אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 548-07-12

החלטה בתיק מ"ת 548-07-12

תאריך פרסום : 08/08/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
548-07-12
08/07/2012
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מאור דניאל (עציר)
החלטה

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם, מאור דניאל (להלן: " המשיב") , הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

בהתאם למתואר בכתב האישום, ביום 20.6.12 פגש המשיב בקטין ג"כ (יליד 1996, להלן: " המתלונן") וביקש ממנו מכשיר הטלפון הנייד שלו לצורך ביצוע שיחת טלפון. המתלונן סירב לכך, ואז המשיב דרש ממנו באיומים כי ימסור לו המכשיר שאם לא הוא יכה אותו. לאחר מכן חטף המשיב את המכשיר מהמתלונן והחל לברוח מהמקום. המתלונן החל לרוץ אחר המשיב, אשר זרק לעבר המתלונן אבן שפגעה ברגלו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

המבקשת,הפנתה לראיות לכאורה שיש בהן לקשור את המשיב למעשים המיוחסים לו,  בכלל זאת:  הודעת המתלונן המכיר את המשיב היכרות מוקדמת, ותיאר את ההתרחשויות; הודעת המשיב המודה במעשים המיוחסים לו; ועוד. לגישת המבקשת המעשים המיוחסים למשיב מקימים עילת מעצר מסוג מסוכנות, בהתחשב במעשים המיוחסים למשיב. בנוסף הפנתה המבקשת לכך כי לחובת המשיב עבירה קודמת (גניבה ושבל"ר) ללא הרשעה. כך גם נטען כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט בהתחשב בהיכרות המוקדמת בין המשיב למתלונן. על כן לגישת המבקשת אין חלופת מעצר שתוכל להתאים למשיב וביקשה להורות על מעצרו.

בא כוח המשיב, ביקש להורות על שחרור מרשו לחלופת מעצר, בהתחשב בכך שהמדובר בבחור צעיר ללא הרשעות קודמות הבא ממשפחה נורמטיבית, ומכל מקום כי העבירה הקודמת שנקבע כי בוצעה על ידו ללא הרשעה, היא עבירה שבוצעה בשנת 2006, ומאז עבר זמן רב. מעבר לכך בא כוח המשיב, הדגיש כי נסיבות האירוע אינן מצדיקות האשמה בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, ומכל מקום כי אין המדובר בנסיבות של אירוע שיש בהן להצדיק את מעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו. בא כוח המשיב, הפנה להודאת המשיב במעשים המיוחסים לו, ולהתנצלות שהביע ולחרטה שגילה. לנוכח האמור, ביקש בא כוח המשיב להורות על שחרור מרשו לחלופת מעצר, בהרחקה ממקום מושב המתלונן, עת שהחלופה המוצעת תהיה בפתח תקווה בפיקוחם של אחות המשיב ואמו וכן חבר משפחה נוסף. זאת כשלגישתו אין צורך בתסקיר מבחן.

דיון ומסקנות

כאמור אין בין הצדדים מחלוקת לעניין קיומן של ראיות לכאורה לייחוס המעשים המתוארים בכתב האישום למשיב.

כך ניתן להפנות להודעת המתלונן, המתאר את התרחשות האירוע, את האופן בו המשיב איים עליו וחטף ממנו את מכשיר הטלפון הנייד, וכן כי המשיב זרק עליו אבן בזמן ניסיונו של המתלונן לתפוס המשיב [ראו הודעה מסומן 2].

כך גם המשיב עצמו הודה במעשים המיוחסים לו, הן לעניין נטילת המכשיר מהמתלונן וכן בהמשך את זריקת האבן לעברו של המתלונן [ראו הודעתו מסומן 12].

אוסיף כי אני שותף לדעת בא כוח המשיב לפיה המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום אינה מצדיקה ייחוס מעשי שוד בנסיבות מחמירות למשיב, וניתן יהיה להסתפק בעבירה של שוד בנסיבות רגילות.

כללו של דבר, אני קובע כי מתקיימות ראיות לכאורה, להוכחת המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום. ודוק, בשלב זה של ההליך, אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותו או אשמתו של המשיב על-פי חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק. אין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות, אלא שזוהי מלאכתה של הערכאה השיפוטית שבפניה עתיד המשיב ליתן את הדין. בית המשפט, בשלב זה, עסוק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי. השוו לדוגמא:

בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08);

בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);

בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.07);

בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.07).

מעשי המשיב מקימים עילת מעצר מסוג מסוכנות. זאת בהתחשב במעשי הגניבה שלוו באלימות ותקיפה למתלונן, וכן בהתחשב במניע של המשיב לביצוע המעשה שעניינו רצון להשיג כסף, גם אם יהיה בכך צורך לשדוד אדם זר ואקראי. מכאן כי קיים גם חשש להישנות המעשים.

ככל שהדברים עניינם בחשש לשיבוש הליכי משפט על ידי השפעה על עדים, ברי שלנוכח הודאת המשיב במעשים המיוחסים לו, לא מצאתי מקום לחשש זה.

עם זאת, בשלב המעצר עד תום ההליכים, הכלל הוא כי גם כאשר קיימת עילת מעצר וגם כאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל. בשלב זה, אין עניינו של בית המשפט לתת משקל לשיקולי ענישה, או להביא להרתעת הציבור מביצוע עבירות, אלא יש לבחון את התאמתה של חלופת המעצר למסוכנות הספציפית העולה מהנאשם הבא בפניו.  כך נפסק:  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