החלטה בתיק מ"ת 7976-07-12

בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כתב האישום

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות; עבירה של פציעה; עבירה של החזקת סכין; ועבירה של הפרת הוראה חוקית. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 26.06.12 סמוך לחצות הלילה בשכונת ראס אל עמוד בירושלים הגיע המשיב לקרבת חנות הספרים השייכת למתלונן (להלן: "החנות"). בסמוך לחנות חנה רכבו של המתלונן (להלן: "הרכב"). המשיב ניגש לרכב ושבר את דלת החלון שנמצא מאחורי מושב הנהג, פתח את דלת הנהג והתפרץ לתוכו. בהמשך, חתך המשיב באמצעות סכין את חוטי החשמל של הרדיו-דיסק ברכב במטרה ליטלו מבעליו. המתלונן שישב באותה עת בחנות, הבחין במשיב באמצעות מצלמות האבטחה המותקנות בחנות, כשהוא פותח את דלת הרכב. המתלונן יצא מהחנות ופנה אל המשיב שישב ברכב ושאלו לפשר מעשיו. בתגובה, דקר המשיב את המתלונן עם הסכין שהייתה בידו וגרם לו חבלה בידו שהצריכה את תפירת היד וחבישתה. מעשים אלו עשה המשיב שעה שהיה עליו לשהות בתנאי מעצר בית מלא בהתאם להחלטה שנתקבלה בעניינו בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' כהן) ביום 11.07.11 במסגרת ת.פ. 16071-07-11 (להלן: "ההחלטה"). 

2.         לטענת המבקשת בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב, וחומרת מעשיו כמו גם עברו הפלילי הכולל שלוש הרשעות בעבירות אלימות ורכוש מעידות על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. המשיב גם ביצע את המעשים המיוחסים לו תוך שהוא מפר את תנאי מעצר הבית שנקבעו לו במסגרת ההחלטה ושעה שתלוי כנגדו מאסר מותנה בן שמונה חודשים בגין החזקת סכין ועבירות רכוש הקשורות לכלי רכב. בנסיבות אלו נטען, אין תחליף למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

טענות הצדדים

3.         ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב. הוא צפה בקלטות שצולמו במצלמות האבטחה של החנות והמתעדות את האירוע ואין בהן כל תיעוד לטענה בדבר שבירת חלון הרכב. גם בדו"ח הפעולה של השוטרת אינה גרימברג שהגיע למקום בסמוך לאירוע (להלן: "השוטרת") אין אזכור לחלון שבור. בקלטות גם ניתן להבחין שהשוטרים שהגיעו למקום פתחו את דלת הרכב הימנית אך הם לא רשמו דבר אודות רדיו-טייפ מפורק כמו גם אודות מצב הרכב. בניגוד לטענת המבקשת בתמונות שנמסרו למשטרה על ידי המתלונן לא ניתן לראות חוטים קרועים. ב"כ המשיב הוסיף כי בקלטות גם נצפים המתלונן והאדם חבוש כובע, שהוא לפי הטענה המשיב, כשהם מתבדחים ביניהם, מספר דקות לפני כניסתו של האיש חבוש הכובע לרכב ולפני הגעתו של המתלונן אל הרכב כשהמקל בידו. זאת בניגוד לטענת המשיב בהודעתו במשטרה כי הבחין לראשונה במשיב שעה שנכנס לרכבו. כך גם, בהודעתו של המתלונן הוא טען תחילה כי אינו מכיר את המשיב בשמו, אך לאחר שהוצגה בפניו תמונתו של המשיב, הוא ידע לנקוב בשמו. כל זאת שעה שבדו"ח הפעולה שרשמה השוטרת בסמוך לאירוע היא ציינה מפיו של המתלונן את שמו של המשיב. גם טענתו של המתלונן כי האנשים שהצטופפו בחנות לאחר האירוע אינם מוכרים לו אינה עולה בקנה אחד עם הנצפה בקלטות.

