החלטה בתיק מ"ת 42450-11-11

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת"פ 11-11-42432, במסגרתו מואשם המשיב בעבירות של איומים וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, המשיב, ספר במקצועו ובעלים של מספרה, ניהל מערכת יחסים שהסתיימה עם ו.א. אשר עבדה במספרה של המשיב עד לחודש אפריל 2011. במהלך החודשיים שקדמו ליום 16.11.11, לאחר שא.ו. החלה להפגש עם בחור אחר, הטריד המשיב אותה ואת בן זוגה החדש וכן איים עליהם שיפגע בגופם ובפרנסתם. כאשר נודע למתלונן, אחיה של ו.א., שהמשיב מאיים ומטריד את אחותו ואת בן זוגה, התקשר המתלונן ביום 16.11.11 בשעות הבוקר אל המשיב. במהלך השיחה נדברו השניים להפגש ולאחריה נסע המתלונן במכוניתו למספרה של המשיב. משהגיע המתלונן למקום, המתין לו המשיב מחוץ למספרה כשבידו סכין. כאשר יצא המתלונן מרכבו, ניגש אליו המשיב, תפס בחולצתו ואמר לו להסתלק מהעסק שלו. המתלונן נתן למשיב מכת אגרוף בפניו ואז אחז המשיב במתלונן ביד אחת ובידו השניה דקר את המתלונן מספר דקירות בגופו. בשלב מסוים נפל המתלונן על ברכיו והמשיב הוסיף ודקר אותו בגבו. עובד של המשיב הגיע למקום והפריד בין השניים והמתלונן נמלט מהמקום במכוניתו ובהמשך הובהל לבית החולים, טופל ואושפז עד ליום 20.11.11. למתלונן נגרמו מספר דקירות, מתוכן שלוש דקירות משמעותיות באיזור הבטן והחזה.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, הודעותיו של המשיב, בהן הוא קושר עצמו לאירוע וטוען שמעשיו נעשו כהגנה עצמית וכי פגע במתלונן באמצעות מספריים וכלים אחרים המשמשים אותו בעבודתו; הודעות מפורטות של המתלונן; תעודה רפואית של המתלונן וכן עדותו של הרופא המנתח.

המבקשת טוענת כי מדובר בעבירה שמקימה חזקת מסוכנות וכי מעשיו של המשיב, אשר בקלות בלתי נסבלת עשה שימוש בסכין כנגד גופו של אדם אחר, מלמדים על מידת מסוכנותו. כן נטען כי קיים חשש לשיבוש הליכים, שכן עדי התביעה האזרחים מתגוררים במרחק לא רב מהמשיב וכן לאור האיומים וההטרדות מצד המשיב כלפי אחותו של המתלונן ובן זוגה קודם לאירוע הדקירות.

ב"כ המשיב טוען כי המשיב הוא אדם נורמטיבי, אשר האלימות רחוקה מחייו. נטען כי לאחר המקרה המשיב התייצב בעצמו במשטרה, שיתף פעולה ומסר גרסה אשר לא נבדקה עד תום על ידי המשטרה. נטען כי מראשית מעצרו מכחיש המשיב את היותו התוקף והוא טוען כי הגן על עצמו מפני המתלונן, אשר הגיח מרכבו בסערה וחבט במשיב בפניו. נטען כי המתלונן אף הודיע על כך בחקירותיו. נטען כי מהעדויות עולה כי המשיב הותקף על ידי המתלונן באגרופים, שבו בזמן איים להרוג אותו והמריבה הובילה לכדי זה שהמשיב יצטרך להגן על עצמו עם כל הבא ליד כדי שהמתלונן לא יהרגו. עוד טוען ב"כ המשיב כי המתלונן מסר החל מהודעתו הראשונה כי הוא זה שהחל בתקיפה וגרסתו מתיישבת עם גרסת המשיב לפיה המתלונן הוא זה שתקף את המשיב והמשיב הגן על עצמו. ב"כ המשיב טוען כי כל העדים קושרים את המתלונן לפרשיה כזה שיזם את הנסיעה למשיב, כזה שהתחיל את האירוע האלים וכזה שאיים על המשיב. כן נטען כי גרסות המתלונן משתנה בעדויותיו השונות ואילו גרסת המשיב אינה משתנה לאורך כל הודעותיו.

ב"כ המשיב טוען כי קיימים מחדלי חקירה בתיק שכן המשיב הפנה את המשטרה למספר לא מבוטל של לקוחותיו כדי שיחקרו את שורש האירוע, אך המשטרה לא חקרה ולו אדם אחד מרשימת הלקוחות הזו. כן נטען כי מחקרי תקשורת שנתבקשו לא הגיעו לתיק החקירה וכי לא נתבקשו צילומי אבטחה מחנויות סמוכות. נטען כי מחדלי החקירה שביצעה הרשות החוקרת פגעו בזכותו של המשיב למשפט הוגן, הובילו לעיוות דין ויש ליתן לכך את המשקל הראוי.

ב"כ המשיב מבקש לשקול בחיוב חלופת מעצר בעניינו של המשיב לאור הטענות הנ"ל.

ראיות לכאורה ועילת מעצר:

לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיב אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות אלימות חמורה תוך שימוש בנשק קר ולכן הן מקימות עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב.

