החלטה בתיק מ"ת 5534-06-10

1.         לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פ"ח 36187-05-10.

            בתיק האמור הועמד המבקש לדין, יחד עם אחותו ואחיו - עו"ד שירין עיסאוי (נאשמת 1) ומדחת עיסאוי (נאשם 2). בכתב-האישום יוחסו למבקש עבירות של פעולה ברכוש למטרות טרור - לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, תשכ"ה-2005; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ומתן שוחד - לפי סעיף 291 לחוק העונשין. על-פי הנטען בכתב-האישום, המבקש ונאשמים 1 ו-2 פעלו בצוותא חדא, איש איש כחלקו, לצורך העברת כספים מגורמי טרור שונים לאסירים ביטחוניים המרצים מאסר בבתי הכלא בישראל, זאת כגמול עבור עבירות הטרור אשר בגינן נאסרו, ותוך הסוואת מקורות המימון שלהם.

            כתב-האישום המקורי נגד נאשמים 1 ו-2 הוגש ביום 18.5.10. כתב-אישום מתוקן, שבו צורף המבקש כנאשם שלישי בתיק, הוגש ביום 6.6.10.

2.         בהחלטה מיום 8.8.10 הוריתי על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה האמורה נקבע, כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המבקש במיוחס לו בכתב-האישום; כי קמה נגדו עילת מעצר, וכי לא קיימת חלופת מעצר שיש בה כדי להפיג את הסיכון הנשקף ממנו לביטחון הציבור ולביטחון המדינה.

            שני הנאשמים האחרים בתיק פ"ח 36187-05-10 נעצרו על-פי החלטות אחרות שניתנו בבית-משפט זה (כב' השופטת ח' בן-עמי).

3.         ערר שהגיש המבקש לבית-המשפט העליון על ההחלטה האמורה, נדחה על-ידי כב' השופט פוגלמן ביום 7.10.10 (בש"פ 6783/10). עוד קודם לכך, ביום 19.9.10, דחה כב' השופט פוגלמן ערר שהגישו הנאשמים הנוספים על ההחלטה בעניין מעצרם עד לתום משפטם (בש"פ 6378/10).

4.         משחלפו תשעה חודשים ומשפטם של המבקש ושני הנאשמים הנוספים לא הסתיים, עתרה המשיבה להארכת מעצרם של השלושה, על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו-1996). בהחלטה מיום 22.2.11 הורה כב' השופט לוי על הארכת מעצרם של המבקש ושל שני הנאשמים הנוספים בשלושים יום בלבד, בציינו כי סיום המשפט אינו נראה באופק, וכי ככל שלא יהיה בידי המותב השומע את התיק לקבוע העיקרי מועדים קרובים נוספים, יהיו רשאים הנאשמים לבקש לבחון בשנית את שאלת המשך מעצרם (בש"פ 1288/11).

5.         נוכח העובדה שהמשפט לא הסתיים גם בתקופת הארכה הראשונה, שבה וביקשה המשיבה מבית-המשפט העליון להאריך את מעצרם שלושת הנאשמים בתשעים יום נוספים. כב' השופטת חיות החליטה שלא להיעתר לבקשת הארכה במלואה אלא בחלקה בלבד, זאת לנוכח העובדה שמשפטם של הנאשמים מתארך וסיומו אינו נראה באופק, וציינה "כי באיזון בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין, הגיעה העת לבחון את אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר". על-רקע האמור, הורתה כב' השופטת חיות, בהחלטתה מיום 29.3.11, כי שירות המבחן יגיש לבית-המשפט המחוזי בתוך שלושים יום, תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים, וכי "היה ותימצאנה חלופות מעצר מתאימות יבחן בית-המשפט המחוזי את האפשרות לשחרורם כאמור". בסיום החלטתה הורתה כב' השופטת חיות על הארכת מעצרו של המבקש בשלושים ימים החל מיום 2.4.11 (ושל שני הנאשמים הנוספים בשלושים יום החל מיום 26.3.11), זאת "על-מנת לבחון את האפשרות לשחרורם של המשיבים לחלופות מעצר לאחר קבלת תסקירים של שירות המבחן".

