החלטה בתיק מ"ת 48467-09-13

1.       מונחת לפניי בקשת המבקשת לעצור את משיבים 2 ו-3 (להלן: " המשיבים") עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

2.       ביום 30.9.13 הוגשו נגד משיבים 1 ו-2 ונגד משיב 3 כתבי אישום, המתייחסים לאותה פרשה, שבמסגרתם הואשמו המשיבים בעבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה; ניסיון להדחה בעדות בנסיבות מחמירות; והתפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה.

3.       על פי האמור בכתבי האישום, ביום 17.7.13, בבניין בו מתבצעות עבודות בנייה ברח' בן מימון 24 בירושלים, הותקף ונשדד אדם אשר שימש כשומר במקום (להלן: "העד"). בהודעות שנגבו מהעד במשטרה, הוא מסר כי האדם שתקף ושדד אותו הוא מחמוד זהדה (להלן: "מחמוד"), אשר עבד לפניו כשומר בבניין ופוטר מעבודתו. בתום החקירה בעניין הועמד מחמוד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים, ומעצרו הוארך עד לתום ההליכים.

משיבים 1 ו-3 הם אחייניו של מחמוד. על פי הנטען בכתבי האישום, בתאריך שאינו ידוע למאשימה קשרו המשיבים קשר ביניהם וכן עם עאדל סלוואדי (להלן: "עאדל"), להגיע אל הבניין, לכפות בידיו וברגליו את העד, אשר סברו כי הוא עובד בבניין, ולהכותו בכוונה לגרום לו לחבלה חמורה, כדי שלא יהיה ביכולתו להעיד במשפטו של מחמוד. כתבי האישום מפרטים כיצד, במסגרת הקשר ולשם קידומו, ערך משיב 1 בבניין מספר ביקורים כדי לחפש את העד, ומשיב 3 הצטייד בארבעה כיסויי פנים, ארבעה זוגות של כפפות גומי חד פעמיות, סרט דביק ומספר פנסים. על פי האמור בכתב האישום, ביום 2.9.13 בשעה 00:00 או בסמוך לכך, הגיעו המשיבים ועאדל (להלן: "הארבעה") אל הבניין ברכבו של משיב 1, עטו כיסויים על פניהם וכפפות על ידיהם ונכנסו אל הבניין כשהם מאירים דרכם באמצעות פנסים ומצוידים בסרט דביק. בקומה השלישית של הבניין, באחד החדרים, מצאו הארבעה את ט.ט (להלן: "הנפגע") אשר עבד כשומר בבניין, כשהוא ישן על מזרן שהיה מונח על הרצפה. הארבעה סברו בטעות כי הנפגע הוא העד. בהמשך כתב האישום מפורט כיצד ניגשו הארבעה אל הנפגע, קשרו את ידיו ורגליו באמצעות סרט דביק וכבל חשמלי, וכאשר הנפגע התעורר משנתו והתנגד, התיישב משיב 1 על חזהו של הנפגע וסתם את פיו באמצעות ידיו. לאחר שהצליחו הארבעה לקשור את הנפגע בידיו מאחורי גבו וברגליו, תחב משיב 1 גרביים לתוך פיו של הנפגע והדביק על פיו ומסביב לצווארו סרט דביק. בהמשך אחז משיב 1 בפנל עשוי מאבן-שיש שנמצא במקום, והכה באמצעותו בחזקה בראשו של הנפגע עד שכתוצאה מן המכות נשברה אבן השיש במספר מקומות. משיב 1 המשיך בכך גם לאחר שעאדל אמר לו שאם לא יפסיק בכך הנפגע ימות. בהמשך קפץ משיב 1 פעמיים עם שתי רגליו על ראשו של הנפגע. בשלב מסוים במהלך האירוע יצא משיב 3 מן הבניין וחזר לרכב כדי לשמש כתצפיתן. משיב 2 חיטט בחפצי הנפגע ונטל משם טלפון נייד ואת דרכונו של הנפגע. לאחר מכן עזבו המשיבים 1 ו- 2 ועאדל את הבניין והצטרפו למשיב 3 שהמתין ליד הרכב, והארבעה נמלטו מהמקום ברכב כשהם מותירים את הנפגע שוכב כפות וחבול באורח קשה. הנפגע אותר ופונה לקבלת טיפול רפואי רק בשעה 7:00 או בסמוך לכך. כתוצאה ממעשי הארבעה נגרמה לנפגע פגיעה מוחית חריפה וכן פגיעות קשות בלב ובריאות. הנפגע אושפז במחלקת טיפול נמרץ, נותח ונותר מחוסר הכרה. לדברי ב"כ המבקשת, הנפגע כיום הוא בבחינת "צמח".

