החלטה בתיק מ"ת 43063-12-12

כנגד המשיב 3 הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333, 335(א)(1) ו-335(א)(2) בצירוף סעיף 29 ב חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413ה בצירוף סעיף 29 בחוק העונשין; ו תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 בחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום תקף המשיב 3, יחד עם שניים אחרים, שלושה נהגי מוניות בתחנת מוניות בעיר רחובות ללא כל סיבה הנראית לעין, תוך שימוש באלימות קשה והכאה של המתלוננים באמצעות אגרופים וכסאות מתכת ועץ. תחילה תקפו המשיבים את נהג המונית שעמו נסעו, ולאחר שזה הסיע את מוניתו לתחנת המוניות, יצאו המשיבים מן המונית ותקפו שני נהגי מוניות נוספים שהיו בתחנה. המשיב 3 אף זרק פח אשפה אל עבר אחד המתלוננים ופגע בגופו. לאחר אירוע התקיפה נמלטו המשיבים לכיוון מאפייה המצויה ברחוב הרצל ברחובות. כתוצאה ממעשי המשיבים נגרמו למתלוננים חבלות של ממש ונגרם נזק לאחת המוניות.

לאחר שהוזעקו כוחות המשטרה למקום, אותרו המשיבים 1 ו-2 במאפיית "שיבולת השרון" ונעצרו. המשיב 3 נעצר 5 ימים לאחר מכן.

המחלוקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה היא נקודתית, ועניינה בזיהויו של המשיב 3. ב"כ המשיב 3 טוענת כי מן הראיות שהציגה המבקשת לא ניתן להסיק את זיהויו של המשיב 3 כאחד מן התוקפים. לטענתה, ככל שיש משקל כלשהו לראיות אלה, הרי שהוא אפסי ויש להורות על שחרורו של המשיב 3 בתנאים.

בחקירתו של המשיב 3 במשטרה, טען המשיב 3 טענת אליבי לפיה בלילה שבין שני לשלישי, שבו אירעה התקיפה, הוא לא הרגיש טוב ושהה בביתו כל הערב והלילה. לדבריו היה בבית מהשעה 19:00 בערב ולא יצא על למחרת בשעה 14:00 (עמ' 2 בהודעה מיום 15/12/12, עמ' 2 ש' 13-18 בהודעת חשוד מיום 17/12/12).

אמו של המשיב 3 ואחותו, מסרו הודעות במשטרה ובהן שללו את גרסת האליבי שמסר המשיב 3. לפי הודעתה של האם (מיום 17/12/12) המשיב 3 יצא מביתו ביום 10/12/12 בשעה 18:00 ולא חזר עד שעות הלילה. האם מאשרת כי היא פתחה לו את הדלת כאשר חזר לבית. לדבריה היה זה בסמוך לשעה 23:00. אחותו של המשיב 2, רבקה זלקה, מסרה אף היא הודעה במשטרה (מיום 18/12/12). לדבריה, ביום 10/12/12 המשיב 3 יצא מהבית בסמוך לשעה 18:00-19:00. לטענתה הלכה לישון באותו ערב בסביבות השעה 22:30-23:00 ועד לשעה זו לא חזר המשיב 3 לבית.

בזירת האירוע נתפסו שני מכשירי טלפון ניידים אשר אחד מהם אותר ככזה השייך למשיב 3. אין מחלוקת שמכשיר הטלפון הנייד שנתפס בזירה הוא מכשירו של המשיב 3, אולם הטענה היא שהמכשיר לא היה ברשותו בזמן האירוע אלא נמסר לחברו תומר (המשיב 1), אשר הפיל אותו בזירה. לטענת המשיב 3 הוא מסר למשיב 1 את מכשיר הטלפון ביום ראשון בשעות אחה"צ (15:00-17:00), כיוון שהלה ביקש ממנו לשמוע שירים באמצעות המכשיר (עמ' 4 ש' 83-91 בהודעה מיום 17/12/12).

