אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 44161-08-11

החלטה בתיק מ"ת 44161-08-11

תאריך פרסום : 27/01/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
44161-08-11
05/04/2012
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
עסאם עיד
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר, בהתאם לסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו- 1996, בהחלטת בית המשפט מיום 10.10.11 בה הוריתי על מעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו.

כנגד המבקש, עסאם עיד ( להלן: " המבקש") הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977; עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ( שתי עבירות ).

בהתאם לאמור בכתב האישום, המבקש הינו בן דודם של האחים וליד עיד (להלן: " וליד") ופדיל עיד ז"ל (להלן: " המנוח"). סעיד עיד (להלן: " סעיד"), הינו דודם של המבקש, וליד והמנוח. סעיד, וליד והמנוח התגוררו בבניין מגורים משותף בכפר כאבול (להלן: " בית המנוח"; להלן: " הכפר"). בבניין סמוך לבית המנוח מתגוררת משפחתו של המבקש (להלן: " בית הורי המשיב"), ובין חצרות שני הבתים קיים מעבר (להלן: " המעבר"). המבקש אינו מתגורר דרך קבע בכפר, ובביקוריו בכפר הוא שוהה בבית הוריו. עוד נטען כי בין משפחת המבקש לבין משפחת המנוח קיים סכסוך קרקעות ממושך.

כנטען בכתב האישום, ביום 9.8.11 בסמוך לאחר שעה 18:30, נהג המבקש ברכבו בכפר והגיע עד סמוך לשער בית המנוח. בין המבקש לבין וליד ובני משפחתו נתגלע עימות, שלאחריו עזב המבקש המקום, נסע למתחם בית הוריו והצטייד בסכין, מתוך כוונה להמית את בני משפחת המנוח או מי מהם. המבקש, כשסכין בידו, הלך לכיוון בית המנוח, תוך שהוא מקלל את בני משפחת המנוח וצועק כי בכוונתו "לחורר אותם" ולרצוח אותם. סעיד והמנוח נגשו לכיוון ממנו נשמעו צעקותיו של המבקש. בהגיעם סמוך למעבר בין חצרות הבתים, הבחין בהם המבקש, ובאמצעות הסכין, דקר את סעיד שתי דקירות, האחת בחזה שמאל והשניה בזרוע שמאל. לאחר שסעיד נפל ארצה, דקר המבקש את המנוח בבטן משמאל. כמו כן המבקש דקר את וליד בחזה מימין, לאחר שזה הגיע למקום וניסה להרחיק המבקש. כל זאת עשה המבקש מתוך כוונה להמית את סעיד, המנוח ווליד. כתוצאה מהדקירה שדקר המבקש את המנוח, נגרם מותו של המנוח, וזאת מהלם תת נפחי בעקבות פצע דקירה בבטן, אשר גרם נזק למזנטריום ולעורק הכליתי הימני. כתוצאה מהדקירה שדקר המבקש את סעיד, נגרמו לסעיד פצע דקירה חודר בחזה משמאל עם קרע בסרעפת וכן פצע חתך בזרוע שמאל. כתוצאה מהדקירה שדקר המבקש את וליד, נגרם לוליד פצע דקירה חודר בחזה מימין עם פגיעה בריאה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר המבקש עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטתי מיום 10.10.11 הוריתי על מעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד המבקש. מעבר לכך נקבע כי מעשיו של המבקש, מקימים עילת מעצר, בהתחשב בעבירות המיוחסות לו. בסוף החלטתי, הוספתי כי לאחר העדת עדי התביעה לאירוע ניתן יהיה לבחון מחדש אפשרות שחרור המשיב לחלופת מעצר, זאת בכפוף לבחינה מחודשת באמצעות שירות המבחן.

