מעצרו ולעברו הפלילי, מעורבת בחייו. השירות התרשם כי המדובר במפקחת נורמטיבית, מבינה את אחריותה כמפקחת, מהווה דמות משמעותית עבור המשיב.

עוד עולה מהתסקיר, כי המשיב יצר קשר עם השירות וביטא מחד רצון לעבור הליך טיפולי משמעותי במסגרת קהילה טיפולית בתחום התמכרויותיו. מאידך, הביע חשש מהקושי הצפוי ובעיקר מחוסר הוודאות הקיימת באשר ליכולתו להתמיד בהליך מסוג זה. השירות התרשם, כי מסגרת טיפולית אינה מהווה מענה תואם למאפייני אישיותו והתנהגותו התוקפניים, האימפולסיביים  והאובססיביים של המשיב, בהם לא מכיר ואשר מועצמים כשצורך סמים ואלכוהול. כמו כן, אין במסגרת זו לתת מענה להתנהגותו בתחום האלימות הזוגית. בנוסף, נראה כי ביטא רצון להשתלב בקהילה מתוך הבנתו, כי הדבר יסייע לו בשחרורו ממעצר אך לא מתוך הבנה באשר לתהליך הטיפולי. נראה כי שחרורו למסגרת זו אין בה בכדי לצמצם את רמת הסיכון באופן ממשי. 

לסיכום, שירות המבחן סבור, כי אין בחלופה שהוצעה או בחלופה פתוחה אחרת בכדי לצמצם את רמת הסיכון ועל כן לא באו בהמלצה לשחרורו של המשיב ממעצר.