אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 49851-03-13

החלטה בתיק מ"ת 49851-03-13

תאריך פרסום : 14/11/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
49851-03-13
30/04/2013
בפני השופט:
רפי כרמל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
יצחק בנשיטרית
עו"ד אריאל הרמן
החלטה

         בקשה למעצר עד תום הליכים

1.     כתב האישום מייחס למשיב עבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז - 1977. נטען כי מספר חודשים לפני יום האירוע החל המשיב לבוא בטרוניות כלפי אשתו המנוחה, לפיהן אינה דואגת לצרכיו, מזלזלת בו ומעלימה ממנו כספים. מספר שבועות לפני יום האירוע, בשיחה שהתקיימה בניהם, האשים המשיב את המנוחה בכך שלקחה ממנו סך של 4,000 ש"ח. בלילה שבין התאריכים 08/03/2013 - 09/03/2013 התגלע ריב בין הנאשם לבין אשתו המנוחה. במהלך אותו ריב נטען כי המשיב תקף את המנוחה ודקר אותה פעמים רבות בכל גופה, בכוונה להמיתה, תוך שהוא עושה שימוש בשלושה סכינים. כמו כן, נטען כי המשיב תקף את המנוחה באמצעות פטיש מטבח העשוי מתכת. נטען כי המשיב דקר וחתך את המנוחה לפחות 24 פעמים בראשה וגרם לה לשברים בעצמות הפנים ולדימומים במוחה ובראשה, ודקר את המנוחה בצווארה, בגפיה העליונות, בירכה השמאלית, בבטנה וגרם לשברים בצלעותיה. לאחר פרק זמן, בשעה 00:38 ביום 09/03/2013 התקשר המשיב למוקד "אנוש" והודיע כי התרחש רצח וכי "מישהו הרג אותנו". השיחה נותקה ורק לאחר כשלוש וחצי שעות התקשר המשיב, שוב, למוקד, להודיע על האירוע ואמר למוקדנית כי "מישהו שחט אותנו". בשלב זה הזעיקה המוקדנית סיוע רפואי לדירה. במהלך האירוע, לאחר שדקר את המנוחה, בנסיבות שאינן ברורות, נטען כי המשיב גרם לעצמו לשברים בשתי כפות רגליו ובחוליות עמוד השדרה הגבי והמתני שלו.

2.            ראיות לכאורה

                אין מחלוקת לגבי שלד האירועים, דהיינו, קיומן של שתי התקשרויות טלפוניות מטעם המשיב למוקד אנוש ולגבי תוכנן שהוקלט. אין מחלוקת כי השוטרים הגיעו לבית המשיב בעקבות ההתקשרות השנייה של המשיב, שם נמצאה המנוחה ללא רוח חיים, והמשיב נמצא שוכב על הרצפה, שברים בשתי רגליו ובעמוד השדרה ופצעים בראשו. לטענת הסנגור, אין הראיות הלכאוריות מצביעות על כך שהמשיב הוא זה שפגע במנוחה, ובכל מקרה, לטענתו, מישור הראיות הלכאוריות העולה מחומר החקירה מציג שתי אפשרויות לכאוריות. האפשרות האחת היא כי המשיב לא היה המבצע של המעשים שגרמו למותה של המנוחה. האפשרות השנייה מובילה, לכל היותר, לקיומן של ראיות לכאורה, לעבירת הריגה, בעיקר לאור קנטור במובן העובדתי והמשפטי, דהיינו שסמוך למעשה, קמה התגרות במשיב אשר ביצע את המעשה באופן ספונטני, ללא כוונה תחילה. לטענת הסנגור, אין מניעה לטעון טענות חלופיות, וקיימת חובה לבחון אפשרות התקיימותן, אם הן עולות מחומר החקירה הגולמי. הסנגור אף הפנה לפסיקה המאפשרת, להבנתו, קיום קווי הגנה חלופיים מבחינה עובדתית, אף אם הם סותרים זה את זה.  הסנגור לא התעלם מכך שמפיו של המשיב באו אמרות הקושרות אותו לביצוע המעשה, לצד אמירות השוללות זאת.