במסגרת הבקשה הפנה בא כוח המבקש לסתירות הקיימות (לטענתו) בעדויות שבתיק, וכן חזר ופירט במסגרת טיעוניו בעל פה כי הסתירות שהיו אז בחומר החקירה המשיכו גם במתן העדויות במסגרת התיק העיקרי, ואף הועצמו. בנוסף הפנה בא כוח המבקש לכך כי המשיבה וויתרה על חלק מעדי התביעה, דבר שלגישת בא כוח המבקש יש בו לערער התשתית הראייתית נגד המבקש. במסגרת טיעוניו הדגיש בא כוח המשיב, כי גם אם יוכח שהמבקש דקר הקורבנות, הרי שלטובתו עומד סייג ההגנה העצמית, מאחר וככל הנראה הוא הותקף על ידי הקורבנות ואחרים. מכל מקום כי אין בחומר הראיות ללמד על עבירת הרצח אלא לכל היותר על עבירה של הריגה.

מעבר לאלו, הצביע בא כוח המבקש על תסקיר המבחן שניתן בעניינו של המבקש, ממנו עולה כי המבקש איננו בעל אופי אלים, וניתן לבחון אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. משכך הציע בא כוח המבקש לשחרר מרשו לחלופת מעצר מרוחקת, בבאר שבע בפיקוחה של אחותו ובעלה, וכן בפיקוח של אבי המבקש. בא כוח המבקש הדגיש כי המדובר באנשים נורמטיביים וראויים אשר יוכלו למלא את תפקיד הפיקוח כנדרש. בד בבד הדגיש בא כוח המבקש את נחיצות שחרור מרשו לחלופת מעצר על מנת שיוכל לנהל את הגנתו בצורה נאותה.

המשיבה התנגדה לשחרור המבקש לחלופת מעצר. המשיבה הפנתה לכך כי חלק מההודעות הוגשו בבית המשפט בהסכמה. המשיבה הפנתה לכך כי חלק עיקרי מהראיות נמצא בהודעותיהם של השכנים שהינם אובייקטיבים, ואשר מסרו במסגרת הודעותיהם כי ראו את המבקש נושא עמו סכין, וחלק אף שמע המבקש אומר כי הוא דקר שלושה. המשיבה הוסיפה, כי אף שהיא ויתרה על חלק מהעדים, הרי שאין בכך ללמד כי היה כרסום בראיות, כל עוד לא נשמעה עדותם בבית המשפט. לנוכח כלל האמור לגישת המשיבה לא חל כרסום בראיות לכאורה. בנוסף, הפנתה המשיבה לכך כי לא כל השכנים העידו, אלא שיש אחרים שעדיין לא העידו אף אם במסגרת ההגנה, הרי שקיים חשש להשפעה על עדותם. מעבר לכך טענה המשיבה כי שירות המבחן לא המליץ על שחרור ולא השלים את בדיקתו, ומכל מקום כי בנסיבות העניין ובהתחשב בתוצאות האירוע לא ניתן להורות על שחרור.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית המשפט בהליך העיקרי, לא מצאתי יסוד לקבל את הבקשה.

הכלל בדבר כרסום בראיות המצדיק שחרור ממעצר, לאחר שנקבע קודם לכן כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי להרשעה ועילת מעצר, נקבע בשורה של פסקי דין. בבש"פ 8093/09 פלוני נ' מדינת שראל (טרם פורסם, 22.10.09) נקבע בין היתר כי:

"כידוע, כדי להצליח בטענה של כרסום בחומר הראיות במסגרת בקשה לעיון חוזר יש להצביע על 'שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה, ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו".

בבש"פ 4794/95 יובא שאבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.8.95) התייחס בית המשפט לאופי השינוי הדרמטי בחומר הראיות שיש בו כדי להצדיק שחרור ממעצר בקבעו:

"צריך להיות בשינוי שחל כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכוייו עולים על הסיכויים להרשעתו. מהפך זה צריך להסתבר מניה וביה מתוך העדויות[. . .] כל עוד אין בחור הראיות על פניו כדי להפוך את גירסת התביעה או לכרסם בה רכסום עמוק, אין מקום להורות על שחרור הנאשמים ממעצר".

