אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 55299-09-11

החלטה בתיק מ"ת 55299-09-11

תאריך פרסום : 10/06/2012 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
55299-09-11
10/10/2011
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. עומר אחמד (עציר)
2. חיר אחמד (עציר)
3. סעיד אחמד (עציר)

החלטה

מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים עומר אחמד; חיר אחמד; סעיד אחמד(להלן: " המשיב 1"; " המשיב 2" ו" המשיב 3"בהתאמה. ויחדיו " המשיבים"), הוגש כתב אישום המייחס להם מספר עבירות. כנגד המשיבים 2 ו 3 ייחס כתב אישום עבירות של חטיפה לשם סחיטה, לפי סעיף 372 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק"); חטיפה לשם כליאה, לפי סעיף 371; סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא; סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק; כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק; פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334+ 335(א)(1)+(2) לחוק; החזקת אגרופן וסכין, לפי סעיף 186 לחוק. כנגד המשיב 3 יחס כתב האישום, עבירה של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק; סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק; כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק.

המשיבים הינם אחים המתגוררים באעבלין. גיהאד נסאר, (להלן: " המתלונן") הינו נגר במקצועו, תושב כפר מנדא. בכת האישום נטען כי בתחילת 2011 הזמין המשיב 1, עבודת נגרות למטבח ביתו, מהמתלונן, ושילם לו חלק מהסכום בתשלומים דחויים. כעבור מספר חודשים התגלעה מחלוקת באשר לבצוע העבודות והנאשם 1 דרש מהמתלונן להחזיר לו כספים בגובה של
כ-20,000 ש"ח (להלן: " החוב"). ביום 3.9.11, הגיעו המשיבים 1 ו-2, לביתו של המתלונן בכפר מנדא וזאת על מנת לחטוף אותו ולסחוט אותו. המשיבים הציעו למתלונן, בתרמית, לבוא עימם לעשן נרגילה במנדא ולדבר על החוב הכספי. בהיותם ברכב, החלו המשיבים לנסוע לאעבלין. עת ששאלם המתלונן לאן לוקחים אותו אמרו לו המשיבים במרמה, שהולכים לעשן נרגילה באעבלין, אך בפועל לקחו המתלונן לחלקת אדמה מגודרת הנמצאת באעבלין ובה קונטינר, זאת בכוונה לכלוא המתלונן בקונטיינר ולסחוט אותו. בהגיעם לחלקת האדמה שלף המשיב 1 חפץ הנראה כאקדח ואיים באמצעותו על המתלונן שיצא הרכב, אך המתלונן פחד ולא יצא מהרכב. המשיבים הכניסו הרכב ובו המתלונן לתוך חלקת האדמה ושם תקף המשיב 1 את המתלונן בכך שנתן לו אגרוף במצחו באמצעות אגרופן ופצע אותו. המשיב 1 הוציא אזיקים, כפת המתלונן בידיו, הוציא אותו מהרכב והכניס אותו לקונטיינר שנמצא במקום. המשיבים איימו על המתלונן בכוונה להפחידו שהוא יישאר בקונטיינר עד שיביא כסף או רכב במקום הכסף. בהמשך, התקשרו המשיבים למשיב 3 והודיעו לו שהמתלונן בידם. כעבור זמן הגיע למקום המשיב 3 ואיים על המתלונן שיביא כסף או שיישאר כלוא בקונטיינר. כתוצאה מהאיומים של המשיבים, הסכים המתלונן להשיב להם הכסף. המתלונן הציע למשיבים שייתן להם רכב במקום הכסף, ממגרש המכוניות של עבד זערורה במנדא (להלן: " מגרש המכוניות"). המתלונן יצר קשר עם בעל המגרש, וביקש שייתן למשיבים רכב בשווי של 20,000 ש"ח. המשיב 3 ואדם נוסף הגיעו למגרש המכוניות במנדא ובקשו לקבל רכב כפי שסיכמו עם המתלונן, אך אחיו של בעל המגרש חשד במתרחש ולא נתן להם הרכב. בכל אותה עת נשאר המתלונן כלוא בקונטינר כאשר המשיבים 1+2 שומרים עליו. המשיב 3 התקשר למשיבים 1 ו-2 ממגרש המכוניות ומסר שאינו מקבל הרכב. המתלונן שוחח עם האח של בעל המגרש ובקש שיתנו למשיבים הרכב אך האח סירב לכך. לאחר שהמשיב 3 חזר לשטח בו הוחזק המתלונן הכלוא, אפשרו המשיבים למתלונן להתקשר לדוד שלו בשם נגיב כדי להסדיר החוב. המתלונן בקש מנגיב שילך למגרש המכוניות כדי להסדיר העניין, אך נגיב לא הלך למגרש אלא הלך לבית המשיבים באעבלין. המשיבים 1 ו 3, הלכו לביתם על מנת לדבר עם נגיב כדי לפתור בעיית החוב של המתלונן, בעת שהמשיב 2 המשיך לשמור על המתלונן בכלוא עת שסכין בידו. לאחר זמן מה, הגיע למקום בו הוחזק המתלונן המשיב 1, לקח המתלונן מהמקום והלך עמו לביתם של המשיבים, שם המתין לו נגיב. לאחר שהמתלונן הבטיח כי ישלם החוב, המשיבים שחררו אותו והוא עזב את המקום יחד עם דודו.

