אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 7935-03-11

החלטה בתיק מ"ת 7935-03-11

תאריך פרסום : 14/04/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
7935-03-11
20/03/2011
בפני השופט:
י' נועם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
הנתבע:
שמואל ישראל בן-חמו (במעצר)
עו"ד י' קמר
החלטה

1.        לפני בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ  7923-03-11. בתיק הנדון מואשם המשיב בעבירות שלהלן: נהיגה ללא רישיון נהיגה - לפי סעיף 10(א) רישא לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן - הפקודה); מעשה פזיזות ורשלנות - לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין - התשל"ז-1977 (להלן - החוק); הפקרה לאחר פגיעה - לפי סעיף 64א(ב) לפקודה; גרימת תאונה - לפי תקנה 21ב(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן - התקנות); שימוש בנתיב תחבורה ציבורית - לפי סעיף 35 סיפא לתקנות; נהיגה בנתיב ללא כניסה - בניגוד לתקנה 22א לתקנות; ושיבוש מהלכי משפט - לפי סעיף 244 לחוק.

2.        אסקור להלן את העובדות המיוחסות למשיב בכתב-האישום. ביום 21.2.11 בסמוך לשעה 12.00 באזור קניון מלחה בירושלים, מסרה רעייתו של המשיב לידי המשיב את מפתחות הרכב מסוג "מאזדה 2", שאותו שכרו בני הזוג מחברת ההשכרה אוויס יום לפני-כן. המשיב, שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, נהג ברכב, ובסמוך לשעה 14.50 הגיע לרחוב יחזקאל כשמגמת נסיעתו לכיוון כיכר השבת. הוא נהג בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית בלבד, ועקף טור של אוטובוסים כשהוא נוהג במסלול הנגדי. המשיב המשיך בנסיעתו כשהוא נוסע בניגוד לכיוון התנועה בנתיב נסיעתו, נכנס לצומת הרחובות חגי-יואל-יחזקאל (להלן - הצומת) וחצה מעבר חציה ראשון להולכי רגל. כאשר המשיך בנסיעתו לכיוון מעבר החציה השני בצומת, חצו את מעבר החציה שני הולכי רגל קטינים כבני שבע-עשרה. כלי הרכב שנסעו ברחוב יחזקאל לכיוון כיכר השבת עצרו במעבר החציה, כדי לאפשר להולכי הרגל לחצות את הרחוב. כאשר שני הקטינים חצו את מעבר החציה והגיעו לאמצע הכביש, פגע המשיב באחד מהם (להלן - הנפגע אוהמתלונן). כתוצאה מהפגיעה הועף הנפגע באוויר ונחת על הכביש. המשיב נעצר למספר שניות, הביט סביבו, נסע מעט עם רכבו לאחור, ופנה לרחוב יואל, כשהוא נוסע ברחוב בניגוד לתמרור "אין כניסה". הוא נמלט מהמקום מבלי שהגיש עזרה לנפגע, וממילא - מבלי שמסר את פרטיו כמתחייב בחוק. בהמשך, נסע המשיב לחברת ההשכרה והחזיר את הרכב, מבלי שדיווח על האירוע האמור. כאשר הגיעו שוטרים לביתו של המשיב ורעייתו למחרת היום, וביקשו כי יפתחו את הדלת, לא שעו בני הזוג לקריאות השוטרים, והמשיב נמלט מהדירה דרך חלון הבית. בהמשך היום הסגיר עצמו המשיב למשטרה. כתוצאה מהפגיעה בתאונה, איבד הנפגע את הכרתו למספר דקות. הוא נחבל בגופו, בין-היתר בעורף ובאזור ברך שמאל, נזקק לטיפול רפואי, שכלל תפירה של פצעיו בראש, ואושפז בבית-חולים למשך יממה לצורך השגחה.

3.        ב"כ המשיב גורס, כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים למרשו; ולחלופין, ככל שייקבע כי קיימות ראיות לכאורה, סבור הוא שהעבירות דנן אינן מקימות עילת מעצר.

