החלטה בתיק מ"ת 48431-07-12

בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996.

כנגד המשיב הוגש היום כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. בפתח הדיון בבקשה למעצר עד תום הליכים, קיבל הסניגור את האמור בבקשה לקיומן של ראיות לכאורה. לאחר מכן, התקיים דיון לשאלת קיומה של עילת מעצר. החלטה זו ניתנת בשאלה אחרונה זו. לצד זאת, אקדים, הסניגור גם טוען כי המדינה נקטה הליך איפה ואיפה בין המשיב לבין הקטין שהוא המעורב האחר בפרשייה זו, בכך ששחררה את הקטין, והיא איננה מסכימה לשחרר את המשיב. המשיב יליד פברואר 1994.

על פי כתב האישום, מדובר בשני אישומים. על פי האישום הראשון, שהוא המאוחר בלוח הזמנים, ביום 20.7.12 המשיב קשר יחד עם הקטין - שזהותו ידועה למאשימה - קשר לביצוע פשע, בכך שקשר עמו לגנוב קטנוע מסוג "סאן יאן" ששייך ליוחאי אטיאס. נטען כי בסמוך לשעה 24:00 הגיעו הנאשם והקטין למקום שבו חנה הקטנוע. הם שברו וקרעו את חוטי ההתנעה, הסירו את מספר הקטנוע, הניעו אותו ונמלטו בנהיגה מן המקום כאשר המשיב הוא זה שנוהג בקטנוע והקטין יושב מאחוריו. בסמוך לכך, ברחוב מבצע עובדה בבאר שבע, השוטרים חיים מ. ברוך, לב זבורוב ואלעד כראדי הבחינו בנאשם ובקטין כאשר הנאשם יושב על הקטנוע, והקטין עומד בסמוך אליו, ואז כשהנאשם והקטין הבחינו בשוטרים עלו על הקטנוע והחלו בנסיעה כאשר הנאשם נוהג והקטין מאחוריו, וזאת עשו בכדי להימלט מן השוטרים ולהכשילם שעה שמלאו תפקידם כחוק. נטען כי בהמשך לכך המשיב נהג בקטנוע בדרך רשלנית ונמהרת שיש בה לסכן חיי אדם בכך שנהג בקטנוע במהירות מופרזת בצומת מבצע עובדה-מבצע יואב, פנה המשיב לנתיב השמאלי נגד כיוון הנסיעה, וברחוב מבצע עובדה נסע בנתיב השמאלי תוך שהשוטר נוסע במקביל אליו בנתיב הימני ומסמן לו באמצעות כריזה ואורות לעצור, אולם המשיב לא שעה לקריאת השוטר והמשיך בנסיעתו. לאחר מכן, בצומת מבצע יואב - שאול המלך, עבר ברמזור אדום, פנה שמאלה נגד כיוון הנסיעה, והמשיך בנהיגה במהירות מופרזת ולא נענה לקריאות השוטרים לעצור. בתוך כך עלה על המדרכה והמשיך בנסיעתו עד שהגיע לפארק רחבת החייל בבאר שבע. בשלב זה, הקטין ירד מהקטנוע ונמלט רגלית מהמקום, ובהמשך המשיב ירד מן הקטנוע והחל לנוס מן השוטרים עד שנתפס. נטען גם כי המשיב החזיק סכין מחוץ לתחום ביתו ולא הוכיח כי החזיקה למטרה כשרה. לבסוף נטען כי המשיב נהג בקטנוע ללא רישיון נהיגה בתוקף או פוליסת ביטוח.

אישום שני הוא כי בין התאריכים 5.7.12 ועד ה- 6.7.12, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, המשיב גנב בצוותא חדא עם הקטין קטנוע אחר של המתלונן גלעד זרציון, על ידי כך שהתניעו את הרכב ונהגו בו. כשעתיים לאחר מכן נמצא הקטנוע ברכוב ישעיהו, בעיר באר שבע, שרוף.