3.       מהבחינה העובדתית, שעה שהגיעו שוטרים ביחד עם אנשי מד"א בליל האירוע, נמצאה המנוחה כשעל גופתה עשרות דקירות, וחבלות קשות בפניה באופן שלא ניתן היה אף לזהות את פניה (כפי שניתן להיווכח מהצילומים המצורפים לחוות הדעת של חוקר מז"פ פקד יאיר דלבר). החבלות שנמצאו על גופו של המשיב, כללו שריטה בידו. חוות הדעת שניתנה בהקשר זה, ע"י ד"ר הדס גיפס מהמרכז לרפואה משפטית, קובעת כי מדובר בשריטה המתיישבת  יותר עם היותו של המשיב תוקף. שתי כפות רגליו היו שבורות,  כמו גם חוליה בגבו. לגבי השברים הדחוסים בחוליות עמוד השדרה ובכפות הרגליים, חוות הדעת קובעת כי מדובר בחבלות שנגרמו מקפיצה או נפילה עם נחיתה על כפות רגליים מגובה מספר מדרגות או אחר. החבלה השלישית היא פצעים בראשו, ובחוות הדעת נקבע כי זו מתיישבים עם פציעה מחפץ חד. בשיחתו הראשונה של המשיב למוקד אנוש, בשעה 00:40, שיחה שארכה כדקה וחצי, אומר המשיב למוקדנית "מישהו רצח אותנו" ומבקש להזעיק סיוע רפואי, תוך שהוא אומר כי מי שביצע את המעשים הנו אדם אחר שאינו יודע את זהותו. בעקבות שיחה זו, לא פעלה המוקדנית  מאומה (בטענה שהשיחה התנתקה והיא לא ידעה עם מי ליצור קשר מחדש). כשלוש וחצי שעות לאחר מכן, בשעה 04:30, מתקשר המשיב, שוב, למוקד אנוש, שיחה שאינה כוללת מלל רב, נשמעות גניחות של המשיב, הוא אומר "מזל הרגו אותה... דם, דם, דם", ואז הוזעקו המשטרה וכוחות מד"א.

באת-כוח המאשימה הפנתה לכך שגרסתו הראשונה של המשיב, כפי שנמסרה למד"א ולשוטר שהגיע, הנה כי התפתח ריב הדדי בינו לבין המנוחה, המנוחה לקחה סכין ודקרה אותו והוא דקר אותה בחזרה. באת כוח המאשימה ערה לכך כי אמרות המשיב אינן מהוות  גרסה סדורה,  אולם נטען כי מדובר בגרסה לפיה המשיב מערב עצמו באירוע, ומכאן הוא שולל קיומו של צד שלישי. לגבי השברים בגופו, טענת המשיב, בחקירתו הראשונה, שאלה נגרמו לאחר שקפץ מהמדרגות, בעקבות חרטה על מעשיו. עקב מצבו פונה המשיב לבית החולים, שם נבדק בדיקה פסיכיאטרית, ושם חזר על גרסתו לפיה צד שלישי תקף אותו ואת המנוחה, תוך שהוא אומר לרופאים הפסיכיאטרים ש"מדובר ביצחק אחר שנראה כמוהו" והוא אינו יודע במי מדובר. לאחר קבלת טיפול רפואי, נחקר המשיב על ידי חוקרי המשטרה. בחלקה הראשון של החקירה המשיב טען כי אינו יודע מה מקור הפגיעות במנוחה. לדבריו, הוא היה מחוץ לדירה ואין לו הסבר למצבה הקשה, אם כי הוא  מאשר כי היה בין השניים ריב. גם באשר לחקירתו, הפנתה באת-כוח המאשימה לאמירות אותן אמר המשיב ולטענתה יש בהן כדי לראות בו כמי שביצע את המעשה. אין חולק כי בזירה נתפסו שלושה סכינים, אחד ליד גופת המנוחה ושניים על השיש במטבח, כאשר על גב שלושת הסכינים, נמצא ד.נ.א התואם למנוחה ולמשיב, שמרביתו שייך למנוחה. כמו כן נמצא פטיש שראשו עשוי ברזל. לטענת המאשימה, בנקודה זו, גרסת המשיב לפיה הוא מאשר כי הוא פגע במנוחה אך מיד לאחר מכן טוען כי דקר אותה רק בבטן (עמ' 64), אינה מתיישבת עם מראה פניה של המשיבה שהושחתו לחלוטין, אם כי במקומות אחרים מאשר המשיב כי דקר את המנוחה גם בפניה. דהיינו המבקשת נסמכת על כך כי קיימת התאמה בין ממצאים פורנזיים: הדקירות בפני המנוחה באמצעות סכין ודקירות בבטן, המשתלבים עם דברי המשיב  וביטויי חרטה. כמו כן מפנה המאשימה לאמירות שאמר המשיב מחוץ לחקירתו הסדורה, כאשר אותן אמירות נרשמו ביומן המבצעים. בנקודה זו, מנגד, הפנה הסנגור לשורה של אמירות שבאו הן מפי ילדי המנוחה והן מפי ילדי המשיב, לפיהן היחסים בין בני הזוג היו תקינים, לפחות בדרך כלל. עוד באה הפנייה לחוות הדעת ממנה עולה בסבירות מאוד גבוהה, כי המנוחה הייתה בעמדת שכיבה בזמן התקיפה והאירוע התרחש בשני מוקדים, זאת לפי כתמי הדם. המאשימה לא התכחשה לאפשרות כי יתכן שהמנוחה חבטה במשיב, ואולי אף כך גרמה לו לפציעות בראשו, אולם, גם אם המנוחה החלה במאבק הפיזי, האירוע לא היה אמור להסתיים כפי שהסתיים.