4.        לאחר שעיינתי בתיק החקירה המשטרתי, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום; זאת בהתאם לאמות המידה שנתגבשו בפסיקה לבחינת טיבן של ראיות לכאורה לצורך הליך של מעצר עד לתום ההליכים - המתייחסות לראיות בעלות פוטנציאל ראייתי, אשר קיים לגביהן סיכוי סביר שתהפוכנה בסוף ההליך, כשלעצמן, או יחד עם ראיות נוספות, לראיות שניתן להרשיע על-פיהן בדין (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996); ובש"פ 9878/01 מדינת ישראל נ' עמיס(31.12.01)).

5.        על-פי תשתית הראיות לכאורה, הרכב אשר נהגו ביצע את עבירות התעבורה, פגע במתלונן על מעבר חציה ונמלט מהמקום - כמתואר בכתב-האישום - הוא רכב ששכרו המשיב (שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה), יחד עם רעייתו, מחברת השכרה יום לפני התאונה, ואשר הוחזר לחברת ההשכרה על-ידי המשיב כרבע שעה לאחר התאונה, מבלי לדווח על נזקים שנגרמו לרכב כתוצאה מהפגיעה במתלונן. התאונה אירעה בשעה 14:50 באזור שכונת גאולה, ועל-פי עדי הראיה היה ברכב אדם אחד בלבד, הנהג. עוד עולה מהראיות, כי בשעה 14:59, תשע דקות לאחר התאונה, תידלק המשיב את הרכב בתחנת דלק ברחוב המלך דוד, וכחמש דקות לאחר מכןהחזיר את הרכב לחברת ההשכרה שמשרדיה נמצאים באותו רחוב. המשיב צולם במצלמות אבטחה, הן של תחנת הדלק והן של חברת ההשכרה. הוא נראה יוצא מהרכב, ממושב הנהג, לקראת התדלוק; ובהמשך נצפה מגיע למשרדי חברת ההשכרה לשם החזרת הרכב. עובד חברת ההשכרה ציין בהודעתו, כי המשיב הגיע לבדו למשרדי החברה, נראה "לחוץ", "רצה להחזיר את האוטו מהר" ועזב את המקום מבלי לדווח על הפגיעות ברכב. כאשר הגיעו שוטרים לדירתו של המשיב, נמלט המשיב מחלון הדירה, ורק אז פתחה רעייתו את הדלת. בהמשך, לאחר שאשתו עוכבה לחקירה, הסגיר עצמו המשיב למשטרה.

