מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.
כנגד הנאשמים רומן אברמוביץ, ויטלי דוידוב ואלירן אלייב,(להלן: "
המשיב 1"; "
המשיב 2"
ו"
המשיב 3")הוגש כתב אישום המייחס למשיב 1, עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "
החוק"), ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק. בעוד שכנגד המשיבים 2 ו-3, יוחסו עבירות של: חטיפה לשם סחיטה, לפי סעיף 372 לחוק; סחיטה בכוח, לפי סעיף 427; סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק; עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 + 382(א) לחוק.
בהתאם לנטען
בכתב האישום, במועד מסוים, בין החודשים דצמבר 2010 לינואר 2011, פנה רדיאון בניאוגי (להלן: "
המתלונן") למשיב 1, ולווה ממנו סכום של 9,000 ש"ח. באותו שבוע, המתלונן פנה בנוסף למשיב 2, ולווה ממנו סכום של 14,000 ש"ח. בגין ההלוואות שלקח המתלונן, סוכם עם המשיבים 1 ו-2, על הסדר תשלומים חודשי, כך שבסיום התקופה ישיב המתלונן למשיב 1 סך של 11,000 ש"ח ולמשיב 2 סך של 18,000 ש"ח.
בחלוף מספר חודשים, התקשה המשיב לעמוד בהתחייבויותיו למשיבים 1 ו-2, על כן ובמועד מסוים בחודש אוגוסט 2011, נערכה פגישה בין המשיבים 1 ו-2 לבין המתלונן, במהלכה הובהר למתלונן כי בשל אי עמידתו בהסדר התשלומים, חובו הוכפל. במעמד זה, נתן המתלונן למשיבים 1 ו-2, סך של 5000 ש"ח, אם כי השניים הסבירו למתלונן כי סכום זה לא ייכלל בחוב שהוא חב להם, אלא שהוא ניתן כמתנה. בהמשך לאמור לעיל ולאחר שהמתלונן לא עמד בתשלומי החובות, התקשרו המשיבים 1 ו-2 למתלונן, במספר פעמים ואיימו לפגוע בו באם לא ישיב את כספי החוב. באחת משיחות הטלפון דרש המשיב 1 מהמתלונן להשיב לו את מלוא החוב בתוספת 6,000 ש"ח, זאת עד לתאריך מסוים בחודש ספטמבר (להלן: "
המועד"). בהתקרב המועד, התקשר המשיב 1 שוב למתלונן ואיים עליו באמירו אם לא ישיב לו הכסף עד למועד "הוא יזיין אותו ואז לא יצטרך את הכסף, הוא יקח את הדם שלו" .
ביום 16.9.11, סמוך לשעה 1:30, נסע המתלונן אל ביתו של המשיב 3 (להלן: "
הבית"), לאחר שסבר כי המשיב 1 נמצא שם, וזאת כדי להסדיר החוב עמו. המתלונן עמד מחוץ לבית, ברחוב והמתין לצאתו של המשיב 1. באותו זמן, הגיע למקום, ראמי סלימאן (להלן: "
ראמי") ובהבחינו במתלונן, ניגש ראמי אליו והתעניין בחובו למשיבים 1 ו-2. בשלב זה טלפן ראמי לחבריו ויידע אותם על מקום הימצאו של המתלונן. בתום שיחה זו, הגיעו למקום המשיבים 2 ו-3. ראמי והמשיבים 2 ו-3 דיברו עם המתלונן בעניין החוב, ואז תקפו אותו, בצוותא חדא, היכו אותו בחוזקה בכל חלקי גופו ובעטו בו. המתלונן נפל ארצה, והשלושה המשיכו לבעוט בו ולהכותו בעודו מוטל על הקרקע מדמם.
בהמשך לאמור, ראמי, והמשיבים 2 ו-3 הרימו המתלונן, הכניסוהו בכוח לרכב, והסיעוהו לאזור מבודד של מאגרי מים, הנמצא מזרחית לצומת אור עקיבא (להלן: "
המאגרים"). עת שהמשיב 2 נוהג ברכב, בעוד ראמי והמשיב 3 יושבים מאחור משני צידיו של המתלונן. בהגיעם למאגרים, המשיבים 2 ו- 3 וראמי, הוציאו המתלונן מהרכב והיכו אותו בחוזקה, בצוותא חדא. השלושה איימו עליו כי יקשרו אותו בחבלים וישאירו אותו במקום שבוע כדי ללמדו לקח. לאחר מכן, השלושה פנו למתלונן, ואמרו לו כי הם נותנים לו הזדמנות אחרונה ואיימו עליו כי בפעם הבאה הוא לא ינצל. כמו כן איים המשיב 2, על המתלונן כי נותר לו שבוע וחצי להשיב סך של 100,000 ש"ח, אחרת "הוא יכול להגיד להתראות לחיים שלו" לאחר מכן החזירו השלושה המתלונן ברכב למקום ממנו נלקח.
