אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 8495-11-11

החלטה בתיק מ"ת 8495-11-11

תאריך פרסום : 24/11/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
8495-11-11
15/11/2011
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
ילנה חרון (עצירה)
החלטה

מונחת בפני בקשה למעצר הנאשמת, עד תום ההליכים נגדה, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמת ילנה חרון (להלן: " המשיבה") הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין"); ועבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק.

בהתאם לנטען בכתב האישום, המשיבה וילנה בריימן (להלן:" המתלוננת") הנן שכנות הגרות בבניינים הסמוכים זה לזה. בין המשיבה למתלוננת, התגלע סכסוך, על רקע חשדה של המתלוננת כי המשיבה גנבה ממנה מכשיר טלפון סלולארי. בהמשך לסכסוך, ביום 26.10.11 סמוך לשעה 1:30, ועת שהמשיבה מצוידת מראש בלהב סכין יפנית אותה החביאה בשרוולה (להלן: " הלהב"), קראה המשיבה למתלוננת לרדת ולשוחח איתה בכניסה לבניין בו מתגוררת המתלוננת.

משירדה המתלוננת למטה, התפתח בין השתיים ויכוח ועימות, במהלכו תפסה המשיבה את המתלוננת בצווארה והמתלוננת נאלצה להדוף המשיבה ממנה. אז שלפה המשיבה משרוולה את הלהב וחתכה המתלוננת חתך גדול בצד השמאלי של פניה, זאת בכוונה להשחית את פניה, להטיל בה נכות, מום או לגרום לה לחבלה חמורה. כתוצאה מהמעשים, נגרם למתלוננת חתך עמוק בצורת V, המתחיל מאזור פריאוביטה משמאל עד לזווית הפה משמאל ואז לכיוון תנוך האוזן. בעקבות החתך נגרם למתלוננת שיתוק חלקי בעצב הפנים המתבטא בקושי בסגירת עין שמאל.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיבה עד תום ההליכים נגדה.

המבקשת הפנתה לעיקרי טיעון שהגישה בעניינה של המשיבה, בו היא מפרטת הראיות לכאורה המייחסות המעשים למשיבה, מהן הודעת המתלוננת ותעודה רפואית המתעדת פצעיה; הודעת אימה ואביה של המתלוננת המאשרים קיומו של הסכסוך הקודם בדבר גניבה הפלפון בידי המשיבה; הודעת המשיבה אשר הכחישה בצורה גורפת כל קשר עם המתלוננת, זאת בניגוד לראויות שבתיק החקירה; הודעת אם המשיבה, אשר מסרה כי המשיבה השמיעה בפניה כי עשתה משהו למתלוננת; ועוד. לגישת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיבה מקימים חזקת מסוכנות, בהתחשב בשימוש שנעשה בנשק קר, וכן במתן הדעת לרקע של התקיפה עת שהמשיבה תקפה המתלוננת על רקע של מה בכך וללא התגרות מוקדמת מצד המתלוננת. כך גם כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט בהתחשב בכך, שהעדים הינם: אם המשיבה וכן המתלוננת ובני משפחתה שהינם שכני המשיבה. בנוסף, בהתחשב בכך שהמשיבה תרמה בהתנהגותה להעלמת הסכין בה נעשה השימוש ובכך הביאה לשיבוש החקירה. על כן לגישת המבקשת, אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינה של המשיבה.

ב"כ המשיבההסכים לקיומן של ראיות לכאורה, עם זאת לדעתו, יש מקום לבחון אפשרות שחרור המשיבה לחלופת מעצר ביתית מרוחקת או חלופת מעצר מוסדית, זאת בפוף להגשת תסקיר מבחן. כך נטען כי המשיבה הינה בחורה צעירה, אם לילד שאין לחובתה הרשעות קודמות, מכאן שבמקרה זה תסקיר מבחן יכול לשפוך אור על התנהגות המשיבה ואפשרות שחרורה לחלופת מעצר. בנוסף לבחון אפשרות שחרור המשיבה לחלופה מוסדית טיפולית, שכן ברקע של מעשה המשיבה עומדת בעיה של התמכרות לסמים.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

כאמור, הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה, להוכחת המיוחס למשיבה במסגרת כתב האישום. כך גם אני סבור, ולאחר בחינת הראיות שהונחו בפניי, כי ישנן ראיות לכאורה בתיק, שיש בהן להצביע על אשמת המשיבה כמיוחס לה בכתב האישום.  

