החלטה בתיק מ"ת 5217-03-11

1.    לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

אבחן להלן את הבקשה, את טענות המשיב ואדון בהם בהתאם לחומר הראיות בתיק, להוראות החוק והפסיקה הרלוונטית.

כתב האישום

2.    נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות איומים, היזק לרכוש במזיד ותקיפה בנסיבות מחמירות, כלפי המתלוננת, בת זוגו.

כתב האישום כולל 3 אישומים, בהם נטען, כדלקמן:

האישום הראשון - בתאריך 1.3.11, לאחר ויכוח בין המשיב למתלוננת, בגין חשדו שהיא יוצאת עם גברים אחרים, המתלוננת סירבה לפתוח למשיב את דלת הדירה. המשיב בעט בדלת והכה בדלת בידיו, וכתוצאה מכך, הסוגר העליון של הדלת ומנגנון הנעילה של הדלת התעקמו.

בהמשך, ובאותן נסיבות, נטען כי המשיב איים על המתלוננת, כי יהרוג אותה אם תכניס גבר או אם ישמע שנכנס גבר.

האישום השני - בתאריך 27.12.10, המשיב חנק את המתלוננת בדירה, וכתוצאה מכך, המתלוננת נפלה על גבה. כמו כן, נטען כי המשיב קרע את השרשרת של המתלוננת.

האישום השלישי - בתאריך 16.11.10, בדירה, המשיב איים על המתלוננת, בכך שהניף לעברה מקל כדי להפחידה או להקניטה, ובאותה עת היה תחת השפעת אלכוהול.

הבקשה

3.    לאור כתב האישום, מבקשת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו, שכן, לטענתה, קיימות ראיות לביסוס האישום נגד המשיב, לרבות הודעות המתלוננת, דו"חות פעולה של שוטרים, הודעת העובדת הסוציאלית ומזכרים.

כמו כן, לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיב מקימות יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב או אי מעצרו יביא לפגיעה בשלומה ובטחונה של המתלוננת. עוד נטען, כי מדובר במתלוננת המטופלת נפשית, ולכן מסוכנות המשיב כלפיה גוברת.

צויין כי באירוע נשוא האישום השלישי המשיב היה תחת השפעת אלכוהול, ועפ"י תיק החקירה אין זו פעם ראשונה בה המשיב איים על המתלוננת בהיותו תחת השפעת אלכוהול.

המבקשת הוסיפה וטענה כי מתיק החקירה עולים דפוסים אלימים מצד המשיב כלפי המתלוננת, ומלבד האלימות עצמה, המשיב מבודד את המתלוננת, מקנא לה ומסית אותה נגד רשויות הרווחה, והמתלוננת פוחדת מהמשיב.

למשיב עבר פלילי בעבירות איומים והיזק לרכוש במזיד ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 6 חודשים, בעבירות שבוצעו ע"י המשיב אגב התנהגות אלימה כלפי אשתו, בת זוגו לשעבר, ומכאן, נטען כי ניכר שהמשיב נוהג באופן אלים כלפי בנות זוגו.

טענות המשיב

4.    ב"כ המשיב לא כפר בכך שקיימות טענות לכאורה, וטענתו בתמצית היא כי קיים כרסום בראיות לכאורה, באופן המצדיק שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

ב"כ המשיב טען כי המתלוננת היא חולת נפש, ולכן לא ברור שהדברים שהיא מסרה אכן אירעו.

בהודעתה של המתלוננת מחודש נובמבר 2010 לגבי האירוע נשוא האישום השלישי, המתלוננת טענה שלא קרה דבר, ורק בהודעתה בחודש מרץ 2011, מסרה כי המשיב איים עליה.