6.         המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה בעניין מעצרו עד לתום משפטו. בדיון שהתקיים ביום 17.1.11, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה המבקש יוכל להגיש בקשה מתוקנת לעיון חוזר, תוך שלושה שבועות, וכי הצדדים יגישו לבית-המשפט רשימת מועדים לשם קביעת מועד לשמיעת הבקשה. הבקשה המתוקנת הוגשה ביום 15.3.11, ובגדרה ביקש המבקש לשחררו בערבות לחלופת מעצר, זאת נוכח שני טעמים עיקריים: האחד - הימשכות ההליכים בתיק העיקרי; והשני - הכרסום שחל לטענתו בתשתית הראייתית המפלילה, בעקבות עדויותיהם של עדי התביעה. בשעת השמעת הטיעונים בבקשה, נוסף לבקשה גם טעם שלישי, שעניינו החלטת בית-המשפט העליון מיום 29.3.11, לפיה, כאמור, נתבקש בית-המשפט המחוזי לבחון את האפשרות לשחרר את המבקש לחלופת מעצר לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן, זאת מחמת הימשכותם של ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי.

7.         בדיון בבקשה לעיון חוזר, שהתקיים ביום 5.4.11, נתחוור כי טרם הוכן תסקיר מעצר. המשך הדיון נדחה ליום 13.4.11, ושירות המבחן התבקש להגיש תסקיר מעצר עד לאותו מועד, כאשר תשומת לבו הופנתה לכך שההחלטה על הגשת התסקיר ניתנה על-ידי בית-המשפט העליון עוד ביום 29.3.11.

            בדיון שהתקיים ביום 13.4.11, התברר ששירות המבחן לא הכין תסקיר מעצר, ואף טרם ראיין את המבקש בין כותלי הכלא. שירות המבחן מסר למזכירות בית-המשפט, בשיחה טלפונית, כי שלח בקשת דחייה, אך בקשה שכזו לא נמצאה בתיק. רק למחרת, ביום 14.4.11, הגיעה בקשת שירות המבחן. שירות המבחן אישר, כי החלטת בית-המשפט העליון הגיעה למשרדו עוד ביום 30.3.11, והודיע כי לנוכח ריבוי הפניות לעריכת תסקירי מעצר, כאשר חלק ניכר מהן הגיעו במהלך שביתת העובדים הסוציאליים שהסתיימה ביום 29.3.11, לא יעלה בידו להכין תסקיר מעצר עד לאחר פגרת הפסח. על-כן, ביקש לדחות את מועד הגשת התסקיר עד ליום 17.5.11. במהלך הדיון האמור, ביום 13.4.11, ביקש הסניגור מבית-המשפט להורות על שחרורו של המשיב בערבות, בשלב זה, בתנאי "מעצר בית" מלא בביתו, זאת בפיקוח רצוף ומתמיד של שני ערבים: רעייתו של המשיב, שהנה עובדת סוציאלית בלשכת הרווחה במזרח ירושלים; וגיסו של המשיב, המועסק באופן קבוע מזה מספר שנים בחברה המשווקת מוצרי מזון וחומרי ניקיון בכל רחבי הארץ. שני הערבים המוצעים, אף נחקרו על-ידי ב"כ המאשימה בבית-המשפט, בעניין ערבותם המוצעת. במאמר מוסגר אעיר כבר עתה, כי שני הערבים הותירו רושם חיובי כמי שמנהלים אורח נורמטיבי. עם זאת, בדיקת הערבים בבית-המשפט הייתה קצרה, ומן הסתם אין מדובר בבדיקות היסודיות יותר הנערכות באמצעות שירות המבחן, והכוללות אף התרשמות מהנאשם עצמו. ב"כ המבקש טוען, כי לנוכח העובדה ששירות המבחן הודיע כי לא יוכל להכין תסקיר בפרק הזמן של שלושים יום שנקבעו על-ידי בית-המשפט העליון, רשאי בית-המשפט לאמץ את חלופת המעצר המוצעת, אף ללא קבלת תסקיר, לאחר שניתנה הזדמנות להתרשם מן הערבים המוצעים. בהמשך טיעוניו, סקר ב"כ המבקש בהרחבה את התשתית הראייתית שנחשפה במשפט, לביסוס טענתו בדבר הכרסום הראייתי שחל מאז הגשת כתב-האישום. בהסכמת הצדדים השלימה המשיבה את טיעוניה בעניין הכרסום הראייתי בסיכומים בכתב, שהוגשו ביום 14.4.11, והמבקש הגיב לסיכומים אלו ביום 15.4.11.