בד בבד, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. במסגרת הדיון בפני, לא חלק בא כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה לייחוס רוב העבירות למשיבים, אם כי הסתייג מייחוס מעשי החטיפה לחובתם.

המבקשת,הפנתה לטיעונים בכתב, שם היא מפרטת הראיות לכאורה הקיימות כנגד המשיבים, מהן: גרסת המתלונן לאירוע; תעודה רפואית המתעדת את החבלות שנגרמו למתלונן; הודעת בעל מגרש הרכב ואחיו; הודעת נג'יב נאסר, קרוב משפחת המתלונן; פלטי פלאפון המתיישבים עם השיחות שבוצעו על ידי המתלונן והמשיבים; הודעת מוחמד אחמד, אשר מסר שראה המתלונן חבול בבית המשיבים, ובנוסף מסר כי נערכה סולחה בין הצדדים בתמורה לתשלום 10,000 ש"ח, אם כי הובהר כי עריכת הסולחה הוכחשה הן על ידי המתלונן והן על ידי אביו. המבקשת, הדגישה בטיעוניה כי מעשה המשיבים עולים לכדי חטיפה במרמה, בכך שהמשיבים פנו למתלונן ושכנעו אותו לבוא עמם לעשן נרגילה, בעוד שלמעשה הם הובילו המתלונן לחלקת אדמה מבודדת, ושם כלאו אותו וסחטו אותו באיומים. המבקשת הדגישה כי לטעמה מעשי המשיבים מלמדים על מסוכנות רבה, הן לנוכח מעשיהם והתעוזה שלוותה המעשים, וכן בהתחשב במניע של המעשים, משעולה לכאורה כי המעשים בוצעו על רקע של סכסוך כספי. המבקשת התייחסה בנוסף לחלופת המעצר המוצעת בבית המשיבים, עת שהחלופה לא תרחיק המשיבים מהמתלונן מהמקומות בהן בוצעו העבירות, ומשכך ביקשה לדחותה.

בא כוח המשיבים, הבהיר כי התנגדותו לקיומן של ראיות לכאורה ביחס למעשה החטיפה, מסתמך על הודעת המתלונן מיום 4.9.11 שורה 17, המקעקעת את טענת המבקשת לפיה הייתה כוונה להביא לחטיפת המתלונן. בא כוח המשיבים, הפנה לכך שלא נגרמו למשיב פציעות חמורות, אלא לכל היותר שפשופים, כפי שהתמונות מלמדות בעת שהמתלונן עשה הצבעה על המקום בו הוא היה כביכול כלוא, וכן בהתאם לתעודה הרפואית בעניינו. בא כוח המשיבים, טען בנוסף לקיומם של מחדלי חקירה, בכך שהמשטרה לא בדקה שיק שהמתלונן נתן וחזר, ובשלב זה לא ידוע מה עלה בגורלו של השיק. בא כוח המשיבים טען בנוסף כי בשלב מסוים המשיבים נסוגו ממעשיהם, ערכו סולחה עם המתלונן, ושילמו לו 10,000 ש"ח, עת שגם עניין זה לא נבדק על ידי המשטרה ביחד עם המכובדים שערכו הסולחה. בא כוח המשיבים, טען בנוסף לגבי שיהוי וחלוף זמן מיום ביצוע המעשים עד ליום מעצרם של המשיבים, כך עולה שהמעשה בוצע לכאורה ביום 3.9.11 בעוד המשיב 2 נעצר אך ביום 18.9, בעוד האחרים נעצרו ב 20.9 לאחר שהמשיבים הסגירו עצמם, דבר שיש בו ללמד על היעדר מסוכנות המשיבים, כך גם מצביע שניתן לתת אמון במשיבים, שכן בתקופה שבין ביצוע העבירות למעצרם, המשיבים נמנעו מלהרע למשיב בשנית כך גם לא ניסו לשבש הליכי משפט. מעבר לכך, נטען כי המדובר בבחורים צעירים נשואים, המנהלים אורח חיים נורמטיבי ועובדים למחייתם, כך גם כי המשיבים נסוגו מהמעשה, התפייסו עם המתלונן ושילמו לו כסף כפיצוי, וזאת חרף העובדה שלגישת המשיבים הם חשים כמי שרומו על ידי המתלונן. מכאן כי המדובר, בבחורים אשר מעדו באופן חד פעמי, שאין להם אופי עברייני, שנסוגו ממעשיהם, ופייסו המתלונן. בא כוח המשיבים, הדגיש בטיעוניו, את תפקידו של המעצר עד תום ההליכים בהליך הפלילי, כהליך מניעתי אשר משמש כמוצא האחרון, שכן הכלל הינו לבחון בכל מקרה חלופת מעצר, בייחוד עת המדובר בצעירים שזו היא העבירה הראשונה בעניינם  וכי האינטרס הציבורי הינו לשקמם.  לנוכח האמור, ביקש בא כוח המשיבים לשחרר מרשיו לחלופת מעצר בית מלא, בפיקוחם של שני מפקחים לכל אחד ובהוספת איזוק אלקטרוני. עוד נטען כי קיים מרחק גדול בין כפר מנדא לאעבלין מכאן כי מתעמעמת המסוכנות כלפי המתלונן.