למחרת היום, ומשנודע לאליעזר אזיזוב, אחיו של המתלונן, על שאירע למתלונן, הוא התקשר אל המשיב 1 וביקש לדעת מי מחבריו של המשיב פגע במתלונן. בתגובה, איים המשיב 1 על אליעזר באמירו כי "אם לא תסתום את הפה אני אזיין אותך ואת המשפחה שלך" וכי הוא לא רוצה את הכסף אלא את דמם.
בד בבד, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.
במסגרת הדיון שהתקיים בפני, העלה
בא כוח המשיבים הסתייגותו מטיב הודעתו של השותף ראמי, עת עולה מצד אחד שהוא זה שיזם האירוע, ומצד שני עולה שגרסתו מזוהמת וניתנה מתוך רצון לקבל טובת הנאה מהמשטרה. אף על פי כן, הסכים בא כוח המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה לייחוס המעשים למרשיו, אם כי בצד זאת, ביקש לבחון אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, זאת בהיעזרות בתסקיר של שירות המבחן, אשר ייתן דעתו על המסוכנות העולה מהמשיבים וכן התאמתה של חלופת מעצר.
המבקשת,הפנתה לטיעונים בכתב, שם היא מפרטת הראיות לכאורה הקיימות כנגד המשיבים, וכן הדגישה החומרה המיוחדת העולה מהמעשים המיוחסים למשיבים, כך גם הסיקה מאלו על דפוס התנהגות עברייני המגביר המסוכנות העולה מהמעשים. זאת ועוד, נטען כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, זאת בהתחשב בטיב העבירות המיוחסות למשיבים וכן נוכח ההיכרות עם המתלונן. המבקשת, התייחסה בנוסף להחלטה שניתנה בעניינו של רמי סלימאן, אשר ניתנה במסגרת מ"ת 42058-10-11, לפיה עניינו של ראמי נשלח לבחינה מעמיקה יותר על ידי תסקיר המבחן. המבקשת, הבחינה בין המקרים לנוכח עברם הפלילי של המשיבים שהינו עשיר יותר מאשר עברו הפלילי של ראמי. זאת בנוסף בהתחשב בכך שהמשיבים 1 ו- 2, הינם בעלי החוב והמלווים מכאן שהם בעלי המניע העיקרי לפגוע במתלונן. על כך, יש להוסיף כי המשיבים שמרו על זכות השתיקה, דבר שיש בו לחזק ממסוכנותם ולהצדיק מעצרם. לנוכח כלל האמור, ביקשה המבקשת להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.
דיון והכרעה
ראיות לכאורה
כנזכר לעיל, החלטה קודמת שהתייחסה לפרשה המתוארת בכתב האישום, ניתנה זה מכבר, במסגרת מ"ת 42058-10-11, שם נדון עניינו של השותף בביצוע, ראמי סלימאן, אשר הודה במעשים המיוחסים לו, אף מסר על חלקם של שאר המעורבים, המשיבים דכאן. במסגרת החלטתי הקודמת הפניתי לראיות העיקריות הקושרות את המשיבים למעשים המיוחסים להם בכתב האישום, וכן הפניתי לעילת המעצר הכרוכה במעשים, מעין אלה.
ככל שהדברים עניינם במשיבים דכאן, בא כוח המשיבים לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. בצד זה אפנה לגרסת המתלונן, בה הוא מפרט כי הוא ומשפחתו נקלעו לקשיים כספיים שחייבו אותו ללוות כספים מהמשיבים 1 ו-2, אם כי בהמשך התקשה לעמוד בתשלומים. על רקע זה באה מסכת המעשים האלימים המתוארת בכתב האישום [ראו הודעתו מיום 16.9.11]. כך גם אפנה להודעת אליעזר, אחיו של המתלונן, המאשר עניין החוב שחייב המתלונן למשיבים 1 ו-2.
בנוסף, ניתן להפנות להודעתו של רמי סלימאן, במסגרתה הוא מודה במעשים המיוחסים לו וכן מוסר על מעורבותם של המשיבים 2 ו-3 בביצוע החטיפה ותקיפת המתלונן [ראו הודעה מיום 12.10.11 מסומן 8].
אסתפק בהפניה לראיות אלה בנסיבות העניין, זאת בהתחשב בהסכמת הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, וכן בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי.
מסוכנות וחלופת מעצר
אין חולק כי המעשים המיוחסים למשיבים מקימים עילת מעצר מסוג מסוכנות. כמתואר בכתב האישום, מעשי המשיבים 2 ו-3 כללו חטיפה ולוו באלימות חמורה. כך גם דקדוק בטיב המעשים המיוחסים למשיבים 2 ו-3, מביא לידי מסקנה כי המדובר באנשים בעלי דפוס חשיבה והתנהגות עבריינים, וקיים סיכון להישנות מעשים פורצי גבולות על ידיהם.