4.         לדברי ב"כ המשיב, גרסת המשיב היא שיש לו היכרות מוקדמת עם המתלונן והוא נתבקש על ידו להביא לו סיגריות מהרכב. לפתע המתלונן הגיע לרכב הכה אותו במקל ואף דקר אותו בסכין. גרסה זו, כך נטען, מקבלת אישוש מהנצפה בקלטות, בהן ניתן לראות שהמתלונן יוצא מהחנות כשהוא מצויד במקל וככל הנראה גם בסכין וחוזר בחלוף כשבע דקות כשהוא חבוש בידו. גם אין לשלול את האפשרות שהמתלונן פצע את עצמו, שכן החתך בו אינו גדול, לעומת החתך של המשיב הגדול ממנו. בחומר הראיות גם קיימת תעודה רפואית מבית החולים "מוקסאד" לפיה המשיב אובחן כמי שסובל מפגיעות רבות בגופו, בצווארו ובכתפו, כולל פציעה מסכין. בכל מקרה נטען, אין מדובר בעבירת שוד, אלא לכל היותר בעבירה של התפרצות לרכב. בשולי טיעוניו, נטען לעניין חלופת מעצר והוא ביקש כי שירות המבחן יחווה דעתו אודות האפשרות שהמשיב ישהה במעצר בית בבית אמו.

5.         ב"כ המשיב גם שלל את הטענה כי המשיב הפר את תנאי מעצרו שנקבעו לו. לדבריו, בהחלטה שניתנה במסגרת בקשת המשטרה למעצר של המשיב לצרכי חקירתו (מ"י 17663-07-11) נקבע כי הוא ישהה במעצר בית מלא רק עד ליום 13.07.11. אכן, בשלב מאוחר יותר הוגש כנגד המשיב כתב האישום בת"פ 16071-07-11 לבית משפט זה ובית המשפט קיבל את הבקשה לעצור את המשיב עד לתום הליכי המשפט כנגדו (מ"ת 27084-07-11). ואולם בערר שהוגש על ההחלטה ההיא לבית המשפט העליון (בש"פ 5628/11) נקבע ביום 4.08.11 כי תנאי השחרור של המשיב כפי שנקבעו בהחלטה מיום 11.7.11 בבית משפט השלום יעמדו בעינם. לדבריו, משנקבע בהחלטה כי המשיב ישהה במעצר בית רק עד ליום 13.07.11, הרי שבהתאם להחלטת בית המשפט העליון, ביום האירוע נסתיים מעצר הבית של המשיב זה מכבר. לדבריו, אין בעובדה שהמשיב טעה וסבר כי הוא אמור להיות במעצר בית כדי לשנות ממסקנה זו, שכן הפרת הוראה חוקית יכולה להיות רק במקום בו אכן הייתה הוראה חוקית שהופרה, ובמקרה זה כאמור, לא הייתה הוראה שכזו. 

6.         בתגובה, טענה ב"כ המבקשת כי הקלטות אינן משמשות כלל כראייה בתיק, והמבקשת נסמכת בעיקר על עדותו של המתלונן. בעדות זו כך נטען, די כדי להוות ראיות לכאורה כנגד המשיב. בנוסף נטען כי גרסת המשיב משוללת כל היגיון. ראשית הוא טען כי יצא לבית חולים בשל כאבי בטן והוא החליט לבקר קודם לכן בקופת חולים, שעה שאין מחלוקת כי בשעה 23:30 בלילה מרפאת קופת החולים סגורה. שנית, הוא טען להיכרות מוקדמת בינו לבין המתלונן, עובדה הנשללת לחלוטין על ידי המתלונן. שלישית, גרסתו כי הוא נתבקש על ידי המתלונן להביא לו סיגריות מהרכב כשמיד לאחר מכן המתלונן בא לרכב לתקוף אותו מופרכת לחלוטין. רביעית, גרסתו אודות מעשיו לאחר האירוע הייתה חסרה והוא לא ידע לנקוב בשמו של דודו אליו לפי הטענה הוא נמלט לאחר האירוע. כמו כן, בניגוד לטענת ב"כ המשיב, ניתן לראות בתמונות באופן ברור שחוטי הרדיו-דיסק מנותקים. על כל זאת נטען כי מדובר באדם שהורשע בעבר בעבירות אלימות ורכוש חמורות בגינן ריצה עונשי מאסר, שעשה את המעשים המיוחסים לו שעה שהוא המתין לגזר דינו בתיק אחר לאחר שהורשע בעבירות אלימות חמורות, ושעה שהוא אמור להיות במעצר בית מלא בביתו.