4.       ביום 30.9.13 הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. בדיון שהתקיים ביום 10.10.13 (בפני כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן) הסכים ב"כ משיב 1 למעצר מרשו עד תום ההליכים, ובית המשפט הורה על מעצרו של משיב 1 עד לתום ההליכים נגדו. החלטה בעניינם של משיבים 2 ו-3 ניתנה ביום 21.10.13. בהחלטה זו קבע בית המשפט (כב' השופטת פרידמן-פלדמן), לאחר שסקר את הראיות, כי "ישנן די ראיות לכאורה, הן ביחס למשיב 2 והן ביחס למשיב 3, לכך שידעו לשם מה מגיעים למקום וידעו או יכלו לצפות אפשרות לאלימות כלפי הנפגע". בהתייחס לעילת המעצר ציין בית המשפט כי: "מפירוט מעשיהם של המשיבים עולה מסוכנותם הרבה. המשיב 3 בהשתתפות בתכנון האירוע, והמשיב 2 בעצם הימצאותו במקום בזמן תקיפתו האכזרית של הנפגע, מבלי שהעיר דבר בעניין (וראה בעניין זה עדותו של המשיב 1 לפיה עאדל אמר לו להפסיק)". עם זאת, בטרם קבלת החלטה סופית בעניינם של המשיבים, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינם של השניים. זאת, בין היתר, לנוכחי העובדה, שלמרות שמשיבים 2 ו-3 ידעו לשם מה הם מגיעים למקום "לא מן הנמנע כי שלא צפו אירוע כה אלים כפי שהיה בסופו של דבר".

5.       המשך הדיון בתיק הועבר לטיפולי, וזאת במסגרת תורנות ובעקבות יציאתה של כב' השופטת פרידמן-פלדמן לשבתון.

6.       שירות המבחן הגיש תסקירים בעניינם של המשיבים. מתסקיר שירות המבחן מיום 13.11.13, שנערך בעניינו של משיב 2 עולה, כי המשיב, כבן 19, נעדר עבר פלילי, התגורר עד למעצרו עם הוריו ואחיו בבית ההורים בשכונת ראס אל עמוד במזרח ירושלים. עוד עולה, כי מדובר במשפחה נורמטיבית שאין לה מעורבות בפלילים. שירות המבחן מציין בראשית תסקירו את הפער שהוא מצא ביחסם של הורי המשיב אליו בכל הנוגע לדרכי החינוך והגידול שלו ולהתמודדות עם קשייו של המשיב, אשר הובילו, בין היתר, להתחברותו לחברה שלילית. עוד מצוינת התרשמות שירות המבחן כי אימו של המשיב התקשתה להציב בפניו את הגבולות הסמכותיים הנדרשים. שירות המבחן מציין עוד בתסקיר, כגורמי סיכון בעניינו של משיב 2, את היותו צעיר בעיצומו של תהליך גיבוש זהותו; את העובדה שהוא ביטא עמדות והשקפות עולם בעייתיות; ואת העובדה שטרם מעצרו חלה התדרדרות במצבו שהתבטאה בבחירות חברתיות שוליות ובמעורבות בהתנהגות אלימה וכוחנית. מנגד, כגורמים מפחיתי סיכון, מציין שירות המבחן את התרשמותו מהקושי אותו חווה המשיב במעצר, לראשונה בחייו; את העובדה שמשפחתו של המשיב אינה מעורבת בפלילים; ואת העובדה שהוריו של המשיב מתנגדים להתנהגות עבריינית. בהקשר זה מציין שירות המבחן בסיפא לתסקיר, כי הוא מתרשם שחל שינוי ביכולתם של הורי המשיב "להתחיל ולערוך חשיבה ביקורתית גם לגבי תפקודם הזוגי, הסמכותי וההורי בכלל ובפרט מול מוחמד". בסיכומו של דבר, שירות המבחן המליץ על שחרורו של משיב 2 למעצר בית מלא בבית הוריו בשכונת ראס אל עמוד במזרח ירושלים.