4.       כאמור, הסנגור התייחס לאמרות ילדי בני הזוג, מהן ביקש ללמוד כי היחסים בין השניים היו תקינים ומלאי תמיכה, אהבה ודאגה הדדית. דניאל אמויאל, שהייתה תומכת של המנוחה ועבדה אצל בני הזוג במשך השנתיים האחרונות, עד לפני כשלושה חודשים, מספרת על הטיפול המסור שהמשיב העניק למנוחה, לרבות מסירותו, שעה שהמנוחה עברה צינתור, על כך שלא שמעה אותו מרים קול על המנוחה, וכי היא לא ראתה דבר מה חריג בין השניים. באה הפנייה אף לעדות ילדי המנוחה: יפה, אליהו ביטון, מני יריב בנה הבכור של המנוחה, וחנה ביטון, אשר כולם התייחסו לכך שהיחסים בין בני הזוג היו תקינים, למעט ויכוחים רגילים, המקובלים בין בני זוג, וכי השניים כיבדו אחד את השני. הסנגור דחה את הטענה כי טרוניות שהיו למשיב, אם וככל שהיו, כגון שהמנוחה הגישה למשיב סרדינים ולא אוכל אחר, היה בהן לגרום לעשיית מעשה כפי שנעשה במנוחה. לשיטתו, אם המשיב  היה המבצע, כי אז קדם למעשה אירוע חריג, בודד וקיצוני, שהוא חד פעמי לחלוטין, ומבסס קיומו של קנטור. בהקשר זה יש לציין כי טענתו של הסנגור, לפיה הימצאות ד.נ.א של המשיב על סכין או על כלי כזה או אחר, במיוחד כשהוא פצוע וחבול, אינה מעלה לכשעצמה ראיה לכאורה הקושרת אותו למעשה ההמתה. לעניין הפגיעות שנגרמו לגופו של המשיב, טוען הסנגור כי אין בסיס לטענה, ובכל מקרה אין ראיות לכך, שהמשיב גרם לחבלות אלה בעצמו. צוין כי דלת הכניסה של הדירה הייתה סגורה אך לא נעולה והתקיימו מחדלי חקירה כגון  אי דגימת כתמי דם לידית הדלת בשני צדיה ולא נלקחו מעתקי טביעות אצבע מידית הדלת. נטען כי לא סביר הדבר שזוג קשישים שהלכו לישון, כדרכם, בשעה 21:00, כאשר האור כבה באמצעות שעון שבת, לא ינעלו את הדירה. למעשה, כך נטען, המשטרה חקרה אך לפי החשד לפיו המשיב הוא המבצע. אמרות המשיב הפועלות לחובתו והמפוזרות על קטעי החקירה השונים, אינן יכולות לפעול לחובת אדם קשיש, חולה, שנחקר לאחר אירוע טראומתי, ואין באותן אמרות לייצר תמונת מצב שלמה וקוהרנטית. לשיטת הסנגור, המשיב, כנראה, איבד את הכרתו לאחר השיחה הראשונה למוקד אנוש, ועל כן חלה ההשהיה בין שתי שיחות הטלפון. עוד נטען לפגיעה בזכות ההיוועצות של המשיב שכן למרות שקיים מזכר של החוקר קיריל, לפיו הוא הודיע על זכות ההיוועצות, לא שומעים זאת בתחילת ההקלטה. במיוחד באה ביקורת על כך שאותו חוקר אומר למשיב: "ספר לי, כל מה שתגיד לי יישאר איתי", לפיה דובר בעניין שיש לו השלכה של ממש על קבילות המשך החקירה, מאחר שמדובר בתרגיל חקירה פסול. נטען כי אין לקבל את גרסת המשיב לפיה רגליו נפגעו כתוצאה מנפילה במדרגות, שכן כאשר הוא נשאל בהמשך אם מדובר במדרגות שמחוץ לדירה, הוא השיב כי מדובר במדרגות בדירה ואינו יודע להסביר איך הגיע למדרגות ואיך חזר. לסיכום, טענת הסנגור הנה כי אמרות המשיב, החל מבית החולים וכלה בחקירתו, בחלקן לא מוקלטות, מהוות גרסה קטועה, דלה ובעייתית.

