אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 52225-09-11

החלטה בתיק מ"ת 52225-09-11

תאריך פרסום : 27/12/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
52225-09-11
16/10/2011
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
א.ע(עציר)
החלטה

מונחת בפני בקשה למעצר הנאשם, עד תום ההליכים נגדו, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם א.ע (הלן: " המשיב") הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים. באישום הראשון יוחס למשיב עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333+ 335(א)(1) +29 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין"); ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק +29 לחוק. במסגרת האישום השני, יוחס למשיב עבריה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379+ 29 לחוק; איומים, לפי סעיף 192+ 29 לחוק; מטרד לציבור, לפי סעיף 215+ 29 לחוק; התנהגות פסולה במקום ציבורי, לפי סעיף 216 + 29 לחוק.

נטען באישום הראשון כי ביום 11.9.11 סמוך לשעה 20:00, פגשו המשיב ואחר בשם אבו עלי, את א.ג' קטינה ילידת 1994 שהינה קרובת משפחתו של המשיב, ברחוב בן יהודה בחיפה. במעמד זה, הורה המשיב לאבו עלי לדקור המתלוננת, ואבו עלי שלף סכין שהייתה ברשותו ודקר המתלוננת שלא כדין, 3 דקירות, שתיים בגב ואחת בבטן, וגרם לה לחבלה חמורה.

באישום השנינטען כי לאחר האירוע המתואר באישום הראשון, באותו יום בשעה 21:00 לערך, הגיע המשיב ואבו עלי לתחנת אוטובוס בסמוך לקניון חיפה. אותה עת שהו במקום מרים, חן ודין (להלן:" המתלוננים"). מרים ישבה בתחנת האוטובוס, המשיב ואבו עלי התיישבו לידה, אבו עלי אחז בסכין והעבירה מיד ליד, זאת כאשר הוא והמשיב מספרים כיצד זה עתה דקרו שלוש בחורות. משביקשה מרין לעזוב התחנה ולנסוע במונית, מנעו המשיב ואבו עלי זאת ממנה, באומרם כי עוד מעט יבוא אוטובוס ושהנסיעה באוטובוס הינה עדיפה. מרים, בפחדה מן המשיב ואבו עלי, נשארה לשבת במקום, עד שבשלב מסויים אזרה אומץ וברחה מן התחנה. בהמשך עלו שלושת המתלוננים לקו 921, והמשיב ואבו עלי על בעקבותיהם. במהלך הנסיעה הטרידו המשיב ואבו עלי את המתלוננים, בכך שהם נגעו בשיערה של חן, חסמו המעבר, ובבוא המתלוננים לרדת מן האוטובוס הם ניסו לחסום שוב המעבר. כך גם מתואר, כי אבו עלי שהחזיק בסכין, הצמיד אותה לצווארו של דין, כל זאת בכוונה להפחידו

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

המבקשתהפנתה לחומר הראיות הקושר את המשיב למעשים המיוחסים לו. מהן היא מפנה לגרסת המשיב ואבו עלי, אשר קושרים עצמם לזירת האירוע, וכן היא מפנה להודעות המתלוננת מיום 13.9. ו 18.9, וכן לעימות בינה לבין המשיב, במסגרתם היא קושרת את המשיב למעשים המיוחסים לו, על ידי כך, שהיא מתארת המשיב כמי שאמר לאותו אבו עלי לדקור אותה באמצעות הסכין. לעניין האישום השני, הפנתה המבקשת לכך שהמשיב קושר עצמו לזירת האירוע, וכן לאבו עלי. בנוסף, הפנתה המבקשת להודעות המתלוננים, מהן עולה מעורבותו של המשיב באירוע, בכך שהגיע עם אבו עלי לתחנת האוטובוס, כשנדף ממנו ריח של אלכוהול, וכן להצקות המשיב והאחר ממנה המתלוננים סבלו. לגישת המבקשת, מעשי המשיבים מלמדים על מסוכנותם, בהתחשב בהתנהגותם משוללת הרסן ואלימותם החמורה. המבקשת הבהירה כי על אף שהמשיב לא עשה שימוש בסכין, הרי שהוא זה שהיה הרוח החיה מאחורי המעשים והוא אשר הפציר באבו עלי לדקור המתלוננת. המבקשת, הדגישה כי המדובר במסוכנות כלפי כולי עלמא, בהתחשב בכך, שלאחר דקירת המתלוננת באישום הראשון, המשיב והאחר המשיכו בהטלת מרותם על הסביבה, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בהתנכלותם למתלוננים כמתואר באישום השני.

בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישום הראשון, עם זאת, התנגד לפרשנות המבקשת, לפיה המשיב הינו הרוח החיה מאחורי המעשה. שכן הראיות לכאורה מלמדות לכל היותר כי המשיב אמר לאבו עלי לדקור המתלוננת בשלב מאוחר יותר ולאחר שאותו אבו עלי החליט לדקור את המתלוננת ועל דעת עצמו. מכאן כי לא ניתן לראות במשיב כרוח החיה מאחורי המעשה, וכי לכל היותר ניתן לראות בו כמסייע או משדל. עם זאת בא כוח המשיב, לא חלק על קיומה של ראיות לכאורה או עילת מסוכנות סטאטוטורית, אם כי ביקש ללמוד מכך על מידת מסוכנותו של המשיב, ובהתאם לבחון חלופת מעצר.

בכל הנוגע לאישום השני התנגד ב"כ המשיב לקיומה של מסוכנות כלפי כולי עלמא, שכן לגישתו הראיות לכאורה, מלמדות כי במסגרת האירועים המתוארים באישום השני, המשיב פעל לריסונו של אבו עלי וניסה להניאו מביצוע המעשים, ולא כפי המוצג על ידי התביעה, לפיה כל מעשה של אבו עלי מיוחס ישירות למשיב. בא כוח המשיב, הפנה להודעות המתלוננים, מהן הודעת אלעד טל מיום 13.9, בה מתוארים המעשים המועלים במסגרת האישום השני, כמי שנעשו על ידי אבו עלי, עת שהמשיב פעל לרסנו ולהרגיעו. הודעתו של אלעד טל מסבירה בנוסף, את הודעת שאר הבנות שיחסו בהודעותיהן את המעשים הן למשיב והן לאבו עלי, עת ששם נראה, כי אותן מתלוננת מסרו לאלעד כי אותו אבו עלי דקר בנות, מכאן כי התייחסות המתלוננת הן לאבו עלי ולמשיב כמכלול, הינה התייחסות מטעה. בא כוח המשיב, הפנה בנוסף להודעת העדה דבורה חיים מיום 20.9.11 שם היא שמעה המשיב והאחר צועקים אחד על השני, בעוד שבא כוח המשיב פירש זאת כניסיון של המשיב להרגיע את אבו עלי. בא כוח המשיב הפנה בנוסף להודעת נהג האוטובוס ולרי קאופמן, שגם ממנה ניתן ללמוד כי המשיב לא עשה בעיות וכי רק האחר הוא זה שהתפרע. בא כוח המשיב הפנה בנוסף להודעת חן מיום 20.9.11, שם מתואר אבו עלי כמי שהיה אחראי לרוב ההצקות, בעוד שהמשיב מתואר כמי "פחות עשה בלגאן", ובעניין זה טען בא כוח המשיב כי הצעקות שהיו בין המשיב לאבו עלי, היו הפצרות של המשיב להרגיע את אבו עלי ולהניאו מלהמשיך ולבצע המעשים. בא כוח המשיב, המשיך והפנה להודעות של דין מיום 12.9 ומיום 20.9 והודעת מרים מיום 20.9.

כללו של דבר, לגישת בא כוח המשיב, מעשה המשיב באישום הראשון, היו נגררים למעשיו של אבו עלי ולא ביוזמתו. וכן כי המשיב במסגרת האישום השני, ניסה להרגיע הקטין ולמנוע ממנו להמשיך במעשיו. לכן וככל שקיימת מסוכנות ספציפית כלפי המתלוננת, הרי שניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר בבית אמו של המשיב, בהוספת איזוק אלקטרוני.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

לאחר בחינת הראיות ועיון בהודעות המתלוננים ושאר העדים, הגעתי לידי מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה, לייחוס המעשים המובאים באישום הראשון למשיב.

בראיה כללית ניתן לומר כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות המשיב לאירוע השני, כך ניתן להצביע על הודעתה של מרים מיום 20.9 [מסומן 8א], שם מתואר המשיב כמי שחסם ביחד עם אבו ערב את דרכה של המתלוננת, וכן שאר ההודעות מתייחסות למשיב כמי שלקח חלק בצורה כזו או אחרת, בהתפרעות באוטובוס.