7.         לעניין הפרת תנאי המעצר שנקבעו בהחלטה, טענה ב"כ המבקשת כי לא ייתכן לפרש את החלטת בית המשפט העליון שניתנה ביום 10.08.11 ליתן תוקף להחלטה שניתנה ביום 11.07.11 על ידי בית משפט השלום באופן שיחול גם על החלק שבהחלטה הקובע כי מעצר הבית יסתיים ביום 13.07.11. פרשנות מעין זו משמעותה כי בית המשפט העליון נתן תוקף להחלטה שעל פי תוכנה הייתה חסרת תוקף עם נתינתה. לכן נטען, יש לפרש את החלטת בית המשפט העליון באופן שיחולו התנאים למעצר בית שנקבעו בהחלטה מלבד האמור בה לעניין סיומו של מעצר הבית ביום 13.07.11. מה גם, שהמשיב עצמו אישר בהודעתו כי אמור היה להיות במעצר בית.

דיון והכרעה

8.         בשלב בחינת בקשת המעצר עד תום ההליכים, בוחן בית המשפט אם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. המבחן המנחה לעניין קיומן של הראיות לכאורה היא בדיקת פוטנציאל ההוכחה הטמון בראיות כדי להקים סיכויים להרשעה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133; בש"פ 194/10 חמודה נ' מדינת ישראל, 27.01.10). במקרה זה, בצדק טענה המבקשת כי הודעתו של המתלונן מהווה ראייה לכאורה לאשמתו של המשיב. הטענות בדבר מהימנותו של המתלונן מקומן במסגרת הדיון בתיק העיקרי. עם זאת, ועל אף שבשלב בחינת הראיות לכאורה אין בית המשפט נדרש לבחון מהימנות עדים או את משקלן של העדויות שבתיק החקירה, ההלכה היא שקיימת זיקה בין עוצמת הראיות הקיימות בתיק לבין נכונות בית המשפט להורות על חלופת מעצר (בש"פ 6226/11 אוחנה נ' מדינת ישראל, 8.09.11; בש"פ 6013/11 מדינת ישראל נ' שוויקי, 1.09.11). במקרה בו מתעוררות פירכות מהותיות, ספקות או סתירות המצביעות מעצמן על כרסום ממשי בקיומן של הראיות לכאורה, יטה בית המשפט להעדיף חלופת מעצר, גם בהתקיים התנאים האחרים למעצר (בש"פ 385/11 ציון נ' מדינת ישראל, 20.01.11); בש"פ 352/11 ברי נ' מדינת ישראל, 25.01.11).