          דיון

5.       אכן, לא מעט נתונים לוטים בערפל ולא וודאי כי הערפל יתפוגג גם לאחר שיישמעו הראיות. קיים סימן שאלה כיצד הגיע המשיב למצבו הגופני, ובעיקר מקור השברים בשתי כפות רגליו ובחוליה גבית. יצוין כי בשעת הדיון לפניי,  ישב המשיב על כיסא גלגלים ושתי כפות רגליו היו מגובסות. כמו כן, אמירותיו של המשיב נעו כמטוטלת בין הכחשה לבין הודאה (לפחות הודאה במעורבותו בגרימת מותה של המנוחה). יאמר כבר עתה כי טענתו של הסנגור, שחזרה ונשנתה, לפיה אם וככל שהמשיב היה המבצע, קדם למעשיו קנטור שנגרם על ידי מעשה חריג וקיצוני, שכן מדובר במשיב שהוא כבן 81, ללא עבר פלילי כלשהו, אשר חי בשלום עם המנוחה במשך 18 השנים האחרונות איננה אלא השערה שלא באו לה תימוכין כלשהם בראיות שבתיק החקירה, ולא הונחה כל תשתית ממשית לביסוסה של טענה זו.

מבחינה עובדתית, בני הזוג נמצאו מוטלים בדירה, שניהם פגועים, אולם המנוחה נמצאה ללא רוח חיים, כאשר גופה נפגע והושחת באופן מסיבי ואכזרי. לצד זאת, קיימים דבריו של המשיב בשיחה הטלפונית הראשונה למוקד אנוש, לפיה אדם זר תקף אותו ואת המנוחה. לא ניתן לשלול בהקשר זה את טענת הסנגור כי השיחה השנייה השתהתה עקב איבוד הכרה של המשיב. אולם, בנקודה זו, ובשלב זה, כאשר בוחנים לצד העובדות, לפחות אלה שאינן שנויות במחלוקות, את אמירות המשיב, המטוטלת נוטה לחובת המשיב: בעמוד 473 ביומן המבצעים, נכתב על ידי השוטר ארגמן כי המשיב אמר לו: "עכשיו זה פוגע בילדים שלי מה שעשיתי". אמירה שנאמרה בשעה 13:00 ביום 14/3/13. השוטר מרעי סולימן רשם בשעה 03:30 ביום 17/3/13: "העציר התחיל לבכות ולהגיד אני עם המשפחה שלי הייתי רע, אני עשיתי את זה לאשתי אבל לא זוכר איך". השוטרת מאיה רוטר כותבת באותו יום, בשעה 07:30, כי  המשיב, לאחר שהחל לדבר איתה ולאחר שאמרה לו שכל מה שהוא יאמר ישמש כנגדו בבית משפט, אמר לה: "שבמשך השמונה חודשים האחרונים אשתו עשתה לו את המוות" ואז הוסיף ואמר שכל פעם שהיה שואל אותה על הכסף של ביטוח לאומי, הייתה עונה לו שזה לא שייך לו, והוא אמר לה "אבל שנינו יחד זה שייך לשנינו" והיא לא ענתה לו. ביום 20/3/13, בשעה 10:09, רושם השוטר יותם: "החשוד אמר לא עשיתי את זה בשביל כסף אלא בגלל היחס", שאז הוזהר שכל מה שיאמר ישמש נגדו בבית משפט.