7.       מתסקיר שירות המבחן מיום 7.11.13 שנערך בעניינו של משיב 3 עולה, כי משיב 3, כבן 39, נשוי ואב לילדה בת 5, הוא בעל עבר פלילי ישן בעבירות מתחום הרכוש והרכב וכן הוא בעל עבר תעבורתי. כגורמי סיכון מציין שירות המבחן את התרשמותו כי המשיב מצמצם ומטשטש את קיומם של חלקים לא מתפקדים בהתנהלותו ובהם מעורבותו בעבר בהתנהגויות לא חוקיות ובריצוי עונש מאסר ממושך, וכן את אופיו האלים של האירוע המיוחס למשיבים בתיק שבענייננו. כגורמים מפחיתי סיכון מציין שירות המבחן את העובדה כי עברו הפלילי של המשיב, בעיקרו, הוא "ישן"; את התרשמות שירות המבחן כי הליך המעצר הנוכחי מהווה גורם מרתיע עבור המשיב; ואת העובדה שהמשיב הוא איש משפחה הדואג למשפחתו. בסיכום, שירות המבחן סבור כי משיב 3 הינו בעל רמת מסוכנות גבוהה לביצוע עבירות אלימות נוספות. בהתייחס לחלופות המעצר שהוצעו על ידי משיב 3 סבור שירות המבחן, כי אין באף אחת מהן כדי להוות חלופה מספקת. בהתייחס לחלופה הראשונה, לפיה אשתו של המשיב תפקח עליו, מציין שירות המבחן כי אשת המשיב נעדרת סמכותיות כלפיו וההערכה היא שהיא תתקשה להציב לו גבולות. באשר לחלופה השנייה, לפיה אחיו של המשיב ישמש כמפקח עליו, מציין שירות המבחן כי האח הינו בעל עבר פלילי בעבירות ביטחוניות שבגינן ריצה עונש מאסר של 10 שנים. בסיכום, המלצת שירות המבחן היא שלא לשחרר את משיב 3 לחלופת מעצר.

8.       דיון במעמד הצדדים התקיים לפניי ביום 17.11.13. בדיון זה שבה המבקשת על עמדתה לפיה יש לעצור את שני המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. בהתייחס למשיב 2 טוענת המבקשת, כי אמנם מסקנת שירות המבחן היא כי יש לשחררו לחלופת מעצר, ואולם לטענת המבקשת, לנוכח האמור בגוף התסקיר, בפרט בהתייחס לשאלת קיומה או אי קיומה של סמכות הורית, ולנוכח הנסיבות הקשות של האירוע, אין לקבל את מסקנת שירות המבחן. מנגד, ב"כ משיב 2 סומך ידיו על המלצת שירות המבחן ומבקש להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו. בהתייחס למשיב 3, המבקשת מאמצת את המלצת שירות המבחן שלא לשחרר אותו לחלופת מעצר. ב"כ משיב 3 טען מנגד, כי על אף העובדה ששירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרר את משיב 3 לחלופת מעצר, הרי שיש מקום להורות כן. בהקשר זה מלין ב"כ משיב 3 על אופן עריכת התסקיר ועל כך שכפי הנראה הגורם אשר ערך את התסקיר אינו אותו גורם אשר נפגש עם המפקחים המוצעים. עוד טוען ב"כ משיב 3, כי עברו הפלילי של משיב 3 הוא ישן, וכי לנוכח העובדה שעומדת לזכותו חזקת החפות, טעה שירות המבחן משהביא בחשבון כשיקול לחומרא את נסיבותיו הקשות של האירוע. ב"כ משיב 3 אף הציע פיקוח נוסף בדמות אח אחר של המשיב שמוכן לשמש כמפקח. הצדדים הפנו כולם לפסיקה התומכת בעמדתם.