בחנתי את טענותיו המפורטות של בא כוח המבקש ולא מצאתי כי עלה בידו להצביע על שינוי דרמטי במערכת הראיות, כזה שיש בו כדי להפוך את הקערה על פיה. דברים אלו נכונים בייחוד, עת שרוב הפניותיו של בא כוח המבקש עניינם בהודעות משטרתיות ומזכרים, שהיו בפני עוד בכתיבת בקשת המעצר שניתנה בעניינו של המבקש. החלטת המעצר שניתנה בעניינו של המבקש, פירטה את כלל הראיות לכאורה הקושרות את המבקש למעשים המיוחסים לו. הטענות שהועלו במסגרת הבקשה לעיון חוזר, דומות במהותן לטענות שנטענו. בהתאם ובהיעדר שינוי במערך הראיות הלכאורי, אין לומר כי חל שינוי בתשתית הראייתית הקושרת המבקש למעשים המיוחסים לו.

העדפת גרסה אחת על פני אחותה תוכרע בהליך העיקרי לאחר שמיעת כלל עדויות והכרעה בשיקולי מהימנות. כמפורט בהחלטתי הקודמת העדפתי את הגרסה לפיה המבקש הוא זה שדקר את קורבנות העבירה, הן בהתחשב בגרסת חלק מהקורבנות ובני משפחותיהם וכן הודעותם של עדים אובייקטיבים. עוד אוסיף כי בשלב המעצר אין בית המשפט קובע ממצאי מהימנות ואין הוא נדרש לבחינת משקל העדויות הבאים בפניו, שמא תאמר כי בקשה לעיון חוזר בשלב זה, כמוה כבקשה למתן הכרעת דין מקדימה במסגרת ההחלטה בהליך המעצר, עת שתפקיד זה נתון באופן מובהק לערכאה המבררת, שהפרשה נדונה בפניה.

כמפורט בהחלטתי הקודמת, על פני הדברים לא עומדת למבקש טענת ההגנה העצמית. שכן הראיות לכאורה מלמדות כי המבקש הסתער לכיוון המתלוננים והמנוח, מכאן כי הוא חתר להיתקלות עמם. לומר כי הדבר אינו עומד בתנאי ההסבירות הדורש כי על המעשה להיות נחוץ לצורך הדיפת התקיפה, שכן לכל הפחות, ובהתאם לראיות לכאורה, היה המבקש יכול לסגת מהמקום בו אירעה הקטטה [השוו ע"פ 8208/07 אלימלך נ' מ"י (טרם פורסם 11.10.10)פסקה 31 ואילך]. בנוסף לכך ובהתחשב במעשה שנעשה על ידי המבקש שהינו בלתי פרופורציונאלי, ביחס לתקיפה הנטענת של המתלוננים. כך גם אוסיף כי הראיות לכאורה מלמדות כי המבקש שם עצמו במצב עניינים זה, בהתנהגותו הפסולה.

ככל שהדברים עניינם בהלך הרוח, אשר ליווה את המשיב בעת מעשי הדקירה, כפי שפירטתי בהחלטתי הקודמת, אכן יש ספק של ממש בהימצאותה של כוונה להביא למעשי קטילה בעת ביצוע הדקירה. אולם, בשלב זה אין לספקות אלו משמעות של ממש, שכן קביעה באשר להלך הרוח, היא קביעה המחייבת דקדקנות ובחינה מעמיקה לכלל נסיבות האירוע. בנוסף כי חומרת המעשה ונסיבות האירוע, אף אם המדובר במעשה הריגה לכשעצמו, הינם חמורים ומסוכנים לכשעצמם וככלל ובהיעדר נסיבות מיוחדות מצדיקים מעצר עד תום ההליכים.

בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו של המבקש. כפי שהובהר בהחלטתי הקודמת, המסוכנות העולה מהמשיב הינה במדרג גבוהה, זאת לנוכח התנהלותו באירוע ובהתחשב בתוצאות החמורות אליהן הוא הביא. בהתאם כי גלומה במעשיו מסוכנות אינהרנטית, שלא ניתן לאינה בחלופת מעצר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