9.         עיינתי בחומר החקירה וצפיתי בקלטות האבטחה של החנות המתעדות את שאירע בחנות וסביב הרכב באירוע ולפניו, ונראה כי יש רגליים של ממש לסברת ב"כ המשיב כי יש בהן להצביע על כרסום ממשי בנכונות הודעתו של המתלונן, שהיא כאמור, לטענת המבקשת, הראייה העיקרית כנגד המשיב. צפייה בקלטת מלמדת כי מספר דקות לפני הגעת האיש חבוש הכובע - שהוא ככל הנראה המשיב, גם לפי גרסתו אף שלא הודה בכך במפורש - הוא נצפה משוחח ארוכות עם המתלונן. אמנם קשה לומר שהם מתבדחים, כפי שטען ב"כ המשיב, אך ניכר בבירור שהם מכירים זה את זה, זה מכבר. גרסת המתלונן כי הבחין במשיב לראשונה כשהתקרב לרכבו עם המקל ונכנס לתוכו אינה עולה, אפוא, בקנה אחד עם הנצפה בקלטות. כך גם יש רגליים לסברה כי טענתו של המתלונן בדבר אי היכרותו עם האנשים שהגיעו למקום תוך כדי האירוע אינה עולה בקנה אחד עם הנצפה בקלטת. גם לא ניתן להתעלם, גם בשלב הזה, מהסתירות הקיימות בין דבריו של המתלונן לשוטרת בסמוך לאחר האירוע שעה שנקב בשמו של המשיב כמי שפרץ לרכבו לבין דבריו הנחרצים בחקירתו במשטרה לפיהם אינו מכיר את שמו של המשיב. נכון גם, שבקלטת לא ניתן לראות ניתוץ חלונות הרכב, ועל פניו הכניסה לרכב נעשתה אך דרך דלת הנהג, כפי שגם ציין המתלונן בהודעתו הראשונה ביום 28.06.12 בניגוד לגרסתו השנייה ביום 1.07.12. העובדה שבדו"ח הפעולה לא ציינה השוטרת כי חלון הרכב נופץ מכרסמת גם היא בגרסת המתלונן. צא ולמד, אפוא, כי קיים כרסום של ממש בראיות לכאורה עליהן הצביעה המבקשת.  

10.       מנגד, לא ניתן להתעלם מגרסתו התמוהה של המשיב לפיה המתלונן ביקש ממנו לעשות לו טובה ולהביא לו סיגריות מהרכב ומיד לאחר מכן המתלונן רדף אחריו והכה אותו. גם לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמשיב, לכל הפחות מנקודת מבטו שלו, הפר את תנאי מעצר הבית. טענת ב"כ המשיב בדבר אי קיומה של הוראה חוקית ופרשנות החלטתו של בית המשפט העליון אודות מעצרו של המשיב ראויה אכן להתברר במסגרת התיק העיקרי, אם כי כבר עתה ניתן לומר כי פרשנות ההחלטה של בית המשפט העליון אינה בדרך בה מבקש ב"כ המשיב לפרשה. ברם, בשלב זה ולעניין ההכרעה בשאלת מעצרו של המשיב, די בעובדה שהמשיב היה סבור כי עליו להיות במעצר בית והוא הפר את תנאי המעצר במודע, כדי ללמד כי קשה לתת בו את האימון המהווה תנאי בסיסי לשחרור לחלופת מעצר (בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד , 2.05.10; בש"פ 995/09 קורס נ' מדינת ישראל, 7.12.09). לעניין האפשרות להורות על חלופת מעצר יש גם ליתן את הדעת על עברו הפלילי של המשיב שהורשע בעבירות אלימות חמורות ובעבירות רכוש.  

11.       בשים לב לכל האמור, לכרסום בראיות המבקשת מחד, אל מול חומרת העבירות המיוחסות למשיב, הפרת תנאי מעצר הבית בהם היה נתון לפי שיטתו ועברו הפלילי, מאידך, ועל מנת שבפני בית המשפט תהיה תמונה שלימה אודות המשיב וחלופות המעצר האפשריות שבכוחו להציע, אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר אודות המשיב. התסקיר יוגש עד ליום 1.8.12.

בשלב זה אפוא, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום משפטו, והמשך דיון יתקיים לפני שופט התורן ביום 2.8.12 בשעה 11:00 (או במועד אחר לפי החלטת השופט).

המזכירות מתבקשת לשלוח החלטה זו לב"כ הצדדים ולשירות המבחן ולזמן את המשיב באמצעות שב"ס, ומתורגמן לשפה הערבית לדיון.

ניתנה היום,  כ"ח תמוז תשע"ב, 18 יולי 2012, במעמד המתייצבים.