החלטה בתיק מ"ת 46829-10-11

זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע של עבירת תקיפה סתם, כאשר על פי האמור בעובדות כתב האישום, ביום 30.10.11, תקף המשיב את אימו, על ידי כך שחבט בה במכת אגרוף בראשה.

בתיק זה ישנן הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ובמסגרת הדיונים הקודמים נשלח המשיב לצורך קבלת חוו"ד פסיכיאטרית, שכן מדובר במי שבעברו אשפוזים קודמים, ומוכר בעבר כלוקה במחלת הסכיזופרניה, תוך שימוש בסמים שונים ובאלכוהול.

ביום 13.11.11, הונחה בפני ביהמ"ש חוו"ד מאת פרופסור לרנר, ממנה עולה כי המשיב יכול להבדיל בין טוב לרע, וכי בזמן שביצע את המעשה המיוחס לו היה בהשפעת אלכוהול, אך לפני השימוש בו ידע היטב את השפעתו על מצבו הנפשי. בסופה של חוו"ד זו, נקבע כי המשיב יכול להמשיך בהליכים המשפטיים, לא זקוק לאשפוז פסיכיאטרי, וכי את הטיפול התרופתי יכול לקבל בכל מקום שייקבע ע"י ביהמ"ש.

בהמשך להחלטתי זו הוריתי על קבלת תסקיר שירות המבחן. תסקיר כזה מונח היום בפני ביהמ"ש, ובו מגולל שירות המבחן את מאפייניו של המשיב שבפנינו, לרבות ניסיונות קודמים לשלבו במסגרות טיפוליות, אשר מתאימות לצרכיו, ובצד דברים אלו קביעה כי המשיב מגלה קושי בשליטה על דחפיו, וכי קיימת בעניינו רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה. בצד דברים אלו, נוכח אמירות ראשוניות מצד המשיב, בדבר נכונותו להשתלב בהליך טיפולי לגמילה מאלכוהול, מציע שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינו של המשיב, במס' שבועות, וזאת על מנת לבדוק אפשרות קליטתו במסגרת קהילה טיפולית "שילוב, שהינה מסגרת לתחלואה כפולה המטפלת באנשים הסובלים ממחלות נפש בצד בעיות התמכרות.

במהלך הדיון שבפניי, עתר ב"כ המשיב לקבל את המלצת שירות המבחן לדחות את הדיון ולבדוק התאמתו לקהילת "שילוב". זה הצביע על מאפייניו "הייחודיים" של המשיב, אשר גם אם נמצא כשיר לעמוד לדין, בודאי סובל ממחלת נפש, ומהתמכרות לאלכוהול. לדבריו, הדרך בה החברה תצא נשכרת אינה עוברת דרך בית המעצר, בו לא ימצא כל טיפול, אלא יש לנסות ולרתום את הליך המעצר כדי לבדוק השתלבותו של המשיב באותה מסגרת ייחודית. כך יש לקבל את רצונו הראשוני ככזה המאפשר את בחינת קליטתו. זה אינו ממעיט מחומרת מעשה המשיב, אולם לדבריו אין המדובר במעשים המצויים ברף הגבוה, ורובם ככולם מונעים מאותה בעיית התמכרות על רקע מחלת הנפש.

מנגד, ב"כ המבקשת, מצביע על המסוכנות הנלמדת ממעשה המשיב, אשר לא מהסס לתקוף את אימו. עוד זה מפנה לאמור בתסקיר בדבר המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו וניסיונות קודמים שנערכו בעניינו ושכשלו. בסופם של דברים, מבקש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

תאמר האמת, כי דברי ב"כ המשיב דברי טעם הם, ובהחלט ברמה הכללית ברי כי המשיב זקוק לטיפול וכי אם בסופו של דבר יימצא כמתאים להיקלט באותה מסגרת טיפולית ואף ישתקם, יש והחברה תצא נשכרת.

יחד עם זאת, על ביהמ"ש, מעבר לעיקרון הכללי והצורך לטפל לא רק בסימפטומים אשר מביאים את המשיב לבצע מעשיו, אלא גם בסיבות לכך, יש לבדוק בדיקה דקדקנית האם זהו המקרה הנכון, והאם אלו נכללים בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם ראתה הפסיקה לנכון להורות על גמילה במסגרת הליך המעצר.

בעניינו של משיב זה, יש לומר כי בצד נסיבותיו החריגות הנובעות משילוב של בעיית התמכרות קשה ובעיית נפש, לא מצא ביהמ"ש, חרף כל דברי ב"כ המשיב המלומד, שיש לבחון את האפיק הטיפולי.

כאן המקום לציין, כי בעניינו של משיב זה, לא מצא ביהמ"ש אף לא התקיימות של אחד התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך התחלת הליך טיפולי במעצר, גם אם אלך בגישה המרחיבה ביותר.

ראשית, ומטבעם של דברים, אתייחס לגוף כתב האישום.

אכן, מדובר בעבירה של תקיפה סתם, אולם לא ניתן להתעלם מהאמור בכתב האישום, לפיו המשיב, ללא כל סיבה של ממש, חבט באימו, אשר נשאה אותו ברחמה, במכת אגרוף לראשה.

כפי העולה מחווה"ד הפסיכיאטרית, את מכת האגרוף נתן לאימו לאחר ששתה אלכוהול, רצה לקנות בירה וסיגריות, ולאחר שאימו סירבה לתת לו כסף הכה אותה.  הלה אינו מביע חרטה על מעשיו.

כאמור, מדובר במי שביצע את המעשים ימים ספורים לאחר ששוחרר מעונש מאסר ממושך של 10 חודשים, אשר הוטלו עליו בגין תקיפה של אותה מתלוננת, אימו. המדובר בתיק פלילי 48288-12-10, בו ניתן גז"ד ביום 4.4.11. במסגרת אותו תיק, הוטל על המשיב עונש מאסר על תנאי של 8 חודשים, אשר גם בו לא היה כדי להרתיעו מלשוב ולתקוף את אימו.

כפי העולה מגיליון הרשעותיו הקודמות, זה אינו חוטא באלימות אך כלפי אימו, וכאמור לחובתו הרשעה נוספת בגין תקיפת שוטר, אשר במסגרת תיק פלילי 2237/08, אף הוטלו עליו חודשיים מאסר בפועל.  בדומה ראה הרשעה נוספת במסגרת ת.פ. 38003/10, שלום באר שבע, מיום 28.10.10, הוטלו עליו 6 חודשי מאסר בפועל.

עוד לציין, כי על פי האמור בחווה"ד הפסיכיאטרית, במהלך שהייה שם התנהגותו: "הייתה עבריינית ומניפולטיבית, בדק את גבולות הצוות, דרש סיפוקים מידיים, במידה ולא קיבל את מבוקשו התחצף ודיבר בגסות אל הצוות".

כשאלו הם פני הדברים, ברי כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב הינה גבוהה, ולא בכדי שירות המבחן נוקט בלשון ברורה ונכוחה לפיה ממשיב זה נשקפת רמת מסוכנות גבוהה.

פרטתי את כל שתואר עד כה, הגם שלא היה שנוי במחלוקת, שכן לרמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב משקל, במסגרת שיקולי ביהמ"ש, האם יש מקום לבחון שחרור לחלופה טיפולית, והאם יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב שבפנינו.