אמו של המשיב 3 ואחותו, מאשרות שתיהן כי המשיב 3 נוהג לתת את מכשיר הטלפון הנייד שלו לחבריו, אולם בניגוד לטענתו לפיה הטלפון הנייד שלו לא היה בחזקתו מיום ראשון, מסרה אמו בהודעתה כי ראתה שהמכשיר היה ברשותו ביום שני בתאריך 10/12/12 (עמ' 2 ש' 20-21, ש' 44-45 בהודעה).

מרישום שיחות הטלפון שנכנסו למכשירו של המשיב 3 עולה כי המשיב 3 קיים שיחות טלפון במהלך יום ראשון (09/12/12) עם רבקה אחותו ועם אמו. ביום שני (10/12/12) בשעה אחת וחצי בצהריים, יש רישום של שיחה עם אמו במשך כשתי דקות ובשעה ארבע שיחה נוספת עם אמו למשך דקה. רישומי שיחות אלה אינם מתיישבים עם טענתו של המשיב 3 לפיה מסר את המכשיר לחברו כבר ביום ראשון ומחזקים את הדברים שנמסרו בהודעתה של האם לפיה הטלפון היה ברשותו של המשיב 3 ביום שבו אירעה התקיפה.

בנוסף, סמוך לשעה תשע בערב יש רישום של שיחה נכנסת ממכשיר הטלפון של המשיב 1 לטלפון של משיב 3 למשך 15 שניות, וכן שיחה יוצאת מהטלפון של המשיב 3 לטלפון של המשיב 1 למשך 37 שניות. קיומן של שיחות אלה בין המשיב 1 למשיב 3, שולל את גרסתו של המשיב 3 לפיה המשיב 1 החזיק במכשיר הטלפון הנייד שלו, שכן במצב שבו שני המכשירים מוחזקים בידיו של המשיב 1, כפי שנטען, לא קיים הצורך לקיים שיחות ביניהם.

נוסף לעובדה שמכשיר הטלפון נייד של המשיב 3 נתפס בזירת האירוע, ישנם שלושה סרטים ממצלמות אבטחה אשר תיעדו את האירוע. רס"מ אביחי הרמתי זיהה את המשיב 3 בסרטון ממצלמת אבטחה מס' 9 של אולם האירועים "שמים כחולים", שם נראים שלושת החשודים מסתודדים יחד (מזכר מיום 20/12/12).  רס"ר פייר גודום זיהה את המשיב 3 במצלמות האבטחה של מאפיית "שיבולת השרון" (מזכר מיום 18/12/12). אחותו של המשיב 3, רבקה, צפתה בסרטון ממצלמת אבטחה של מאפיית "שיבולת השרון" ונשאלה על ידי השוטר מה היא רואה בסרט. בתשובה לשאלה זו ענתה רבקה: "הוא לא עושה פה כלום הוא רק עומד". בהמשך הדברים היא אומרת "הוא לבש קפוצון כחול וג'ינס ויש לו קפוצון כזה דומה בבית, זה נראה כמו אברהם אבל לא רואים טוב".  בתשובה לשאלה מה אברהם עושה היא משיבה "מה פה בסרטון הזה, הוא עמד" (עמ' 2 ש' 27-35 בהודעתה).

מדברים אלה עולה כי רבקה מזהה את אחיה, המשיב 3, כאחת הדמויות המופיעות בסרטון. אילו לא זיהתה את המשיב 3 בסרטון, מצופה היה כי תשלול את העובדה שמדובר באחיה. אולם כאשר היא נשאלה מה היא רואה, היא לא שללה את זהותו אלא טענה כי "הוא לא עושה כלום". בהמשך דבריה היא גם מאשרת כי האדם המופיע בסרטון אכן נראה כמו אחיה - המשיב 3, וכי הוא לובש בגדים הדומים לבגדיו של המשיב 3. אמנם רבקה ציינה כי האדם בסרטון "נראה כמו" המשיב 3 וכי "לא רואים טוב" וניתן אולי להסיק מכך שהזיהוי אינו וודאי, אך עם זאת, העדר הוודאות אינו שולל מסרטון זה את כוחו הראייתי אלא אך משפיע על משקלו.