           בחקירתו במשטרה טען המשיב, כי במועד האירועים נהגה רעייתו ברכב עד למקום עבודתה בקניון מלחה, שם השאירה את הרכב בידיו בסמוך לשעה 12:30. הוא טען, כי אדם בשם "מני", שאין לו כל פרטים נוספים עליו, ואשר להערכתו כבר נסע ביום האירוע לחו"ל, הגיע אליו לאזור קניון מלחה והיה זה שנהג ברכב. לדבריו, אותו מני הוריד אותו מהרכב בישיבה, שם שהה עם אביו המשמש כראש הישיבה. על-פי גרסתו, המשיך מני לנהוג לבדו ברכב, ובא לאסוף אותו מהישיבה בסמוך לשעה 14:50. המשיב לא אישר בחקירותיו, כי נהג ברכב עד להחזרתו לחברת ההשכרה. הוא טען, כי אינו זוכר לאן הוא ומני נסעו, מי נהג ברכב לתחנת הדלק ומי תידלק את המכונית; ולא היו בפיו פרטים על אותו אדם מלבד שמו הפרטי. מתשתית הראיות לכאורה עולה, כי המשיב היה מי שנהג ברכב בעת התאונה, וכי הסיפור בדבר מסירת הרכב לאדם אחר הנו גרסת בדים. מסקנה זו נלמדת הן מפרק הזמן של כתשע דקות שחלף בין התאונה שאירעה בשכונת גאולה (כאשר על-פי העדים היה ברכב רק אדם אחד - הנהג) לבין הרגע שבו תועד המשיב מגיע לתחנת הדלק ברחוב המלך דוד כשהוא יוצא ממושב הנהג; הן מהכחשתו הכוזבת של המשיב כי נהג ברכב, חרף התצלומים שתיעדו אותו בתחנת הדלק; הן מהעובדה שאביו של המשיב לא אישר את טענת האליבי שהעלה המשיב, לפיה נפגש עמו לפני התאונה בישיבה; הן מאי-יכולתו של המשיב למסור פרטים כלשהם על אותו נהג אלמוני, פרט לשם פרטי; והן מגרסתה של רעייתו של המשיב. האישה הסתירה בתחילת חקירתה את העובדה שהיא נשואה למשיב, ומסרה כי הרכב נמסר על ידה לאדם בשם מני, שאותו הכירה כחודש לפני כן בבית קפה, ואף ציינה את מספר הטלפון שלו. בהודעה נוספת שינתה אשת המשיב את גרסתה. הפעם ציינה, כי נהגה ברכב עד למקום עבודתה בקניון מלחה, השאירה את הרכב בידי בעלה והזהירה אותו לבל ינהג בו. לדבריה, הוא הבטיח שלא ינהג במכונית וימתין לחבר שיש לו רישיון נהיגה. לשאלה מי זה מני, השיבה האישה: "אין דבר כזה, לא שידוע לי, שמעתי שבעלי מזכיר את השם ולכן עלה לי לראש". בהקשר זה הוסיפה, כי מספר הטלפון של אותו מני, שמסרה בשעתו לשוטרים, היה מספר טלפון בדוי, וכי מסרה מספר טלפון שהיה בשימוש בעבר וכיום אינו פעיל. כאשר נשאלה, בהזדמנות אחרת, מדוע כיזבה לשוטרים שהגיעו לביתה עת אמרה להם - עובר להימלטות המשיב מחלון הדירה - כי המשיב אינו בבית, השיבה: "הוא בעלי ואני אעשה הכל בכדי להגן עליו". כאן המקום לציין, כי רעייתו של המשיב, כמו גם אביו, אמורים לשמש כעדי תביעה, ועדויותיהם קבילות, לפי סעיף 4 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, הואיל והמשיב מואשם בגרימת תאונה שהסבה חבלת גוף, וכן בעבירת שיבוש הליכי משפט בעניין התאונה.

           יצוין, כי התיאור הכללי שמסר המתלונן אודות הנהג, אינו מכרסם בתשתית הראייתית. המתלונן ציין בהודעתו, כי ברכב ישב "גבר כבן שלושים, דתי עם זקן וכיפה שחורה קצת קדימה על הראש". בהמשך ההודעה הבהיר המתלונן, כי לא יוכל לזהות את האדם, שכן "ראה אותו מהצד רק לשנייה"; וכל שהוא זוכר, כי אותו אדם היה "דתי עם כיפה וזקן". התיאור האמור אינו פוגם בתשתית הראיות לכאורה, למרות שהמשיב הנו בן עשרים וחמש ואין לו זקן מלא אלא זיפי זקן. יש להדגיש, כי מדובר בעד שאיבד הכרתו בתאונה והבחין בנהג לשבריר שנייה מהצד; מה-גם, שהמשיב חובש כיפה, ובעת מעצרו היו לו זיפי זקן (כפי שעולה מתמונתו שבתיק).

           המסקנה העולה ממארג הראיות הישירות ונסיבתיות האמורות הנה, כי קיים סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בכל העבירות המיוחסות לו בכתב-האישום.

6.        ומכאן לשאלת עילת המעצר. העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, על-רקע עברו הפלילי המכביד, מקימות עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, הואיל וקיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של המשיב יסכן את שלום הציבור וביטחונו. בנוסף, קמה נגד המשיבה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק הנ"ל, היות שקיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקותו מהדין.

           העבירות המיוחסות למשיב, של נהיגה ברכב מבלי שנופק לו מעולם רישיון, ושל נהיגתו המסוכנת, חסרת השליטה והרסן שגרמה לתאונה - מצביעות על הסיכון הממשי הנשקף ממנו לביטחון הציבור, ועל כך שמורא החוק הוא ממנו והלאה. סיכון זה הנו מוגבר גם לנוכח התנכרותו ואטימות לבו של המשיב לפגיעה במתלונן, עת נמלט מזירת התאונה לאחר שפגע בו על מעבר חציה מבלי להושיט לו עזרה. ההימלטות, כמו גם שיבוש החקירה שבא בעקבותיה, ובכלל זה בריחתו של המשיב מחלון הדירה עת הגיעו שוטרים לביתו, מעלים חשש להימלטות מהדין.