9.       לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה שיש להיעתר לבקשת המבקשת ולהורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המתנהלים נגדם. נקודת המוצא לדיוננו היא החלטתה של כב' השופטת פרידמן-פלדמן מיום 21.10.13 במסגרתה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה וכן קיימת עילת מעצר בעניינם של המשיבים. מהחלטה זו עולה, כי המשיבים חברו יחדיו לפעולה שמטרתה הייתה לפגוע פיזית בעד שאמור היה להעיד בבית המשפט נגד קרוב משפחתם של משיבים 1 ו-3, וזאת על מנת למנוע ממנו מלהתייצב בבית המשפט ולהעיד, ובכך לשבש את הליכי המשפט. מדובר במעשה שאינו רק מעשה אלימות, אלא מעשה שיש בו פגיעה בשלטון החוק. גם אם אניח לטובתם של משיבים 2 ו-3 כי הם לא צפו את התוצאה החריגה בחומרתה שאירעה בסופו של יום - היינו ההכאה האכזרית של הנפגע בידי משיב 1 - הרי שדי בחבירתם יחד של המשיבים לצורך "השתקת" עד מלהעיד בבית משפט, תוך כוונה לנקוט באלימות כלפיו, כדי להוות מעשה חמור ביותר. לכך יש להוסיף את העובדה שמדובר במעשה מתוכנן מראש, שנלוותה לו הכנה, ושיש בו כדי להצביע על תעוזה רבה. יש בכל אלה כדי להצביע על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבים.

10.   עם זאת, כמצוות המחוקק, יש לבחון אם קיימת חלופת מעצר ראויה בעניינם של המשיבים. אתחיל במשיב 3. מקובלת עליי עמדתו של שירות המבחן כי החלופה שהוצעה, ולפיה המשיב יהיה במעצר בית בביתו, אינה חלופה ראויה. התרשמות שירות המבחן מאשת המשיב הייתה שאין היא מהווה עבורו גורם מטיל סמכות. באשר לאח שהוצע כמפקח, הרי שמתברר כי מדובר באדם בעל עבר פלילי-ביטחוני שבגינו ריצה עונש מאסר ממושך. בנסיבות אלה, ולנוכח העובדה שבהתחשב במיקומה של החלופה המוצעת לא ניתן להורות על התקנת איזוק אלקטרוני, ומאחר שהמשמעות של אימוץ החלופה היא החזרת משיב 3 לסביבתו הטבעית, שבה נרקם הקשר מושא כתבי האישום, אני סבור כי חלופה זו אינה ראויה, גם בהנחה שהאדם הנוסף שהוצע במהלך הדיון לשמש מפקח על המשיב, היה מותיר רושם טוב יותר. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא שיש להורות על מעצרו של משיב 3 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. 

11.   אשר למשיב 2. בעניינו של משיב זה שירות המבחן המליץ על שחרורו לחלופת מעצר בפיקוח הוריו. ואולם אני סבור שאין בכך כדי להוות חלופה מספקת. אמנם, מדובר באדם צעיר נעדר עבר פלילי, אך יחד עם זאת, עיון בתסקיר שירות המבחן מעלה, כי טרם מעצרו החל משיב 2 בתהליך התדרדרות שהתאפיין, בין היתר, בהתחברות לגורמים שוליים. קבלת המלצתו של שירות המבחן משמעותה החזרתו של משיב 2 לאותה סביבה בעייתית, שבה גם נרקם הקשר על ידי המשיבים, על כל המשתמע מכך. למעלה מכך. התרשמות שירות המבחן הייתה שקיים ספק בסוגיית הסמכות ההורית כלפי המשיב, בעיקר מצידה של אימו. אמנם, בסיפא לתסקיר מביע שירות המבחן את דעתו כי חל שינוי בגישת ההורים, ואולם לא הוברר די הצורך על מה מתבססת מסקנה זו. לכך יש להוסיף, כי בהתחשב במיקומה של החלופה, בשכונת ראס אל עמוד, לא ניתן להתקין שם איזוק אלקטרוני. בנסיבות אלה, אני סבור כי החלופה שהוצגה אינה מספקת ויש להורות גם על מעצרו של משיב 2 עד לתום ההליכים נגדו.

12.   סוף דבר. הבקשה מתקבלת. אני מורה על מעצרם של משיבים 2 ו-3 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ד, 19 נובמבר 2013, במעמד הנוכחים.