המדינה טוענת לקיומה של עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, מחמת חשש כי המשיב יסכן בטחונו של הציבור אם ישוחרר, בשים לב למיוחס לו (סעיף 5 בבקשה). בסעיף 6 המדינה מתייחסת לעבירות רכוש ועל הכללתן כמקימות עילת מעצר, בהפניה לפסיקה של בית המשפט העליון.

הסניגור טען כי אין מקום לקבוע כי קמה עילת מעצר, ומכל מקום, בתי משפט שחררו לחלופות בנסיבות דומות. הפסיקה היא פסיקה של בתי משפט השלום, שחלקה פסיקה משנת 2009, גם משנת 2011, ובנוסף הוגשה פסיקה של המחוזי באר שבע, כב' סגן הנשיא השופט ידין טימור (ב"ש) (באר שבע) 20284/07, מדינת ישראל נ' בן שושן (החלטה מיום 8.3.07). בתיק האחרון הוגש כתב אישום עם מספר אישומים, 5 במספר, בגין שורה של עבירות חמורות הכוללות גם גניבת רכב. בית המשפט קובע כי מכח העובדות שפורטו בהחלטה, קמה עילת מעצר כהוראת סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים. באותו תיק בית המשפט גם קיבל תסקיר משירות המבחן לפני שהוא החליט על תנאי השחרור.

דעתי איננה כדעת הסניגור המלומד, כי לא קמה עילת מעצר. אני סבורה כי בעובדות נשוא כתב האישום, אשר בהן יש גם נהיגה ללא רישיון בר תוקף, ללא ביטוח בר תוקף, וקלות ראש, פוחזת ובהחזקת הסכין, יש כדי להקים עילת מעצר של סיכון בטחון הציבור, גם אם אף אזרח לא קם והתלונן על כך שסוכן. די בנהיגה בלא רישיון ובניגוד לנתיב התנועה, בדרך רשלנית ונמהרת ובמהירות מופרזת תוך מעבר באור אדום, כדי לבסס את עילת המעצר. בנוסף, גם החזקת הסכין מקימה עילת מעצר. נדמה כי הוויכוח האם עבירות רכוש מקימות עילת מעצר הופך למשני לנוכח העבירות הנוספות שהמשיב חשוד בהן.

לפיכך, אני קובעת כי קמה עילת מעצר.

באשר לטענת האפליה - המשטרה המציאה לי את תיק החקירה והעולה מהשוואת הרישומים הפליליים של המשיב ושל הקטין הוא שלקטין יש 5 מב"דים בלבד ולבגיר יש גזר דין משנת 2009 בגין עבירה של פריצה לרכב, הצתת רכב מנועי במזיד, גניבת רכב, שבל"ר ונטישה באותו מקום, הפרת הוראה חוקית, תקיפה סתם, קבלת רכב או חלקי רכב גנובים, נהיגה ברכב מנועי ללא רישיון, סה"כ 11 תיקים שאוחדו ועל כך הוטל עליו עונש של של"צ למשך 250 שעות בין היתר, וכן פסילה מותנית ל- 6 חודשים, כאשר תקופת התנאי לשנתיים, שלא יעבור על עבירות נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח. התנאי הסתיים אך הסיכון הוא בהמשך נהיגה ללא רישיון בר תוקף.

בנוסף, ההבדל בין הקטינות לבגרות הוא כי מצוות המחוקק לגבי קטין איננה חלה יותר על הבגיר שבגר, שהמעצר מבחינת קטינים יהיה החלופה האחרונה והיא תהיה קצרה ככל הניתן (חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א - 1971). לגבי בגיר חלות הוראות סעיף 21 לחוק המעצרים, אשר קובעות כי יש להעדיף שחרור כחלופה ראשונה, אך כאמור, אין לומר כי ההוראה בחוק הנוער שווה להוראה זו. ההוראה בחוק הנוער נותנת עדיפות לקטינים.