בצד זאת, מצאתי כי קיימת חולשה ביחס לראיות לכאורה לביסוס האישום השני, אשר מקורן, ככל הנראה בהיעדר דיוק שנפל במתן ההודעות הראשוניות של המתלוננים. ומכל מקום כי המעשים המתוארים בכתב האישום אינם מקימים חזקת מסוכנות סטאטוטורית, ובמידה רבה הדיון באירוע הנדון, בשלב זה של ההליך הפלילי הינו מיותר. עם זאת ועל מנת לדלות מהאירוע נתונים על אופיו של המשיב ועל היכולת ללמוד מכך על מסוכנותו, מן הראוי להצביע על מקבץ מההודעות המתארות האירוע השני, ועל חלקו של המשיב במעשים, ובהתאם להסיק על אופיו של המשיב והמסוכנות העולה ממעשיו.

כך הודעתה של חן מיום 20.9 [מסומן 22] מתארת חבורה המורכבת מ 5- 6 צעירים. חן מצביעה על חלקו של הבחור שהיה עם דם על הידיים [אבו ערב] כמי שאחראי על רוב הבלגאן. חן התייחסה בנוסף לבחור השני [המשיב], כמכלול עם אבו ערב כמי שעשו את רוב הבלגאן, אם כי היא לא תיאר כיצד בא לידי ביטוי אותו התפרעות מצידו של המשיב, וכן היא מסרה כי האחראי העיקרי על ההתפרעות הינו הבחור עם הדם על הידיים. בהודעה הנוספת של חן [מסומן 12 א] היא מסרה כי המשיב " עשה פחות בלגאן ולפעמים גם הרגיע את זה עם הסכין". כך גם דבורה בהודעתה מיום 20.9 [מסומן 20] תיארה את הבחור עם הדם על הידיים כמי שאחראי העיקרי על ההתפרעות באוטובוס. כך גם ראוי להפנות להודעתו של ולרי, נהג האוטובוס, מיום 20.9 [מסומן 16 א'] אשר נערכה לאחר שזיהה המשיב ואבו ערב כמי שהיו באוטובוס, ולרי מסר כי הוא לא ראה את המשיב עושה משהו מיוחד, וכי הוא ביקש ממנו שירגיע את חברו. כך גם מסר דין בהודעתו מיום 20.9.11 [מסומן 11א], לפיה המשיב לא עשה לה כלום [שם ש' 16]

פרשנותו של בא כוח המשיב, לפיה המשיב צעק על חברו אבו ערב ואף רב איתו על מנת להרגיעו ולמנוע ממנו להמשיך במעשיו כנגד המתלוננים, מצאה לה אחיזה בכלל ההודעות. בד בבד השגותיו של בא כוח המשיב ביחס למסוכנות המשיב מקובלות עלי. עם זאת יש לציין כי קיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשה למשיב, משההודעות מתארות את המשיב גם כן כמי שלקח חלק במעשי ההצקה. אם כי גם אם יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה הרי שאלו קיימות במובנן הטכני, ואין להסיק מהן באופן חד משמעי על טיב מעורבותו של המשיב במעשים, בייחוד עת שההודעות מתארות את מעשי המשיב ואבו עלי כמכלול, כך שלא ניתן להבין את חלקו הפרטני של המשיב, וכן בחלקן מתארות המשיב כמי שלקח חלק פעוט במעשים.

ככל שהדברים עניינם באירוע הראשון, בא כוח המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, וכן על כך שבשלב מסוים, המשיב ביקש מאבו עלי לדקור המתלוננת. כך ניתן להפנות להודעת המתלוננת מיום 18.9 שם היא מוסרת "אברהים עמאש [המשיב] תפס אותי ביד ואז הבן של מג'דה דקר אותי עוד פעם בגב" [מסומן 2ב' ש 27- 28] כך גם בהודעתה מיום 13.9.11, המתלוננת מסרה "ש. מה הוא [המשיב] עשה? ת. הוא לא עשה כלום, אבל הוא אמר לבן של מג'דה לדקור אותי" [שם, ש' 21- 22]. ראו בנוסף עימות הין אבו עלי למשיב, בו אבו עלי מוסר כי המשיב אמר לו לדקור המתלוננת [מסומן לה]

מסוכנות

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: " חוק המעצרים"). כך גם  הפסיקה הדגישה חוזר ושוב, את המסוכנות הרבה הנובעת מהשימוש החפוז בחפצים חדים לפציעת האחר, והכלל שנקבע הינו שביחס לתת תרבות הסכין, לא ניתן לאיין המסוכנות האמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות. [ השוו לעניין זה: בש"פ 139/10 מדינת ישראל נ' אדיר מנור(טרם פורסם, 17.1.10); בבש"פ 5506/09 מושאילוב נ' מדינת ישראל(טרם פורסם, 30.7.09)].

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