בתום אלו הבהירה המבקשת  כי אכן המשיבים נעצרו בשלב מאוחר יותר, אם כי הדבר אירע עקב כך שהמשיבים לא נמצאו בביתם בעת חיפוש המשטרה אחריהם. המבקשת דחתה בנוסף טענת הסולחה שכן, המתלונן הכחיש שנערכה סולחה וכי הוא קיבל 10,000 ש"ח, כתשלום.


דיון והכרעה

ראיות לכאורה

כאמור הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיבים, למצער לא ביחס לרוב העבירות, המיוחסת להם והמקימות עילת מעצר.

כך גם אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיבים, כך אפנה לגרסת המתלונן המתארת את המעשים כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתב האישום [ראו הודעתו מיום 5.9.11], והנתמכים בתעודה רפואית ותמונות המתעדות החבלות בראשו, פניו וידו [ראו תעודת מיון ביה"ח נצרת מיום 4.9.11]. כך גם אפנה להודעת נגיב נאסר, אשר מסר, שבעקבות שיחה עם המתלונן והמשיבים הוא נסע לאעבלין, שם נפגש עם המתלונן כשהוא חבול, וכן ניהל שיחה עם המשיבים באשר לדרך הסדרת החוב [ראו הודעתו מיום 6.9.11].

אסתפק בהפניה לראיות אלה בנסיבות העניין, זאת בהתחשב בהסכמת הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, וכן בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי. שכן הלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראו לעניין זה:

בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 (1996);

בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2006);

בש"פ 8303/07 ראמי בדראן נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2007);

בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.08).

מעבר לכך, אציין שככל שהדברים עניינם בעריכת סולחה בין הצדדים, והנתמכת בהודעת מוחמד אחמד [ראו הודעה מיום 22.9.11], הרי שזו לא קיבלה ביטוי בחומר הראיות לכאורה, ולא נמסר מסמך המאשרר את הדברים, וכן כי אותו מוחמד אחמד לא מסר בפני מי נערכה אותה סולחה. אף המתלונן ואביו, הכחישו כי נערכה סולחה בין הניצים, כך גם הכחישו כי קיבלו סך של 10,000 ש"ח כפיצוי כספי, על אשר נגרם למתלונן. כן אפנה להודעת אבי המתלונן, לפיה אותו מוחמד אחמד, יצר עמו קשר על מנת לערוך סולחה בתמורה למשיכת התלונה, אם כי בהתאם לטענת אבי המתלונן, הוא סירב להצעה זו [ראו הודעה מיום 22.9.11]. מעבר לכך אבהיר כי ככל שבא כוח המשיבים טען לקיומם של מחדלי חקירה לעניין עריכת הסולחה, הרי שלעריכת הסולחה אין חלק בביצוע העבירות עצמם, וככל שבא כוח המשיבים יראה לנכון להוכיח טענה זו, לצורך הקלה בעונש של המשיבים או על מנת להכהות מהמסוכנות הנובעת מהמשיבים כלפי המתלונן, הרי שהוכחת טענה זו, אף לכאורה, מוטלת על המשיבים ובא כוחם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