<#4#>

החלטה

בהמשך להחלטה שבה קבעתי קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והתייחסתי לטענת האפליה, הציג הסניגור כחלופה את אמו של המשיב. ההצעה היא לשחרר המשיב לחלופה של תנאים מגבילים של 24 שעות בפיקוח האם. האם סיפרה כי המשפחה חיה מקצבת נכות של האב והיא גם מקבלת אבטלה. המשיב איננו עובד בגלל התיקים הפליליים, שמונעים ממנו להתקבל לעבודה. התרשמתי מאישה קשת יום. המדינה עותרת למעצר עד תום הליכים, ולחלופין קבלת תסקיר. הסניגור עותר לשחרר ללא תסקיר.

בהיבט של בחינת חלופה, אוסיף כי ב"כ המשיב הציג אסופת פסיקה על מנת לבסס את הבקשה גם לגבי סוגיית המסוכנות וגם בהיבט של תנאי שחרור. לאסופה זו אוסיף פסק דין בבש"פ 834/11 קובודי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.2.11 מפי כבוד השופט ג'ובראן). המשיב כאן שונה מהעורר שם לא בעיקר העבירות נשוא כתבי האישום אלא בכך שלהבדיל מאותו עורר הוא לא נשא עונשי מאסר בפועל. באותו תיק כתב האישום גם התייחס לבגיר שזה עתה עבר את הקטינות, אשר כתב האישום מייחס לו עבירות של גניבת רכב, נהיגה פוחזת, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ברכב ללא ביטוח, איומים והתנגדות למעצר חוקי. גם שם העורר גנב קטנוע ונהג בו בעת פסילה. השוטרים ראו אותו וסימנו לו לעצור לבדיקה, אך המשיך בנסיעה פרועה, כאשר השוטרים בעקבותיו. בשלב מסוים נטש הקטנוע ונס על רגליו. בשלב המעצר, הוא התפרע והפריע להם לאזוק אותו, תוך איום על השוטרים. גם באותו עניין מדובר בעורר אשר לו עבר מכביד מבחינת כמות התיקים שנפתחו נגדו וכב' השופט ג'ובראן מציין כי על אף גילו הצעיר פיתח דפוסי התנהגות עבריינית רצידיביסטית. הוא צבר לחובתו שתי הרשעות בגין 16 אישומים שעיקרם גניבת רכב וחבלה במזיד ברכב, אך גם עבירה של תקיפה סתם. כאמור, על אותו עורר הוטלו גם עונשי מאסר בפועל. בית המשפט אפוא קבע כי עברו המכביד והמעשים המיוחסים לו מלמדים כי לא ניתן לתת בו אמון או לשחררו לחלופת מעצר, ובהעדר מורא מרשויות האכיפה ומהאפשרות כי ישלח פעם נוספת אל בית האסורים, מעיד כי אין בנמצא חלופת מעצר שתאיין מסוכנותו, ומשום כך צדק בית המשפט המחוזי כי קבע שאין במקרה האמור כל טעם לשימוש בכלי היעיל והרצוי על דרך הכלל של תסקיר מאת שירות המבחן לבחינת שחרורו לחלופת מעצר.

השתכנעתי שהמשיב בפני צריך לקבל הזדמנות נוספת בטרם יגיע בית משפט למסקנה כפי העורר בתיק האמור, אך יחד עם זאת, לאור ההתדרדרות שלו, שאיננה פשוטה ואיננה קלה, יש מקום לקבל תסקיר אשר יבחן האם ניתן לשחררו לחלופה. יחד עם זאת, אני סבורה כי הצפי הוא שהאם לא תצליח לאורך זמן להיות חלופה ויש לעבות חלופה זו, ולא די בהפקדה כספית.

לפיכך אני דוחה לקבלת תסקיר משירות המבחן, ודוחה את המשך הדיון ליום 6.8.12 בשעה 09:00 בפני כב' השופט ברסלר, שופט תורן.

המשיב יובא באמצעות שב"ס.

ההחלטה תשלח לשרות המבחן בפקס.

<#5#>