6.       במזכר י"ז, אשר אינו נושא תאריך, מציין עורכו (פקד קיריל), כי המשיב אמר לו "שהוא הרביץ לאשתו עם פטיש בראש ומסר שמדובר בפטיש של מטבח. כמו כן אמר שדקר אותה באזור החזה והבטן... מסר שהתקשר למוקד אנוש ומסר להם שהיה כאן רצח... כמו כן הוסיף ואמר שאשתו שכבה מתה על הרצפה. הוסיף ואמר שרצה להתאבד ולא ידע להגיד איך ואמר שיכול להיות בקפיצה במדרגות... אמר שאשתו נתנה לו מכות בראש ולא זוכר עם מה. מסר שהרביץ ודקר את אשתו בגלל שהורידה לו כבוד של גבר".

  במזכר המסומן כ"ז בתיק החקירה, שנרשם ביום 9/3/13 (ע"י רושם מזכר י"ז), בבית החולים הדסה (על גבי דפי בית החולים), נרשם: "אמרתי לחשוד שיכול לשמור על זכות השתיקה ולא חייב לענות לי גם אמרתי לו שיש לו זכות לדבר עם עורך-דין. בנוסף אמרתי לו שהוא חשוד ברצח אשתו... הוא מסר לי שרב עם אשתו... בהמשך מסר לי שראה (אולי נכתב שרצח- ר.כ.) את אשתו עם סכין, לא זוכר איך ולא זוכר באיזה צורה ולא זוכר למה, מוסר שהיה ויכוח בינו לבין אשתו על דברים רגילים... שאלתי אותו האם הוא קפץ מגובה או נפל ומסר לי שאל זוכר כלום... ואמר שאחרי ריב יצא מהבית לרחוב כדי לא להמשיך לריב. מסר שלא זוכר מה קרה אחרי זה".