8.         לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי לנוכח החלטת בית-המשפט העליון בבש"פ 2203/11, אשר הורה לבחון את אפשרות שחרורו של המבקש לחלופת מעצר מחמת הימשכות ההליכים, מתייתר הצורך, לעת הזו, להידרש למחלוקת שבין הצדדים בסוגיית הכרסום הראייתי. ככל שתתקבל החלטה לשחרר את המבקש לחלופת מעצר מחמת הימשכות ההליכים, לא תהיה עוד רלבנטית ההכרעה בשאלה האם חל כרסום בתשתית הראייתית בעקבות חקירות העדים בבית-המשפט. דא עקא, שלעת הזו לא ניתן להכריע בבקשה לעיון חוזר, הואיל ובית-המשפט העליון הורה, כי חלופות המעצר תיבחנה לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן, ותסקיר מעצר טרם הוכן. יתר-על-כן, בית-המשפט העליון קצב מועד של שלושים יום להכנת התסקיר, דהיינו - עד ליום 29.4.11 (שלושה ימים לפני תום תקופת הארכת המעצר, 2.5.11), אך שירות המבחן הודיע, כי לא יעלה בידו להכין התסקיר לפני יום 17.5.11. אכן, בית-המשפט מוסמך לנקוט חלופת מעצר, אף ללא הגשת תסקיר מעצר, ואולם, לנוכח החלטתו הברורה של בית המשפט העליון, לפיה חלופת מעצר תיבחן לאחר קבלת תסקיר, ולאור העובדה שניתן להורות על הקדמת מועד הגשת התסקיר בפרק זמן שלא יחרוג מתקופת המעצר שנקצבה לתכלית זו על-ידי בית המשפט העליון - מן הראוי בשלב זה להורות לשירות המבחן להכין את התסקיר בפרק זמן קצר יותר מזה המבוקש על-ידו.

9.         אשר-על-כן, מתבקש שירות המבחן להגיש לבית-המשפט את תסקיר המעצר בעניינו של המבקש עד ליום 28.4.11 בשעה 9:00, ולנוכח העובדה כי מעצרו של המבקש אמור להסתיים ביום 2.5.11 (וכי עד ליום 4.5.11 איעדר מן הארץ), יתקיים המשך הדיון בבקשה ביום 28.4.11 לפני השופט התורן באותו מועד (כב' השופט ר' כרמל); אלא-אם-כן יודיעו הצדדים על הסכמה לפיה המשך הדיון יתקיים לפניי לאחר שובי מחו"ל.

להזמין את המבקש, באמצעות שירות בתי הסוהר, להמשך הדיון שיתקיים לפני השופטר' כרמל ביום 28.4.11 בשעה 12:00, וכן לזמן לאותו מועד מתורגמן לערבית.

            לשלוח ההחלטה בפקסימיליה הן לשירות המבחן בירושלים, והן לשירות המבחן במחוז חיפה (אשר אמור לפגוש את המבקש בבית המעצר בצפון הארץ), ולוודא טלפונית קבלתה. על שירות המבחן להכין התסקיר במועד.

ניתנה היום, י"ג בניסן תשע"א (17 באפריל 2011), במעמד המבקש ובא-כוחו, ובהיעדר הפרקליטות, שנציג מטעמה לא התייצב.