בתיק החקירה נמצאות, בין היתר, הודעות המשיב והמתלונן וכן עדות אחותו של המתלונן והחבר שלה, מהן עולה כי על רקע היחסים שהיו בין המשיב ואחותו של המתלונן ואשר הסתיימו קודם לכן, התפתח סכסוך בין המשיב ובין אחותו של המתלונן. לטענת המתלונן ואחותו וכן לטענת החבר של האחות, המשיב איים על האחות ועל החבר שלה בשיחות טלפוניות. לאחר שהמתלונן שמע על האיומים מצד המשיב, התקשר למשיב. מעדויות העדים שעובדים בסמוך לעסקו של המתלונן עולה כי המתלונן עזב את מקום העסק שלו באופן ספונטאני, כפי הנראה הלך למשיב לאחר שיחת הטלפון שהתנהלה ביניהם וכאשר המתלונן חזר למקום העסק שלו, הוא היה פצוע בבטנו וביקש שיזמינו עבורו אמבולנס. מעדויות העדים שעובדים בסמוך לעסקו של המשיב עולה כי המתלונן הגיע למקום העסק של המשיב ברכבו, בין המתלונן למשיב התפתחה קטטה ולאחר האירוע המתלונן נסע משם עם רכבו. האירוע התרחש מחוץ למספרה של המשיב כאשר המשיב יצא אל מחוץ למספרה, כנראה בעקבות שיחת הטלפון מהמתלונן. המתלונן הגיע למקום ושם התפתחה הקטטה ביניהם.

לטענת המשיב, המתלונן התקשר אליו ביום האירוע ואיים עליו. המשיב יצא מהמספרה כדי להתקשר למשטרה ואז הופיע המתלונן, יצא מרכבו והיכה את המשיב באמצעות אגרופו וכן בעט בו והפיל אותו על הרצפה. המשיב, אשר חשש מהמתלונן שאיים לדקור אותו, לטענתו, הוציא מכיסו מסרק מברשת צבע וכן מספריים וניסה להגן על עצמו מפני המתלונן. המשיב סיפר כי לאחר ששכנים הפרידו ביניהם המשיב ברח לתוך המספרה והמתלונן נכנס לרכבו ונסע משם. לטענת המשיב, הוא לא יודע אם דקר את המתלונן באמצעות המספריים והוא רק ניסה להתגונן ולהדוף את המתלונן. הוא הרגיש שהוא פוצע את המתלונן ולאחר שהצליח להדוף אותו, ברח למספרה.

לטענת המתלונן, הוא שמע מהחבר של אחותו שהמשיב מאיים על אחותו והחבר שלה. המתלונן התקשר למשיב והמשיב אמר למתלונן "בוא נפגש במקום ניטרלי". המתלונן שאל את המשיב מה הבעיה שלו והמשיב התלונן על אחותו של המתלונן והשמיע איומים. המתלונן נסע למספרה של המשיב והמשיב המתין בחוץ עם סכין ביד. כאשר המתלונן ניגש למשיב, המשיב תפס אותו בחולצתו ואמר לו ללכת, אך המתלונן היכה את המשיב באגרופו והמשיב בתגובה דקר את המתלונן בסכין. לאחר שהגיעו אנשים והפרידו ביניהם, המתלונן נכנס לרכבו ונסע משם כשהוא פצוע וביקש מחבר שיזמין לו אמבולנס. המתלונן טען שנסע אל המשיב כי המשיב "דיבר לא יפה" בטלפון ולכן נסע אליו כדי "לסגור" את העניין. המתלונן טוען שהמשיב לא הוציא את החפץ החד מכיסו, אלא החפץ כבר היה בידיו כשהמתלונן הגיע למקום. 

כאמור, סבורני כי יש במכלול הראיות המצויות בתיק החקירה, הכוללות את הודעות המשיב, המתלונן, אחותו של המתלונן וחברה וכן עדים שהיו נוכחים ליד עסקו של המתלונן ובסמוך ובתוך המספרה של המשיב, כמפורט לעיל,  כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה לעניין סעיף 21 לחוק המעצרים ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו. המשיב עצמו מודה בהודעותיו כי פצע את המתלונן באמצעות מספריים לאחר שהמתלונן תקף אותו באמצעות אגרוף. המתלונן לא מכחיש זאת, אלא טוען שהמשיב אחז בחפץ החד (סכין לדבריו) עוד לפני שהמתלונן ניגש אליו. על כן, אין חולק כי המשיב גרם לפציעותיו של המתלונן באמצעות החפץ החד שאחז בידיו, אלא שהמשיב טוען שהוציא את החפץ החד מכיסו לאחר שהותקף על ידי המתלונן והמתלונן איים כי ידקור אותו.

על כן, כאמור, אין מחלוקת שקיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לפציעתו של המתלונן באמצעות חפץ חד. מדובר בעבירת אלימות חמורה אשר בוצעה תוך שימוש בנשק קר. על כן, בנסיבות העניין, ניתן לומר כי נשקפת מסוכנות מהמשיב והמשיב לא הפריך מסוכנות זו.

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק המעצרים.

ראה:

בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008);

בש"פ 5046/05 בהא קאסם ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2005).