כך ניתן להפנות להודעת המתלוננת, המתארת במסגרת הודעותיה את הרקע להתפתחות העימות בינה לבין המשיבה, הנעוץ בחשדה של המתלוננת שהמשיבה גנבה לה מכשיר פלאפון. כמו כן המתלוננת, מתארת את התפתחות האירוע, עת שהמשיבה באה לבניין מגוריה של המתלוננת, וקראה לה לרדת, בהמשך ומשהמתלוננת ירדה, המשיבה תפסה אותה בצווארה ואמרה לה "מה את מפחידה אותי עם משטרה", לאחר מכן, הוציאה המשיבה משהו חד מהשרוול ככל הנראה להב של סכין יפנית, וחתכה באמצעותו את פניה של המתלוננת [ראו הודעת המתלוננת מסומן 1 ו-3].

בנוסף לכך ניתן להפנות לתעודה הרפואית בעניינה של המתלוננת, המתעדת הפציעות שנגרמו למתלוננת [ראו מסומן כ']  וכן תמונות המלמדות על החתכים שנגרמו בפניה של המתלוננת [ראו מסומן כט].

אסתפק בסקירה זו של הראיות, לנוכח הסכמת הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, וכן בהתחשב בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי, עת שבשלב זה, בית המשפט, בוחן הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי.  

עילת מעצר

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקימות עילת מעצר. בפסיקה ענפה הוסברה והובהרה מידת המסוכנות העולה מהשימוש בסכין לפתרון סכסוכים, על השלכותיה השליליות של התופעה על החברה ועל הצורך במיגורה. וכך הדברים הומחשו בדבריו של  כב' השופט חשין במסגרת בש"פ 2181/95 איליה מיכאלי נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 22.4.94):

"...מציג כתב האישום לפנינו מחזה-זוועה על דרך ליישוב חילוקי דעות . יש שמכנים דרך זו "תרבות הסכין", ואילו אני אכנה אותה תת-תרבות הסכין, שלא ידעתי כיצד ניתן לזווג תרבות עם סכין. נמצא לנו כי תת-תרבות הסכין החלה לפשות במקומותינו בשנים האחרונות, ומספר האירועים בהם משמשת סכין לפתרונם של חילוקי דעות, כביכול, מתרבה והולך. דומה התופעה בעיני לחיידק שצנח אל כדור הארץ ממקומות רחוקים בחלל. בני אדם שעל פני כדור הארץ אין בגופם חיסון טבעי כנגד אותו חיידק, והמגיפה פושה במחנה. מחובתם של בתי המשפט, כך דומה עלי, להעלות את תרומתם לחיסון האוכלוסיה מפני אותו חיידק רע שאנו ניגפים בפניו, ודרך אחת היא להודיע ברבים וידעו הכל: ו בהעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, מי שיעשה שימוש בסכין לפגיעה בחברו, דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים."

בענייננו כתב האישום מצביע על מסכת אירועים שיש בה להצביע על מסוכנותה הרבה של המשיבה. כמתואר בכתב האישום, המדובר בתקיפה אכזרית ומכוערת אשר באה על רקע חשדה של  המתלוננת בכך שהמשיבה גנבה לה מכשיר הפלאפון הסלולארי, ובהמשך עימות של המתלוננת עם המשיבה בעניין זה. המשיבה לא קיבלה את דברי המתלוננת לפיהן היא מתכוונת לפנות למשטרה בעניין גניבת הפלאפון, ומשכך פנתה לכיוון ביתה של המתלוננת, קראה לה ונזפה בה על רצונה לפנות למשטרה. בהמשך היא השחיתה את פניה של המתלוננת באמצעות להב סכין יפנית. בנסיבות העניין אין ספק כי מעשי המשיבה מלמדים על מסוכנותה, הן לנוכח הרקע של המעשים עת שהמעשה התפתח על רקע של מה בכך. על כך מתווסף נדבך של חומרה בהתחשב באשמתה המוסרית של המשיבה בהתפתחות העימות וכן תגובתה האלימה על רקע רצונה של המתלוננת לפנות למשטרה. מסוכנות המשיבה נלמדת בנוסף, מעצם השימוש שנעשה בסכין, וכן טיב השימוש, עת שהמשיבה בחרה לתקוף המתלוננת בפניה ולהשחיתם, דבר שיש בו ללמד על אכזריות, כך גם על מידה לא מבוטלת של נקמנות ובעיקר על מעורבות רגשית גבוהה, דבר המעצים ממידת מסוכנותה של המשיבה.

חלופת מעצר

הכלל שנקבע שביחס לתת תרבות הסכין, הינו שלא ניתן לאיין המסוכנות באמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות. [השוו: בש"פ 139/10 מדינת ישראל נ' אדיר מנור (טרם פורסם, 17.1.10); בבש"פ 5506/09 מושאילוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.7.09)]. בצד זאת, בית המשפט מחוייב, ובהתאם לדרישת החוק, לבחון כל מקרה לגופו, ואם יש בחלופת המעצר לענות על דרישת המעצר בפועל הרי שהיא תועדף, כאמור:  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