7.       בחקירתו המתועדת אומר המשיב, בתחילה, "אני לא רצחתי אותה" (ש' 28 בעמ' 2), זאת לאחר שנאמר לו כי הוא חשוד ברציחתה של אשתו. הוא ממשיך לאחוז בגרסה זו בהמשך, אולם הוא נע בין שני הקטבים, שכן בסמוך לאחר מכן (עמ' 3 ש' 36) הוא אומר: "... הרימה עליי סכין... ואני יצאתי החוצה... נאבקנו שתינו אחד עם השני...". ובהמשך (עמ' 4): "לא עשיתי לה כלום", ולאחר מכן (עמ' 5) "אני מתחרט על מה שעשיתי", הוא אמר שאינו יודע כיצד נחתך בראשו, מציין: "התווכחנו לא רבנו", מאשר כי היכה את אשתו מכה יבשה בפנים (בידו), והכחיש כי נגע בעלי שנמצא בדירה. השיחה עם החוקרים אינה זורמת על מי מנוחות, ישנן אי הבנות, חזרות על אמירות, שאלות חוזרות, לרבות שאלות רקע, אמירות כגון: "אולי היא נפלה על ידי... שמונה עשרה שנה לא הרמתי עליה יד" (עמ' 26), המשיב מכחיש  הטחות לפיהן פגע במנוחה ואף אומר: "מה שאתה רוצה להפיל עלי את התיק" (עמ' 31 ש' 1), "אתה מכריח אותי להגיד דברים שלא עשיתי" (עמ' 36 ש' 31), מכחיש כי היכה את המנוחה או דקר אותה באמצעות סכין (עמ' 37) אך בהמשך, משנשאל מי נתן לו את המכה בראש, משיב "אולי אשתי" (ש' 35) ומסביר זאת, בהמשך, כי: "אולי הייתה מתעצבנת". כאשר החוקר שוב לוחץ עליו אומר המשיב: "מה אתה רוצה שאני אגיד דברים שלא עשיתי"  (עמ' 38 ש' 29), ולאחר מכן (עמ' 39): "הרביצה לי אבל לא יודע במה", ולאחר מכן: "ביד, בבקבוק, לא יודע" (ש' 36), ובהמשך מסביר כי מדובר בבקבוק מפלסטיק. על שאלות קשות כגון מי רצח את אשתו אם לא הוא, בוחר המשיב שלא לענות (עמ' 91) או משיב שאינו יודע (שם) (וראה גם עמ' 43). בעמ' 57 אומר המשיב: "היא אמרה לי שאתה... לא גבר" וכשהחוקר ממשיך ללחוץ הוא אומר: "אני רואה שאתה רוצה להוציא ממני את הכל ואת הכל אני נותן לך" (עמ' 57). ולאחר מכן (עמ' 58) כשנשאל מה עשה, הוא משיב: "אני גרמתי לה רצח", ובעמ' 59 (ש' 11): "אני רצחתי אותה... עם סכין... אני חושב מכות בראש... פה, פה, פה... עם פטיש קטן... היה לי שמה במגירה של המטבח...", ובעמ' 69, כאשר נשאל מה עשה עם הפטיש הוא משיב: "לא ניגבתי, היה... איך שהיה עם הדם ככה הוצאתי אותו... שמתי שמה על השולחן של המטבח". המשיב מאשר בהמשך "נאבקנו אחד עם השני" (עמ' 61), ויתכן שהחבלות בראשו נגרמו מהמנוחה. המשיב הוסיף כי יתכן שרגליו נשברו לאחר שהתגלגל במדרגות (עמ' 63) והכוונה למדרגות "שעוברים מדירה לדירה", זאת לאור רצונו להתאבד, מאחר ש: "למה הטעות שעשיתי" (עמ' 63), "רציתי להיהרג ולא הלך לי" (עמ' 64).

8.       אמנם מדובר באדם כבן 81 אשר נחקר לאחר שהוא עצמו נפגע בגופו באופן לא קל. יחד עם זאת, עיון מדוקדק בחקירתו המתועדת, מעלה כי מדובר במי שידע לברור את מילותיו, לעמוד על שלו, לא להשיב לשאלות נוקבות או קשות, ולהתפתל בתשובותיו. על-כן, לא ניתן להתייחס לאמירותיו, בהן הפליל את עצמו וקשר עצמו לביצוע, משום אמירות מבולבלות של אדם קשיש. הממצאים בדירה, בשילוב שלל אמירותיו של המשיב, הן אלה המפורטות ביומן המבצעים, הן אלה המתועדות על ידי פקד קיריל והן אלה השזורות לאורך כל חקירתו המתועדת, מוליכים למסקנה כי בשלב זה, קיימת תשתית ראייתית המאפשרת סיכוי סביר להרשעה, כנדרש בשלב זה. כהערה, באשר לשברים בגופו של המשיב המעלים את השאלה כיצד טיפס חזרה לדירה אם אלה נגרמו לאחר קפיצתו במדרגות (שבחדר המדרגות), ניתן לומר כי יתכן שעובר לכך המשיב טיפס לקומה מעל לדירתו.

          המסקנה הנה, לפיכך, כי קיימות ראיות לכאורה באשר לעבירה המיוחסת למשיב.

9.       עילת מעצר

          זו קמה נוכח מסוכנותו של המשיב, מסוכנות הנלמדת מטיב המעשה האכזרי שכוון ובוצע (לכאורה) כנגד מי שהייתה אשתו.

          חלופת מעצר

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