           החשש מסיכון ביטחון הציבור, כמו-גם החשש מהימלטות מאימת הדין, מוגבר שבעתיים נוכח עברו הפלילי של המשיב, וכשלון ההרתעה בהליכים המשפטיים שננקטו בעניינו עד כה. למשיב, שהנו צעיר בן עשרים וחמש, עבר פלילי עשיר ומכביד הכולל שבעים ושש עבירות, שיוחסו לו בשלושים ושלושה תיקי חקירה, אשר עליהם נתן את הדין עד היום בעשרה משפטים שונים. מדובר בעבירות התפרצות, גניבה, קבלת דבר במרמה, זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף, התחזות כאדם אחר, הצתה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, בריחה ממעצר, הפרת הוראה חוקית, פציעה ועבירות נוספות. בעשור האחרון, מאז היותו נער, נשללה חירותו לתקופות ממושכות, פעם אחר פעם. בחודש אפריל 2000 הוא נידון לשנתיים מעון פתוח בגין שורה ארוכה של עבירות רכוש; בחודש אוקטובר 2000 נגזר דינו לשנה וחצי מעון נעול בעטיין של עבירות התפרצות לדירות מגורים; בחודש דצמבר 2001 נשפט לשנה וחצי מאסר בפועל בגין עבירות הצתה, אלימות והתפרצויות, שיוחסו לו בעשרים ושניים תיקי חקירה; בחודש מארס 2003 הוטלו עליו שבעה חודשי מאסר בפועל בעקבות הרשעתו בעבירות רכוש נוספות; בחודש ספטמבר 2005 נגזר דינו לעשרה חודשי מאסר בפועל בגין עבירות התפרצות וגניבה; בחודש נובמבר 2007 הושת עליו מאסר לתקופה כוללת של ארבעה-עשר חודשים בגין הסגת גבול וגניבה; ובחודש אפריל 2010 נידון לשלושה-עשר חודשי מאסר בפועל בשל שורה של עבירות התפרצות, זיוף וקבלת דבר במרמה. העבירות המיוחסות למשיב בתיק הנדון בוצעו כשמונה חודשים לאחר שחרורו ממאסרו האחרון.

           אשר-על-כן, קמה נגד המשיב עילת מעצר.

7.        עתה נותר לבחון, אם קיימת חלופת מעצר הולמת שתבטיח את מטרת המעצר. חלופת מעצר מותנית במתן אמון בנאשם, כי יקפיד לקיים את תנאי השחרור בערובה, לא ישוב לסכן את ביטחון הציבור ולא יימלט מהדין. לנוכח מהות המעשים המיוחסים למשיב, ועל-רקע עברו הפלילי המכביד, סבורני כי רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת ממנו לחזרתו להתנהגות חסרת רסן המסכנת את ביטחון הציבור הנה גבוהה; כך גם החשש לשיבוש החקירה וההימלטות מהדין. על-כן, אין מנוס מהמשך מעצרו בשלב זה. יחד-עם-זאת, ראוי כי בטרם תוכרע הבקשה למעצר עד לתום ההליכים, יתקבל תסקיר מעצר משירות המבחן, אשר יתייחס לשאלה, האם ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, כמו-גם החשש משיבוש החקירה והימלטות מהדין, בחלופת מעצר הולמת.

8.        המשך הדיון בבקשה יתקיים ביום 6.4.11 בשעה 9:30, ועד למועד האמור יגיש שירות המבחן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

           להזמין את המשיב לדיון האמור באמצעות שב"ס.

           על המזכירות לשלוח לשירות המבחן עותקים מההחלטה, מכתב-האישום ומהבקשה למעצר עד לתום ההליכים.

ניתנה היום,  י"ד  באדר ב' תשע"א, 20 במארס 2011, בהיעדר הצדדים.

יורם נועם, שופט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