ב"כ המשיב טענה כי במסדר זיהוי תמונות שבוצע, המתלונן, אייל סטחי, לא הצליח לזהות את המשיב 3. לטענתה, העובדה שהמתלונן המרכזי בפרשה לא הצליח לזהות את המשיב 3 שוללת את נוכחותו במקום. העדר זיהויו של המשיב 3 יכול להיות מוסבר, כפי שנימק החוקר, בכך שתמונת המשיב 3 אשר הוצגה לפני המתלונן הינה תמונה ממעצר קודם, בה מופיע המשיב 3 ללא שיער לראשו, לעומת תמונה עדכנית ממעצרו הנוכחי בה המשיב מופיע עם שיער לראשו. על אף ההסבר האפשרי אני מקבל את טענת הסנגורית לפיה העדר הזיהוי שלך המשיב 3 על ידי המתלונן מכרסם בראיות הלכאוריות הקיימות נגדו אך אינני סבור כי ראיה זו שוללת לחלוטין את נוכחותו במקום כפי שנטען. מדובר בראיה לכאורית אחת שהיא חלק ממארג ראיות, אשר יש בהן יחד כדי להצביע על מעורבותו של המשיב 3 באירוע התקיפה.

טענה נוספת שהעלתה ב"כ המשיב 3, נוגעת לעניין זיהויו בתחנת המשטרה על ידי דורי קצב. דורי קצב, סדרן בתחנת המוניות, הוזמן לתחנת המשטרה על מנת לבצע זיהוי של המשיב 3. דורי הקדים להגיע לתחנת המשטרה על דעת עצמו ובמקרה הוא ראה את המשיב 3 בתחנה מלווה על ידי שוטר וזיהה אותו כאחד משלושת התוקפים (הודעתו של דורי קצב מיום 17/12/12). נטען על ידי ב"כ המבקשת כי מדובר בזיהוי ספונטני של המשיב 3 כאחד התוקפים ואילו ב"כ המשיב 3 טען כי לא מדובר בזיהוי ספונטני לאור הנסיבות שבהן בוצע הזיהוי. אכן, בנסיבות המתוארות - כאשר העד יודע שהוא מגיע לתחנת משטרה על מנת לזהות את החשוד בעבירה והוא נחשף למשיב בתוך תחנת המשטרה כשהוא מלווה על ידי שוטר - נפגע משקל הראיה באופן משמעותי. זיהוי בנסיבות אלה דומה ל"הצבעה" על חשוד יותר מאשר ל"זיהויו". אמנם אין מדובר בהצבעה "קלאסית" של עד על נאשם היושב על דוכן הנאשמים שמשקלה הוא זעום לעניין זיהויו, אך ברור שמכלול הנסיבות המחשידות האופפות את המשיב באותה סיטואציה פוגע משמעותית במשקל הראיה.

על אף האמור, גם אם ייוחס לראייה זו משקל מינימאלי, אני סבור כי די בראיות הלכאוריות האחרות אשר הוצגו לפני כדי להצביע על זיהויו של המשיב 3. בשקלול מכלול הנתונים, דהיינו - הפרכת האליבי שמסר המשיב 3; תפיסת מכשיר הטלפון הנייד שלו בזירת האירוע; סתירות ראייתיות השוללות את טענתו ביחס להימצאות המכשיר אצל המשיב 1 במועד הרלוונטי; וזיהויו בסרטוני מצלמות האבטחה, הן על ידי השוטרים והן על ידי אחותו, אני סבור כי ישנן די ראיות לכאורה כנגד המשיב 3.

מאחר והוזמן תסקיר של שירות המבחן, אינני מורה כרגע על מעצרו של המשיב 3 ועניין זה ידון לאחר קבלת התסקיר ובחינת חלופת המעצר.

ניתן היום,  י"ג שבט תשע"ג, 24 ינואר 2013, בנוכחות הנמצאים בדיון כאמור בפרוטוקול הדיון מהיום.